‏הצגת רשומות עם תוויות קולנוע. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קולנוע. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 12 בנובמבר 2016

לעבור את הקיר



יש לנו מנוי לקולנוע לב סמדר בירושלים כבר שנים. יש תקופות שאנו פוקדים את הקולנוע הזה בתכיפות, באחרות אנחנו מוצאים את עצמנו מבלים במקומות אחרים. לאחרונה התפרסמה העובדה כי הוא עתיד להסגר השנה (31.12.16), בשל מחלוקת עם בעלי המבנה על גובה השכירות ועלויות השיפוצים ההכרחיים שיש לערוך במקום. 

הפתרון שלנו, הוא לפקוד את המקום עד לסגירתו וליהנות מחוויית הצפייה אליה התרגלנו במהלך שנים, כל עוד יש לנו אפשרות לעשות כן. אחרי שצפינו במקום בסרט 'סופת חול' החלטנו לצפות בסרט ישראלי נוסף שנעשה השנה, 'לעבור את הקיר'. בשני המקרים הבחירה הוכיחה את עצמה מעל ומעבר.


זהו הסרט השני לבמאית הסרט, רמה בורשטיין, שגם כותבת את התסריטים של סרטיה. כמי שבאה מן העולם החילוני נדמה שהיא מצליחה לגשר בסרטיה בין שתי התרבויות ולחבר את הציבור הישראלי כולו לתכניו בעזרת נקודת המבט המיוחדת שלה על הגיבורות ועל האירועים השונים המרכיבים את חייהן.

כמו בסרטה הקודם, גם הגיבורה בסרט הנוכחי ממתינה ליום חתונתה. בניגוד לגיבורה שלה בסרט 'למלא את החלל', אשר גדלה והתחנכה כל חייה במגזר החרדי, בסרט הנוכחי הגיבורה שלה היא חוזרת בתשובה שמחליטה בגיל 32, 12 שנים לאחר שהחלה את תהליך החזרה בתשובה, שהגיעה העת לחתונה.


הצופים מלווים את הדרך שעושה הגיבורה מן הרגע בו החליטה שבשלה העת לחתונה ועד לרגע החתונה עצמו. מלווים אותה לביקור אצל בעלת כוחות אשר רווקות רבות פוקדות אותה על מנת למצוא את המיועד. מלוות אותה ברגעים האחרונים לפני נישואיה לאברך ירא שמים היושב אתה באולם האירועים לבחור את המנות שיוגשו בחתונתם וגם ברגעים בהם מחליטים השנים לבטל את אירוסיהם והגיבורה חוזרת מובסת לבית הוריה החילוני ומחליטה שלא לוותר ולהנשא במועד שנקבע. כל מה שנותר לה מרגע זה הוא למצוא את החתן, ולשם כך היא תעשה הכל.


חודש לפני תאריך החתונה שנקבע, ללא חתן, גיבורת הסרט מודיעה לכולם שהחתונה תערך כרגיל ואילו זהות החתן תתגלה בערב החתונה עצמו. לצד הכלים השונים בהם היא מחליטה לעשות שימוש כדי למצוא אותו, אנחנו מתוודעים לחיי הסובבים אותה: אחותה הנמצאת בזוגיות שטיבה נהיר רק לה, חברותיה, אמה ועוד.

רמה בורשטיין מצליחה לטוות סיפור קטן על אמונה בנס שנדמה כי נשים רבים יישמחו להתחבר אליו, בדרך החוצה מגזרים ומדברת ישירות לעולמן של צופות ישראליות בנות כל הגילאים.


הבחירות הקטנות של בורשטיין בסרט: פרנסתה של הגיבורה כבעלת מופע חיות נודד המכיל גם נחשים, העצמאות המוחלטת של הגיבורה כמי שמנווטת את חייה לבדה מגיל צעיר - כחוזרת בתשובה שעזבה את בית הוריה, כמי שמשמשת משענת לבני המשפחה ומתעקשת לפלס את דרכה בעצמה... ועוד. יוצרים את החיבור בין עולם המסורת לעולם המודרני בדרך משעשעת ובתפרים עדינים במיוחד.

שורת הגברים הנאים שמופיעה בסרט (עמוס תמם, עוז זהב ועוד), המשמשים כנציבים בעלילת הסרט ובמסעה של הגיבורה למציאת החתן המיוחד, בעלת חן משלה.


סרט ישראלי מקסים המצליח לדלג מעל משוכת המגזר החרדי אליו הוא משתייך ולגעת בצופים וצופות מכלל הציבוריות הישראליות. מומלץ במיוחד למי שנהנים מסרטים קטנים וטובים. באופן אישי, מצאנו שבמקרה של הסרט הנוכחי נשים התחברו אלי יותר.


לעבור את הקיר      במאית: רמה בורשטיין      שחקנים:  נועה קולר, עוז זהבי, עמוס תמם, עודד לאופולד, עירית שלג      110 דקות      עברית עם כתוביות בעברית

יום שישי, 11 בנובמבר 2016

נפלאות החושים



בעידן בו סרטים זולגים לרשת במקביל לעלייתם על האקרנים הצורך ללכת לקולנוע הולך ופוחת. גם חווית הצפייה בקולנוע שהלכה והתדרדרה במהלך השנים מאז כניסתם של המכשירים הסלולריים, הייתה בין הסיבות שהדרתי רגלי מאולמות הקולנוע. אבל השינוי החל אצלי בהדרגה ובשנה האחרונה, במסגרת ההליכה לתאטראות השונים (חוויה שחזרתי אליה בעקבות הצפייה בהצגה הנהדרת של מיכל אהרוני 'אנגינה פקטוריס') הייתה לנו אפשרות לצפות בסרטים שמוצגים בתאטרון ירושלים, וגילינו שיש לנו חיבה יתרה לסרטים צרפתיים מהשנים האחרונות.

אחרי שצפינו ב'הפרפר ופעמון הצלילה', 'מחוברים לחיים' ובסרט נוסף של יוצרי מחוברים לחיים: 'סמבה', ב'שם פרטי' וב'המזכרות', ברור לנו שהקולנוע הצרפתי בשנים האחרונות מצליח לגעת לנו בלב, ואחרי הסרט הנוכחי אנחנו ממתינים לעלייתו על האקרנים של 'קמצן'




מבקרי הקולנוע הישראלים לא אומרים את ההלל על הסרט הנוכחי, מדובר בקומדיה רומנטית במרכזה אלמנה צעירה, אם לשניים, המתפרנסת מן המטע והכוורות שלה ונקלעת לקשיים כלכליים, וגבר צעיר הנמצא על הספקטרום האוטיסטי המשוטט בשטחה והיא פוגעת בו עם רכבה בדרך חזרה הביתה, אחרי עוד מפגש מתיש בסניף הבנק המקומי. לא מדובר בספוילר, הקדימון, תיאור הסרט והדקות הראשונות שלו, חושפים את העובדות הללו בפנינו. מרכזו של הסרט, הוא המפגש בין העולמות השונים של השניים, בדרך שהופכת אותו למתקתק במקצת אך נוגעת ללב ומצליחה לרתק את הצופה לכל אורכה.


לא מעט מיופיו של הסרט הוא הנופים המרהיבים בתוכם הוא מתרחש. הסצנות השונות בסרט מתרחשות ברובן בתוך השטח השייך למשפחתה של האלמנה, מטע אגסים וכוורות דבורים, מרבדי דשא ופרחים ונוף פראי המקיף את אזור המגורים, כל אלו הם חלק בלתי נפרד מעלילת הסרט ויש בהם כדי להסביר את הרצון הבלתי מתפשר של האלמנה הצעירה להיאחז בקרקע בכל מחיר.


מערכת היחסים שרוקם הגבר הצעיר שנקלע לחיי המשפחה במקרה, עם שני ילדיה, נבנית בהדרגה בעזרת סצנות קטנות הממחישות את האקסצנטריות שלו ואת התועלות שיש בה עבור הילדים הצעירים שאבדן אביהם וערעור מצבה הכלכלי של המשפחה, פוגע במרקם המשפחתי שלהם.


בסרט הנוכחי צפינו באולם הקולנוע הקטן של תאטרון ירושלים, לצדם של משפחות דוברות צרפתית שמלאו את האולם והתמוגגו כמונו מן הצפייה בו.


'נפלאות החושים' הוא סרט צרפתי קטן וקסום המצולם על רקע נופים מרהיבים ועוסק בחיבור בין שני אנשים שנדחקים לשולי החברה ומוצאים זה את זו למרות שהחברה מבהירה להם שהם אינם יכולים להיות יחד. הסרט טווה בעדינות את עולמם של השניים ואת הדרך שהם עושים זה אל זו. המלצת צפייה לאוהבי סרטים קטנים עם סוף טוב.


נפלאות החושים      תסריט ובימוי: אריק בנאר      שחקנים: וירז'יני אפירה, בנז'מין לאוורן, היאם עבאס      100 דקות      צרפתית עם כתוביות בעברית  

יום רביעי, 9 בנובמבר 2016

סופת חול - عاصفة رملية - Sand Storm



על אף שבמסגרת עבודתי בעבר יצא לי לעבוד עם מחנכת מן המגזר הבדואי, ואף נחשפתי למאמרים שונים שנכתבו על מעמד האישה במגזר הבדואי בישראל בסוף המאה העשרים ובתחילת המאה העשרים ואחת, אני מודה שרק לאחר הצפייה בסרט הבנתי באופן בלתי אמצעי את הכוח העצום שיש לנשים במגזר הזה בכל פעם שהן מצליחות לעשות צעד אחד לעבר החיים בעידן המודרני (לימודים תיכוניים, לימודים על תיכוניים, רישיון נהיגה ועוד).




אתה יכול להיות מעורה לגמרי בעניינים אקטואליים ולשמוע שסרט ישראלי, דובר ערבית כולו, העוסק במגזר הבדואי זכה בפרס הסרט הטוב ביותר השנה בטקס פרסי אופיר. ועדין לזכור מהטקס בעיקר את העובדה שלמירי רגב הפריעה הופעה משותפת של תאמר נפאר ויוסי צברי. גם  האיכויות של הסרט, אשר נדונו בפיד הפייסבוק שלי בהרחבה, נחרתו בזיכרון וכשהתאפשר לנו ללכת בהרכב משפחתי (מצומצם) לקולנוע סמדר בירושלים, בחרנו לצפות בו.

ייתכן ולו היינו צופים בטריילר לפני ההגעה לאולם הקולנוע משהו מחוויית הצפייה הבתולית שלנו היה נהרס. העובדה שלא ידענו מה יהיה ציר העלילה המדויק, פרט לעובדה כי במרכזו שתי נשים (אם ובתה הבכורה) בדואיות וחייהן בחברה השמרנית, הפכה את הצפייה בו למרתקת,



זה לא יהיה ספוילר אם אציין כי הסרט נפתח בהכנות לטקס נשיאת האישה השנייה, של אב משפחה ולו 4 בנות. גם לא אם אציין את סצנת הפתיחה של הסרט, אשר צצה במקומות שונים ברשת ומציגה את בתו הבכורה של אב המשפחה נוהגת על הטנדר המשפחתי בהנחיית אביה, המבקש ממנה להסתיר את העובדה כי היא יודעת לנהוג מתושבי היישוב הבדואי בו הם חיים.

ליבו של הסרט מתחוור בהדרגה רק דקות נוספות לתוך הסרט, כאשר מתחוור לצופים הקו הדק המפריד בין האהבה שרוחש האב לאשתו לבנותו, לצורך הבלתי מתפשר שלו להמשיך בקו המסורתי של העדה בכל היבטי החיים.



הדמויות הנשיות המרכיבות את הסרט, הן המניעות אותו והן המעניקות לו את עצמתו. אם המשפחה, בתה הבכורה ואף הסבתא והאישה השנייה, כולן נשים דעתניות המצליחות לנווט את חייהן כך שתפקנה את המקסימום מן התנאים בהן הן חיות. אף כי לנו כמתבוננים מן הצד מנקרת השאלה, מדוע הן נמצאות בסיטואציה מדכאת על אף כוחן ויכולותיהן.

הסוגיה הזו, שהיא גם הזרם התת קרקעי הנושא את הסרט על גבו, מתבררת בהדרגה במהלך הסרט, בעזרת סצנות קצרצרות המהוות נקודות אחיזה המסייעות לצופה מן הצד לחבר את הרבדים השונים של הקיום שלהן בצורה שתהיה לה משמעות.



על מנת לא להרוס את הצפייה בסרט, אני בוחרת שלא להרחיב על תוואי העלילה המדויק אלא להתמקד במשחק הנפלא של כל מי שלקחו בו חלק, ולציין במיוחד את אם המשפחה, השחקנית רובא בלאל עספור, המצליחה ליצור דמות חזקה ומרשימה לאורך הסרט כולו, אשר למען אושרם של בני משפחה מוכנה לשלם מחירים שונים, אשר לעתים עומדים בסתירה אלו לאלו.

לצידה מככבת בתפקיד הבת הבכורה, שקורותיה הם מרכז העלילה בסרט הנוכחי, למיס עמאר, אשר צופים ישראלים רבים עשויים לראות בה בשלב הראשון שיקוף של בת דמותה של הישראלית המסורתית הממוצעת. רק כשהסרט מתקדם הם נחשפים לכבלים הרבים המרתקים אותה לעדה אליה היא משתייכת.

את תפקיד אב המשפחה, סולימן,  משחק הייתאם עומרי שעל אף התפקיד המשני שלו בעלילה, מצליח ללכוד את עינו של הצופה בכל סצנה בה הוא לוקח חלק.



היכולת של עילית זקצר, במאית הסרט, ליצור סצנות מדויקות כל כך, מרשימה עוד יותר כשמבינים שאינה דוברת ערבית והשתמשה לשם כך במתרגמים שונים, ובעיקר בשפה הבינלאומית המחברת בין בני אדם באשר הם, שפה המצליחה לחבר את צופי הסרט, גם אם הם באים מעולמות שונים לחלוטין, לעולמן של הדמויות.




מדובר בסרט עשוי היטב ומרתק המאפשר הצצה חלקית לעולמה של אישה בדואית מודרנית, ולחייה של אישה אחת בעולם של גברים. המלצת צפייה חמה לאוהבי קולנוע באשר הם.


סופת חול      במאית: עילית זקצר    שחקנים ראשיים:  למיס עמאר, רובא בלאל-עספור, הייתאם עומרי     87 דקות      ערבית עם כתוביות בעברית