‏הצגת רשומות עם תוויות ראובן הדר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ראובן הדר. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 12 בפברואר 2017

מונו הוא לא יצירת אומנות / גור אילני



"מונו הוא לא יצירת אומנות" הוא החלק השני בסדרת הספרים שכתב גור אילני ועוסק בקוקית ובארנב הפרווה שלה, מונו.  בספר הקודם בסדרה פגשנו את קוקית ומונו וליווינו אותם בניסיון למצוא את הדרך לארץ ממנה הגיע מונו 'ארנוביה'. בספר הנוכחי אנו מלווים אותם צעד נוסף במסע ההתבגרות שלהם, צעד שכולל גם פרידה בין השניים.


הספר נפתח בבילוי של קוקית עם ארנבת אמתית, נובי, שקנו לה הוריה כשהסכימה לוותר על מונו. הן מבלות יחד בחצר לצד התחולה והכלב של השכנים. בעוד קוקית עסוקה בארגון הפיקניק של שתיהן ובמשחק עם נובי, נובי בוחנת בקפידה את השטח כשהיא נערכת למרדף הצפוי של החתולה והכלב אחריה. קוקית אמורה להתלוות לאביה ולבקר בפתיחת תערוכה של אמה, אבל חשוב לה לקיים את טקס ארוחת הארבע המסורתי שלה גם אם השעה כבר מאוחרת. כשאביה מאבד את סבלנותו, הוא מנסה לאסוף את הארנבת לכלובה אך נאלץ להיעזר בקוקית כדי לתפוס אותה.

כשהארנבת בידה קוקית מצטרפת לאביה על הקטנוע ויחד הם נוסעים לגלריה בה מציגה התערוכה. בגלריה, קוקית מגלה שלפתיחת התערוכה החדשה של אמה הוזמנו אנשים רבים, ביניהם אספן עשיר של יצירות אומנות שעשוי לרכוש כמה מעבודותיה. את קוקית זה לא כל כך מעניין והיא מטיילת בין המבקרים. כשקוקית מתבוננת בתמונות התלויות על הקירות היא מגלה צילומים של הצעצועים והמשחקים שלה וכשהיא ממשיכה לסייר, היא רואה גם חלקים של צעצועים ישנים. שיחה בין שתי מבקרות מפה את תשומת לבה לעמוד לבן וגבוה מעל הקהל, עליו ניצב ארגז מצעים ובתוכו מונו שלה.

מרגע זה קוקית ממוקדת במטרה אחת בלבד, להשיג חזרה את מונו. לשם כך היא מטפסת על העמוד הלבן ומושיטה ידה לעברו, אך רגע לפני שהיא אוחזת בו נמלטת מן המעיל שלה נובי הארנבת וכלבו של האספן רודף אחריה ברחבי הגלריה. קוקית אוחזת במונו, יורדת מן העמוד ומצטרפת למרדף, לפני שהיא מספיקה לתפוס את נובי קורה אסון ובגדיו של גרשון פלץ נהרסים והוא עוזב את המקום. האירוע לא הופך לקטסטרופה מוחלטת כשלמחרת זוכה אמה לקבל הזמנה לביתו של האספן הנודע ולוקחת עמה את אביה של קוקית ואת קוקית, ופה, קוקית נקלעת להרפתקה מסוג אחר.....




מי שקרא את ספרו הקודם של גור אילני, 'מונו הוא לא ארנב' מזהה בספר הנוכחי את תהליך ההתבגרות שעוברת קוקית ובא לידי ביטוי באופן בו היא מאנישה את ארנב הצעצוע שלה. אם בספר הקודם עסקו קוקית ומונו בחיפוש אחר ארץ דמיונית במסע שנע בין מציאות לדמיון, בספר הנוכחי הם מבינים כי אין ארץ כזו ואף כי קוקית ממשיכה להאניש את הצעצועים שלה,  הם עוברים יחד אתה תהליך התבגרות.

גור אילני מניח לגיבורה שלו לחוות את המציאות דרך העיניים שלה ובהתאם לגילה. כשהיא יושבת בחצר עם נובי ועורכת פיקניק, היא מתעלמת מן הסביבה ולא שמה לב לסכנות שאורבות לנובי בדמות החתולה והכלב של השכנים. כשהיא נוסעת עם אביה לפתיחת התערוכה החדשה של אמה, היא לא מודעת לדקויות בנוגע לאורחים השונים במקום ולכן אינה עסוקה בניסיון להתנהל בהתאם לחוקים הלא מדוברים של המבוגרים במקום ובכלל וכך יוצרת תקלה שעלולה לפגוע בהצלחת התערוכה של אמה. תגובתם של המבוגרים למאורע מבהירה לקוקית שההתנהלות שלה גרמה נזק מסוים אך הם גם עוטפים את התובנה הזו בדרך רכה שרואה את עולמה של קוקית ואת כוונותיה כפי שהם.

הפתרון שמוצא אילני לתקלה שיצרה קוקית הוא מפגש חוזר עם האספן העשיר ובני משפחתו, מפגש שמאפשר לקוקית לחצות את קו התפר בין ילדות לבגרות בצעד ראשון. האופן הטבעי בו מצויר המפגש של קוקית עם נכדו של האספן העשיר והרגליו הייחודיים נע בין יכולתם של הילדים לקבל בטבעיות כל מה שהם פוגשים וההבנה הראשונית של קוקית כי עליה להתאים את דרך התקשורת שלה לזו של הנכד המתנהל בכללים שונים מאלו שהכירה. הבנה שמאפשרת לה גם ליזום פרידה ממונו.




כמו את ספרו הקודם, גם את הספר הנוכחי איירה הדר ראובן, בוגרת מנשר לאומנות, ציירת, סופרת ומאיירת. האיורים בספר מופיעים בגדלים שונים, חלקם פרושים על פני עמודים שלמים, אחרים, משתלבים בטקסט ,כשהם מציגים אלמנט אחד (או יותר) ממנו. איורי הספר שנעשו בצבעי עיפרון, מתכתבים בצורתם עם האיורים הקודמים אך בניגוד אליהם שנשאו גוון מרכזי אחד עם נגיעות צבע קטנות, בספר הנוכחי האיורים צבעוניים.


הספר מנוקד ומודפס בפונט גדול יחסית ומתאים לילדי ראשית הקריאה ולקריאה משותפת. מי שקראו את הספר הקודם בסדרה ייהנו מן הספר הנוכחי שמלווה את קוקית ומונו במסע התבגרות ועושה זאת בצורה רגישה ובגובה העיניים של הילדים. המלצת קריאה חמה.


מונו הוא לא יצירת אומנות      מאת: גור אילני      איורים: הדר ראובן       הוצאת טל מאי בשיתוף עם ידיעות ספרים      2017      101 עמ'