‏הצגת רשומות עם תוויות שואה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שואה. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 5 באפריל 2017

אנה ואיש הסנונית / גבריאל סביט



במהלך הקריאה אתה חש כאילו אתה פוסע על קצה צוק ברגל לא יציבה


  סמל ובניין האוניברסיטה היגלונית בקרקוב

אנה בת ה-7 חיה עם אביה בפולין של שנת 1939. היא דוברת מספר שפות, כאביה, אך בקיאותה הרבה ביותר היא בשפה הלא מדוברת של בני האדם, זו שלימד אותה אביה לקרוא במהלך השיחות הרבות שלו עם בני כל הדתות והלאומים. אביה נוהג לדבר עם כל אדם בשפתו ובאופן הייחודי בו הוא משוחח בה. כמרצה לבלשנות באוניברסיטה היגלונית בקרקוב, כשהוא נדרש להיות נוכח בהרצאה מטעם הרקטור יחד עם יתר המרצים באוניברסיטה, הוא מותיר אותה תחת השגחתו של ידידו הר דוקטור פוקסמן בבית המרקחת של הלה.

כשהוא מבושש לחזור הר דוקטור פוקסמן מגלה דאגה, אך אנה שרגילה לכך שאביה מותיר אותה בהשגחתם של חבריו לא שותפה לה. את הלילה היא מבלה מתחת לדלפק בחנות ומתקשה להירדם מהחשש שחיילים גרמנים ברחוב יגלו שהיא שם. אנה למדה להבין שהגרמנים שנכנסו לפולין ארצה והשתלטו על עירה קרקוב, הם אלו שאחראים לשינויים הרבים שחלו בפולין ועבורה מתבטאים בעובדה שיש פחות עוגיות וחיוכים על פניהם של אנשים. היא מקשרת את העובדות הללו למילה הגדולה שמבוגרים משתמשים בה "מלחמה", בלי שיש לה מושג מה משמעותה.

כשהר דוקטור פוקסמן חוזר בבוקר הוא מביא לה אוכל אך כשאביה מבושש לבוא גם בערב הבא, הוא מסרב להתיר לה להישאר בחנותו. כשהוא מלווה אותה לדלת הדירה שלהם, הוא מציע שתמתין לאביה שם עד שישוב. כשהזמן חולף ושכנתם החטטנית שמעולם לא חיבבה אותה חוזרת ומציציה מדלת ביתה לכיוונה, היא מחליטה לעזוב את הבניין ולשוב לפתח החנות של הר פוקסמן מתוך הנחה שאביה שהותיר אותה שם ישוב לחנות כדי לאספה. הר פוקסמן נמצא בחנות עם לקוח ואנה שנאסר עליה לשהות שם, מכבדת את בקשתו ומתיישבת להמתין מחוץ לחנות. 


   סנונית  (התמונה לקוחה מערך הויקיפדיה העברי של הסנונית)

קול צעדים מוכר מושך את תשומת לבה וכשהיא מרימה את עיניה היא מגלה איש גבוה ורזה להפליא בחליפת שלושה חלקים אוחז בתיק רופא ישן ובמטרייה שחורה וארוכה. כשהוא מבחין באנה הוא מרכין את מבטו אך עוד לפני שיש להם שהות לדבר יוצא מבית המרקחת חייל גרמני צעיר והאיש הגבוה מנהל עמו שיחה קצרה אודות הרוקח. הוא פונה לאנה בגרמנית ומשהיא מבוששת לענות, עובר לפולנית ואז לרוסית וליידיש. בכל שפה הוא שואל שאלה אחרת שלאנה אין תשובה עליה עד שהיא בוכה.

בתגובה, הוא מתבונן אל גגות הבתים עד שמבטו נעצר ופיו מפיק שריקה המושכת לכיוונם ציפור הנוחתת על קצה המדרכה ומתבוננת מעלה לעבר האיש הרזה. כשהוא ממשיך לשרוק לה, היא נעמדת על אצבעו המושטת והוא נושא אותה לכיוון אנה המבחינה בתוויה: כנפיה וראשה צבועים בתכלת זוהרת, פניה והפלומה על צווארה כתומות בהירות וזנבה מפוצל. כשהיא מושיטה יד ללטפה, פורשת הציפור את כנפיה ומתעופפת הרחק. בלי לחשוב היא שואלת את האיש לזהות הציפור והוא, פונה לחנותו של הדוקטור, משיב: סנונית.

כך פוגשת אנה את איש הסנונית. כשהוא יוצא מן החנות היא משיבה לו על כל שאלותיו, כל תשובה בשפה בה נשאלה השאלה ומציינת בסיום שאינה מדברת בשפת הציפורים. הוא צחוק לתשובה ומושיט לה עוגייה. מוסיף כי כדאי שתסתתר. על אף שאנה אינה מכירה אותו, היא מרגישה אליו קרבה משום שהוא מזכיר לה את אביה בשליטתו בשפות המדוברות ובאלו שאינן.

ועל אף גילה הצעיר, היא מקבלת החלטה לעקוב אחרי מי שתכנה מעתה והלאה בשם 'איש הסנונית' ולהצטרף למסעו.


כיבוש פולין בשנת 1939

הספר מתרחש כולו בפולין בזמן מלחמת העולם השנייה. הוא נפתח בקרקוב, אשר הייתה חלק מאזור במרכז פולין שלא סופח לגרמניה ומונה לו ממשל כללי. אזור בו התבצעה השמדת יהודי פולין שהובאו אליו משטחי פולין שסופחו לגרמניה. פרט להרג היהודים, כלאו ורצחו הגרמנים גם את מי שנמנו על האינטליגנציה הפולנית.  אנה ואיש הסנונית נעים ונדים ברגל ברחבי פולין, עוטים על עצמם כסות משתנה בהתאם לסביבה בה הם נמצאים. אף כי אינם מנהלים שיחות רבות, אנה מיטביה להבין את התנהלותו של איש הסנונית שלה ומאמצת את דרכו כדי לשרוד.

הקשר הנרקם בין אנה לאיש הסנונית - אשר אנה והקוראים אינם יודעים את שמו או זהותו האמתית, עוטף את השנים במעין כיפה שקופה המפרידה אותם מן המציאות סביבם וממוראות המלחמה אשר מפעם לפעם חודרים לתוך עולמה של אנה הילדה בדמות העוני והחוסרים הרבים שחווים תושבי פולין אותם הם פוגשים במסעם. ככל שהיא מתבגרת והמלחמה ממשיכה לתת את אותותיה על פולין ותושביה, הם נתקלים בדרך גם במראות קשים יותר של חיילי צבא הרוגים ואזרחים בני אומות ודתות שונות שנרצחו אלו בידי אלו ובידי הכובשים.

אנה לומדת על העולם ועל המלחמה מאיש הסנונית, אשר חולק אתה במילים ובמעשים את הדרך הנכונה לקרוא את המציאות ולהתמודד אתה. אף כי מעולם לא נאמר לה על ידו מה מעמדה בעיניו, היא מבינה ככל שהזמן עובר שהבחירה שלו לשוטט אתה בדרכים מעידה על חשיבותה בעיניו יותר ממילים.

  ורשה, 1939, ילד פולני שב להריסות ביתו

אחרי שסיימתי לקרוא את הספר הנוכחי המלווה את הגיבורה שלו בת ה-7 בימי מלחמות העולם השנייה בפולין, תהיתי האם הוא מתאים לקטגוריית ספרי הנוער לה הוא משויך. שיטוט בגוגל לימד אותי שכמוני גם קוראים אחרים התקשו לקבוע מי קהל היעד של הספר. כשמחבר הספר נשאל על כך הוא ציין שכל קורא בכל גיל יוכל לקרוא אותו באופן המתאים לעולמו ולכן הוא מאמין שבני עשרה ומבוגרים ימצאו את הדרך שלהם להתחבר לספר.

אני מוצאת כי חלקים מסוימים בספר אינם מתאימים לילדים ובני נוער צעירים,  על אף כי גיל הגיבורה צעיר או משיק לגילם. למרות שמחבר הספר מקפיד שלא לעסוק בתיאורים פלסטיים של סיטואציות שונות במהלכו, נדמה שיכולתו לאחוז בלבם של הקוראים במהלך הקריאה כך שהם מרגישים כאילו הם פוסעים על קצה צוק ברגל לא יציבה, הופכת את הקריאה בספר מתאימה למבוגרים ולבוגרים יותר בקרב בני הנוער.


  גבריאל סביט (התמונה לקוחה מחשבון הטוויטר של המחבר)

מחבר הספר, גבריאל סביט, הוא בעל תואר ראשון בתאטרון מאוניברסיטת מישיגן בה גדל, שחקן וזמר שזהו ספר הביכורים שלו. על אף כי מדובר בספרו הראשון, מדובר בספר נפלא וכתוב היטב הלוכד את הקורא במילותיו ולא מניח לו גם אחרי שסיים את הקריאה בו. סביט מצליח לברוא עולם המתקיים הן בגבולות המציאות והן בממד נפרד המקנה לנו את ייחודו ומותיר את הקרוא שבוי מרצון.

בשום נקודה בספר לא מצוין מהו מוצאם של אנה או איש הסננונית ואף כי הם פוגשים בני דתות ולאומים שונים במסעם אנו נותרים בעלטה בנוגע למוצאם. הבחירה של סביט, יהודי במוצאו, לדון במוראות מלחמת העולם השנייה בפולין בלי להתמקד בזהותם האתנית של גיבוריו מעניקה לספר את היכולת לדבר לכל אדם באשר הוא ולעביר את מהותה של מלחמה זו, ומלחמות בכלל,


ספר ביכורים כתוב היטב המתרחש בפולין במהלך מלחמת העולם השנייה, כפי שהיא נתפסת בעיניה של ילדה אשר בתחילת המלחמה מלאו לה 7. אחד מן המקרים הנדירים בהם הסופרלטיבים על כריכת הספר מדויקים ומשקפים את איכויותיו. ספר שידבר לתלמידי תיכון ומבוגרים. המלצה חמה במיוחד.


אנה ואיש הסנונית      מאת: גבריאל סביט      מאנגלית: דנה פלג      הוצאת דני ספרים      2017      212 עמ' - כולל תודות      עיצוב עטיפה מהדורה עברית: יפעת אדרעי