‏הצגת רשומות עם תוויות פרוזה מקור. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרוזה מקור. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 17 במרץ 2017

ארבעה אבות / אמיר זיו



שלושה קולות הנפרשים על פני 43 שנה, בין השנים 1961 ל 2004, מספרים את סיפורם ואתה הקורא מבין בהדרגה את הקשרים השונים ביניהם.

הספר נפתח בתכתובת שכיחה מהסוג שכל מי שנצרך לשירותי הרשות המקומית שלו בעשורים הקודמים קרוב לוודאי מכיר. במקרה הנוכחי מדובר במר בוכמילר התל אביבי הפונה בטרוניה למנהל מחלקת ההנדסה בעירית תל אביב ומתלונן על בניה בלתי חוקית של השכנה מעליו. הוא זוכה למענה, ישירות מסגן מהנדס העיר - ברוך דומיני, רק החל ממכתבו השני. חילופי המכתבים בין השניים מתמשכים ובשלב מסוים מתחילים לשאת גוון אישי, במהלכו נחשף מר בוכמילר לעובדה כי שכנתו מודעת לתלונה שהוגשה נגדה ופנתה ישירות לסגן מהנדס העיר שמטפל בעניין ואף נפגשה אתו.

מערכת היחסים בין שלושת הנדונים במכתבים נפרשת על פני חלקו הראשון של הספר, המותיר את הקוראים בחוסר וודאות בסיומו.

בשנת 1993, 32 שנה לאחר המכתב הראשון, אנו פוגשים את גיורא בזמן שהוא פוגש את מיכה, מכר ותיק של אשתו, לארוחת צהריים שמתארכת יתר על המידה. גיורא הוא וטרינר עירוני המגדל לבדו את בתו בת ה-6 שנה לאחר מותה של אשתו מתאונת דרכים. היום עליו להספיק לאסוף את בתו נירה מן הגן ולהכין לה עוגת יום הולדת לחגיגות שעתידות להיערך מחר.

לגיורא יש הרגל להעביר את המסרים שלו לאחרים בעזרת סיפורים מעבודתו עם בעלי החיים, מיכה שמע על הדרך המיוחדת שלו מאשתו המנוחה של גיורא וכשהללו מתחילים במהלך הארוחה הוא מנסה לרדת לעומקם. אנחנו מלווים את גיורא בן ההווה לעבר כשהוא משוחח עם מיכה במהלך הארוחה וממהר לגן לאסוף את בתו ולהכין לה את עוגת יום ההולדת. לאט לאט נפרש סיפור הרקע המשפחתי של גיורא ואנחנו מחברים פיסה לפיסה את עולמם של כל מי שלוקחים בו חלק.

גם החלק הזה מסתיים בלי שברור לנו הקוראים אילו חלקים לא גלויים הסתתרו בו.

החלק השלישי והאחרון המתרחש 11 שנה לאחר החלק השני, קושר את כל הקצוות יחד דרך סיפורה של נירה בת ה-17 המלקטת בפינצטה את החלקים החסרים בכל האירועים הקודמים ושוזרת אותם אלו לאלו בעזרת דמות שולית שלקחה חלק בשניהם אך קולה לא נשמע.




אמרי זיו, עיתונאי ועורך, יוצר בספר הביכורים שלו שלושה קולות מובחנים המספרים כל אחד את סיפורו באופן ישיר. שלושה אנשים המגיעים מעולמות שונים בתכלית וכל אחד מהם מסתיר מן הקורא את המעשים שלו, כך שרק בהדרגה מבין הקורא את הרובד הנסתר של דבריו. שלושת הקולות בספר לא מעוררים חיבה בקורא, כל אחד מהם שוטח באופן טבעי את תפיסת עולמו המהווה צידוק מוסרי לכל בחירה שלו, אך הקורא גם כשאינו מצליח להבין בין השורות אילו מעשים נוראיים מסתתרים מאחורי המילים, מתקשה להזדהות או להתחבר אליהם.

אינני יודעת מדוע בחר אמיר זיו לבנות דמויות שקשה להזדהות עמן. אף שכל אחת מהן חוותה חוויות שהפכו אותה לקורבן של נסיבות שאינן בשליטתה. הבחירה שלהן, כל אחת בנפרד, להגיב לנסיבות החיים באופן שיוצר קורבנות חדשים לא מאפשרת לקורא לרכוש להן חיבה.

ארבעת האבות הנרמזים משם הספר הם ארבע דמויות גבריות השזורות בסיפורים השונים שנקודות ההשקה בחייהן משפיעות על מהלך החיים התקין שלהן ומחברות אותן אלו לאלו בדרכים שהקורא מבין רק בסיום הקריאה בספר.


כספר ביכורים מדובר ביצירה בשלה שניכרות בה שנות העבודה הרבות של זיו ככותב וכעורך, אשר סייעו לזקק את הרעיונות שלו ולקצץ חלקים מיותרים. ניכר כי הנאמנות לעולמן של הדמויות מבוססת על עבודת שטח מעמיקה שחלקה נרמז בתודות שכתב בספרו, ואפשרה לו להציג באופן אמין כל כך את עולמן.


האם ניתן להמליץ על ספר קריאה גם כשלא גילית חיבה לדמויות המרכיבות אותו? אני מתקשה לגבש החלטה ברורה בנושא, אך מדובר בספר ביכורים בשל וכתוב היטב ואוהבי ספר ייהנו מאיכויותיו.


להתרשמות בלתי אמצעית, ניתן לקרוא את הפרק הראשון בקישור.


ארבעה אבות      מאת: אמיר זיו      הוצאת עם עובד      2017      313 עמ' - כולל תודות

יום שני, 17 באוקטובר 2016

כולם נשא הרוח / שגיא כהן



לא תמיד אני יודעת איך לפתוח סקירה על ספר שקראתי. בדרך כלל אני יוצרת לעצמי תרשים כלשהו בראש לפני שאני פותחת במלאכת כתיבת הסקירה, אבל יש מקרים שהתרשים מבושש להופיע, במקרים הללו אני כותבת לי שורת נקודות שעלו במהלך הקריאה ואחר כך מנסה לחבר ביניהן בדרך שתיצור רצף קריאה סביר. אני מניחה שהמקרה הנוכחי נופל בקטגוריה השנייה.

אני יכולה לפתוח ולכתוב שקראתי את הספר קריאה רציפה ומאוד מהירה בישיבה אחת. מרגע שלקחתי אותו לידי ועד שסיימתי את הקריאה בו עברו כשעתיים. ניתן לזקוף את העובדה הזאת לזכות קצב הקריאה המהיר והידוע לשמצה שלי, אבל גם לזכותה של הכתיבה הקולחת של שגיא כהן שהופכת את חווית הקריאה בספר הנוכחי למעניינת. יש רגעים בהם זיהיתי בין המילים של כהן משהו מן הפוליטיקה הקטנה שמאפיינת כל קבוצת אנשים באשר היא, אבל ברגעים אחרים כאישה, התקשיתי להשלים עם פירוט ההיבטים השונים של ההתבגרות המינית המאפיינת נערי ישיבה צעירים, מלבד ההסתייגות הזו שהפריעה לי מספר פעמים במהלך הקריאה, מצאתי כי יצרת הביכורים של כהן מעוררת בי סקרנות לקריאת כתיבה עתידית שלו.



אי אפשר לכתוב על הספר הנוכחי בלי להתייחס לשמו ולמקור ממנו הוא לקוח. שם הספר 'כולם נשא הרוח' , הן גם המילים הפותחות את שירו של ביאליק 'לבדי', העוסק בתחושה של ביאליק כי נותר לבדו בעוד כל מכריו נטשו את בית המדרש ופנו לחפש להם מקורות חדשים. ביאליק, שנטש אף הוא את בית המדרש במתכונתו השמרנית, המשיך לעסוק בנושא כל חייו, נדמה שגם שגיא כהן שצמח בתוך חממה יישובית ודתית והתרחק ממנה במהלך השנים, מרגיש כי מעולם לא הפסיק לנהל אתה דיאלוג הבא לידי ביטוי ביתר שאת בספר הנוכחי.


היישוב הקהילתי עטרת בו גדל המחבר (התמונה לקוחה מערך הויקיפדיה העברי של היישוב)

'כולם נשא הרוח' הוא סיפור התבגרות של ילד שגדל בהתנחלות קטנה בהרי שומרון. דרך עיניו אנו מתוודעים לשגרת החיים בצל אידאולוגיה המאפילה על כל תחום חיים אפשרי וגובה מן המסתופפים תחתיה מחירים גבוהים. בגיל 13 נפצעת אמו של גיבור הספר מירי מחבלים, פציעה המחוללת תהליך שינוי בדרך בה היא מתנהלת, אשר מאז ומתמיד נגעה בשולי הלגיטימיות החברתית ביישוב הקטן, הפציעה מאפשרת לה חירות שמעולם לא הרשתה לעצמה ליטול, חירות המאיימת על הנרטיב המקובל ביישוב וגוררת התייחסויות מן הגורמים השונים ביישוב. אותה חירות משפיעה גם על הדרך בה רואה אותה בנה ועל הניסיונות השונים שלו לפצות על חריגותה.

מאז שהגיע ליישוב עם בני משפחתו בגיל צעיר, מלווים את חיי הגיבור ארבעת בני גילו, יחד הם מהווים את שכבת הגיל הגדולה ביותר ביישוב הקטן המונה 60 משפחות. כל אחד מהם מהווה עבורו אבן בוחן לחייו והנתיבים שהם בוחרים משפיעים על הדרך בה הוא תופס את העולם ואת הבחירות שעושים בני אדם. הם מלווים אחד את השני לאורך שנות הלימוד במערכת החינוך ועוברים ללמוד בישיבה התיכונית בה הם חולקים חדר משותף.

עומר - הוא החבר שלמרות שלא ניחן במראה מצודד במיוחד, מצליח להלך קסם על הבנות. הוא מאוהב בבת הרב של היישוב שמצידה נוהגת להתנגח אתו מילולית בלי פחד. הוא גם היחיד מביניהם שלא חושש להביע את דעתו בכל נושא מול כל אדם.

דודי - חלק בלתי נפרד מחבורת הילדים הקטנה, תמיד לוקח חלק בפעילויות השונות ולא בולט בצורה כלשהי בשום תחום. במהלך שנות הלימוד בישיבה מגלה את עצמו והדרך בה חברי הקבוצה השונים מתייחסים אליו מסמנת את תחילת סופה.

אלקנה - הוא החבר שלומד לעומק ומקפיד למלא את כל מצוות התורה וההלכות המקובלות. הוא זה המתריע בפניהם כשהם חורגים מן התלם.

ארז - ילד ממוצע ומפונק שהורגל שכל מאוויו מסופקים לו מדיי הוריו והמעבר לישיבה מעמת אותם עם החינוך שקיבל שמונע ממנו להתמודד עם אתגרים שונים. גם את העניין שלו במין הוא מנהל בצורה חסרת עכבות, החל במגזינים שונים וכלה בנגיעות אסורות שהוא יוצר בדרך שמונעת את השיחה אודות הנושא.

ברקע, נבחן מקומה של משפחה ספרדית ביישוב דתי שרובו על טהרת עדות אשכנז, השפעתם של פאנטים אידאולוגיים על בני נוער המחפשים דרכי ביטוי, מערך הכוחות בין אב ואם המשפחה ועוד. בכל הנקודות הללו נוגע כהן בקצרה כשהן משמשות כולן רקע לתהליך ההתבגרות של גיבורו.


מדובר בספר ביכורים קולח, המתמקד בתהליך התבגרותו של נער צעיר בסביבה חברתית קטנה ואידאולוגית שהחיים בה גובים מחירים שונים מחבריה. הספר נוגע בתהליכים השונים בחברה הישראלית הקשורים להתנחלויות וככזה עשוי לעורר קשת רחבה של תגובות אצל קוראים לאור תפיסת העולם שלה בנוגע לנושא זה ולנושאים אחרים. אשמח לקרוא בעתיד יצירה רחבת היקף של המחבר, אשר מטבע הדברים תתן מקום רחב יותר להיבטי חיים רבים שהעלילה נוגעת בהם רק במקצת.


להתרשמות בלתי אמצעית, ניתן לקרוא את הפרק הראשון של הספר בקישור.


כולם נשא הרוח      מאת: שגיא כהן      הוצאת עם עובד      05.2016      198 עמ'      מחיר בתקופת ההגנה: 54 ש"ח

יום ראשון, 21 בפברואר 2016

גבולות / רונית רפ



חוט מקשר מחבר אצלי בין "הקרקס הנסתר" ו "גבולות". שני הספרים נפתחים בהצגת דמות האבודה בחייה שלה. על אף הפער הרב הקיים בין הדמויות, אנו פוגשים את שתי הנשים המככבות בספרים הללו כשהן פועלות מכוח האינרציה. בעוד בספר "הקרקס הנסתר" ניתן לזקוף עובדה זו לגילה הצעיר של גיבורת הספר, בספר הנוכחי "גבולות" מעט קשה לקבל את העובדה שאישה בת 40, בעלת משפחה וקריירה משלה מוצאת את עצמה תלושה מן המציאות בייחוד כשהיא נדרשת לפעול.


גבולות מתאר את חייהם של בני זוג הילה ומיקי (מיכאל) משתי נקודות מבט. הם יחד כבר שנים רבות ונדמה שפרט לדיווח ממצה על ענייני היום הפסיקו לתקשר. יחד הם מקיימים תא משפחתי נורמטיבי, .כאשר הילה בוחנת את הפער בין הרצון שהיה לה ליצור ולצייר לעובדה שהיא מתפרנסת כגרפיקאית ואילו מיקי עסוק ברצון להגדיל את הכנסת המשפחה ומוצא עצמו עובד יום בשבוע באחת ההתנחלויות הסמוכה לעיר מגוריהם, נתניה.

לשנים שני בנים, שאול (שאולי) ותום. שאולי, הגדול, תלמיד כיתה ד' סובל לאחרונה מהתפרצויות זעם שהילה פוטרת כשום דבר ואילו מיקי מוצא שהוא מתקשה לעבור עליהן לסדר היום. לא מעט פעמים מי שסובל ממצבי הרוח של שאולי הוא תום, אחיו הצעיר, תלמיד כיתה א' המתמודד גם עם המעבר לבית הספר.


הספר נפתח בשתי החלטות שמקבלת הילה: האחת, להיות מעורבת יותר בחייה של אמה המתגוררת בבית ההורים יחד עם המטפלת הזרה ששכרו לה היא ואחיה הגדול. השנייה, להירשם לקורס ציור שיאפשר לה לשייף מיומנויות שתמיד רצתה להתמקצע בהן אך מעולם לא מצא זמן לעשות כן. שתי ההחלטות מעמתות את הילה עם היבטים בחייה שלא שמה עליהם דגש בעבר ומאלצות אותה להתמודד עם דברים שביכרה לא לבחון קודם לכן. הרצון להיות מעורבת יותר בחייה של האם, אשר אחיה הבכור העובד כרופא לקח על עצמו את כל היבטי הטיפול בה, חושף אותה לדאגות חדשות שלא חשבה עליהן בעבר. גם הבחירה לקחת חלק בקורס ציור בגילה מאלץ אותה לבחון מחדש את הדרך שבחרה ואת הפער בין החלומות שהיו לה לחיים שבחרה לחיות.

המחברת מצליחה להעביר לקוראים את התהליך שעוברת הילה, אמנית שהתפשרה על הרצון ליצור לטובת פרנסה וחיי משפחה, מאם ורעיה לאשה ויוצרת. הבחירה של הילה לעורר מחדש את הרצון ליצור מתוארת בצורה בלתי אמצעית המאפשרת לקוראים לחוות את תהליך החזרה שלה לעולם היצירה בצורה מלאה.

חלקו הראשון של הספר מוצג מבעד לנקודת המבט של הילה, החלק השני, שהוא גם קצר יותר, ממשיך את קו העלילה שנפרש בחלקו הראשון אך הפעם מבעד לעיניו של מיכאל, אשר השלכות בחירותיה של הילה משנות את חייו מן הקצה אל הקצה.


שתי הדמויות בספר נאלצות להתעורר מתרדמה רבת שנים כשהמציאות בתוכה הם חיים משתנה ומאלצת אותם להגיב אליה. בעוד שתלישותה של הילה יצרה אצלי תחושה של בת תפנוקים שהרצון שלה לחוות מציאות אחרת מאלץ אותה להתבגר, נדמה שתלישותו של מיכאל נובעת מן העובדה שמעולם לא חשב שיצטרך לסטות מן הנתיב שקבע לעצמו בראשית חייו, נתיב שהוביל אותו להקמת משפחה שהאמין שתלווה אותו עד יומו האחרון. מיכאל מוצא עצמו בסבך מאורעות שהוא מרגיש שאין לו עליהם שליטה, ונדמה שכל ניסיון שלו לשטוח את המציאות כפי שהוא רואה אותה מחריף את מצבו

באופן אישי התקשיתי לגלות אמפתיה לדמות של הילה המוצגת כמי שמחליטה לקחת את גורלה בידיה ולפעול לשינוי המציאות, אולי משום ש"הגילוי" באשר למצבה של האם מפתיע אותה כשהיא מחליטה לקחת חלק פעיל יותר בחייה. התיאורים השונים, שנדמה כי המחברת בחרה על מנת שיעוררו חמלה כלפי הילה, יצרו בי ניכור עז כלפי מי שמעורבותה בחייה של אמה מתמצת בידיעה שזו נתונה בידיו של אחר האמור לדאוג לכל מחסורה. הייתה זו דווקא דמותו של מיכאל , עולה חדש שהמפגש החזיתי המחודש עם המציאות מקלף מעליו גלדים ששכח כי קיימים, ומאלץ אותו לבחון את הדרך שעבר ממעמדו כילד עולה חדש המתאקלם בתרבות חדשה ומפגיש אותו שוב עם התחושה כי הוא חסרים לו כלים על ממת להתמודד עם המציאות המקיפה אותו בצורה טובה. המציאות המשתנה ההופכת אותו לחסר אונים והניסיון , המרע את מצבו, לקבל תמיכה, עוררו בי דאגה לגורלו.


גבולות הוא ספר ביכורים של רונית רפ, בוגרת לימודי עיצוב בבצלאל, שכמאמרו של סטיבן קינג בספרו "על הכתיבה" כותבת על מה שהיא מכירה ועושה זאת היטב. אני סקרנית לקרוא יצירות נוספות שלה, בייחוד כאלו בהן תפרוש את יריעת העלילה במלואה.


גבולות      מאת: רונית רפ      הוצאת עם עובד      01.2016      262 עמ' - כולל תודות      מחיר בתקופת ההגנה: 58 ש"ח

יום שלישי, 20 באוקטובר 2015

סִילֵנְד / נגה אלבלך


הוא צנום, הספר שהחזקתי בידי. 166 עמ' אורכו, והפורמט שלו כדרכם של ספרי ספריה לעם בהוצאת עם עובד קטן יחסית. לא מופיעה בו רשימת תודות או הקדשה כלשהי והוא כל כולו מתאר את חייהם של שני שכנים בבית דירות ששורה של אירועים קטנים מקרבת אותם זו אל זה.

הוא: נתן כרמי, פנסיונר שלא נישא מעולם. אחיו היחידי נפטר ואת ערבי השישי והחג הוא מבלה יחד עם אלמנת האח וילדיהם בסעודה. הוא מקפיד לשמור עמם על קשר גם היום, 7 שנים לאחר מותו של אחיו ממחלה קשה. פרט לכך, ימיו ריקים ממעש ומלאים בהאזנה למוזיקה קלסית ובמחשבות.

היא, גליה, מורה בבית ספר יסודי שהשנה התחילה ללמד בבית ספר חדש. היא מלאת חששות מתפקודה כמורה ובכלל אבל מוצאת עניין באח הבכור של אחת מן התלמידות שלה בכיתה, אח שממלא משום מה את תפקיד ההורה בבית הספר.

המפגש הראשון ביניהם מתרחש כשנתן נתקל בערימות חול קטנות המופיעות על סף דלתו פעם אחר פעם, לאחר ששלל את האפשרות כי מדובר בשאריות משיפוצים בבניין הוא מחליט להתייעץ עם השכנה מעל שמאשרת את השערתו כי לא מדובר בשיפוצים. כשגליה, השכנה מעל, מגלה באחד מן הימים כשהיא שבה הביתה מן הלימודים בבית הספר כי מדובר בחול מנעליהם של ילדי השכנים היא מתירה עבורו את התעלומה. ושורשי הקשר שנוצר ביניהם יתחזקו כשהשנים יגלו כי במרתף הבניין ישן במהלך הלילה עובד זר מבולגריה.


הספר נפתח בצורה סתמית, אך ברגע אחד המילים תפסו אותי ולא יכולתי להניחו מידי. גיבורי הספר הנוכחי לא הקימו משפחה. הם ממלאים את סדר יומם במוכר ובידוע, מותירים פתח לאירועים שישנו את חייהם ואירועים כאלו אכן מגיעים. לצד גילויו של העובד הזר הישן במרתף, כניסתו של אחיה הבוגר של התלמידה לחייה של גליה, מעוררת בה רצון לפרוץ את גבולותיה. הן נתן והן גליה בוחרים לטייל בשבילים הנמצאים מחוץ למסלול הקבוע של חייהם, כשמעל ראשיהם מרחפת התחושה כי הצעדים הללו עשויים להוביל למסלול שאין ממנו חזרה.

אלבלך אינה מתירה בספר הנוכחי את התהיות העולות לגבי גורל הדמויות. היא משתפת באופן עקבי את חששותיהן, אך מותירה את הקורא מהרהר  באשר לדברים שלא נאמרים ולאופיה של המציאות מעבר לדרך בה הן תופסות אותה. נדמה שנגה עצמה לא ידעה כיצד לסיים את הספר שכתבה, העלילה נקטעת לפני רגעי השיא אליהם היא חותרת לכל אורכה. גם השימוש במוטיב המחבר ההופך לחלק מן העלילה, מתחבר לתחושה כי משהו בזרם הכתיבה נתקע והרצף הטבעי של הסיפור פשוט עצר.


נגה אלבלך זכתה בפרס שרת התרבות על ספר הביכורים שלה, באמתחתה שני ספרים למבוגרים ושני ספרי ילדים. כיום היא משמשת כעורכת ספרות בהוצאת הקיבוץ המאוחד.


מדובר בספר קריאה כתוב היטב שהקריאה בו קולחת, אך נותרתי עם התחושה כי מחברת הספר לא ידעה כיצד לסיימו.



סילנד      מאת: נגה אלבלך      הוצאת עם עובד    09.2015      מחיר בתקופת ההגנה: 58 ש"ח   

יום שישי, 7 באוגוסט 2015

תמיד אפשר להתאבד מחר / מיא עשת



אני כותבת סקירות ספרים ברשת כבר למעלה מ 10 שנים. ההתחלה הייתה צנועה, הייתי חלק מקהילת חובבי ספרים וספרות שחבריה שיתפו אלו את אלו בחוויות הקריאה שלהם. עד לאותה העת לא נהגתי להעלות על הכתב את חוויות הקריאה שלי והמעבר לאפיק הביטוי הזה היה תהליך מתמשך של למידה. באותה תקופה נהגתי לשתף בפורום חוויות קריאה  חיוביות ושליליות כאחת.

כשהגעתי למסקנה כי יכולת תרגום חווית הקריאה שלי למילים סבירה, פתחתי בלוג לסקירות ספרים. מאוחר יותר הצטרפתי לקהילה חובבים אחרת אשר עמדה בקשר עם הוצאות הספרים השונות בארץ, סקירות שפורסמו בקהילה זו זכו לתהודה רחבה יותר וגם לתגובות מהוצאות הספרים השונות וממחברי הספרים. שם למדתי, בדרך הקשה, להימנע מסקירת ספרים שמחבריהם דוברי עברית, פרט למקרים בהם חווית הקריאה שלי הייתה חיובית לגמרי.


אני מכירה את מיא עשת מהפייסבוק. אין בינינו היכרות אישית ומעולם לא נפגשנו, אבל במהלך השנים נחשפתי לעולמה דרך המילים והחוויות שבחרה לשתף בפרופיל הפייסבוק שלה. אפשר לומר שהתאהבתי קצת בדמות שעולה מן הסטטוסים שלה, ברגישות שלה, בישירות שלה, בבחירה שלה לחלוק עם העולם גם את החלקים הפחות נעימים בחיים, ביניהם גם חוויות מעולם הדייטים. לא פחות מן העולם הפנימי שחשפו הסטטוסים שלה בפייסבוק, נחשפה גם יכולת הביטוי שלה. זו גם  אחת הסיבות שבחרתי להפוך לחברת פייסבוק שלה, היכולת שלה לזקק למילים את חוויות החיים שלה בדרך שמקרבת אותן לאנשים רבים. יש למיא עשת יכולת נדירה להתבונן בעולם סביבה במבט חומל, אך גם כזה שאינו מפספס דבר.

לפני מספר שבועות ציינה מיא כי ספר הביכורים שלה עתיד לצאת לאור. היא שיתפה את הקוראים בתהליך בחירת העטיפה, בחששות ובציפיות לקראת יציאתו לאור... ואני נמלאתי סקרנות. 


גיבורת הספר של מיא היא סיאם ג'ורנו בת ה-36, אושיית אופנה הרותמת את כשרונה לטובת עולם הפרסום. סיאם ג'ורנו היא אישה נאה המטפחת את גופה ומקפידה על איכות פריטי הלבוש שלה. לאחר מספר שנים בלי זוגיות היא מחליטה שבשלה העת לחפש אהבה, היא אינה שולטת היטב ברזי הטכנולוגיה ומבקשת מאושר, חברתה הטובה, לרשום אותה לאתר היכרויות. לאחר ההרשמה היא מגלה שלאישה בגילה קשה למצוא גבר שפוי שמחפש זוגיות. רוב הפונים אליה נמצאים בשתי קצוות, צעירים או מבוגרים (יחסית), וברוב המקרים קיים פער בין התמונות שלהם באתר למציאות. 

לצד הציר העלילתי העוסק בחיפוש אהבה, נפרשות מערכות יחסים נוספות המרכיבות את חייה של סיאם: מערכת היחסים שלה עם אושר ודורי, החברות הטובות שמלוות אותה מן התיכון ועד היום, ומערכת היחסים שלה עם הוריה.

הפרקים השונים בספר נעים בזמן, מדלגים בין סיאם של ההווה לסיאם מתקופות שונות בעברה. הספר מלווה את סיאם של ההווה ארבע שנים, מגיל 36 ועד גיל 40, ובמקביל מאפשר לנו הצצה לתחנות שונות בחייה (החל מגיל 14), החושפות אירועים שונים מעברה ומסייעות לנו להבין מעט יותר את מי שהיא היום. בכל תקופת זמן אנו נחשפים גם לחייהן של הדמויות השונות המקיפות אותה: הוריה, בני זוגה וחברותיה. אנו מתוודעים להוריה, למערכת היחסים שלה אתם, לסיפור ההיכרות שלהם ולטיב הקשר הזוגי שלהם. עורכים היכרות עם חייהן ותכונות האופי השונות של חברותיה והדרך בה באו לביטוי בקשר אתה במהלך השנים, ומכירים את בני הזוג השונים שהיו חלק מחייה.


מיא מעניקה לדמות הראשית שלה חיי אהבה מעניינים (במובן הדומה לקללה הסינית), השילוב בין מערכות היחסים הזוגיות השונות שהיא מנהלת בחייה נדיר בספרות. מיא אינה שופטת את הבחירות השונות שעושה הגיבורה שלה ויוצרת לה סביבה תומכת. יש בכתיבה של מיא בספר חלקים שנגעו ללבי, רוחב יריעת השכלתה של מיא בא לידי ביטוי בספר לא פעם ומהדהד במידה מסוימת את הדמות שלמדתי להכיר ולאהוב בעולם הווירטואלי. לצד זאת הקריאה בפרקים הראשונים של הספר לוותה אצלי בתחושת החמצה קשה.

ברגעי הקריאה הראשונים, אף כי מעולם לא נתקלתי בכך קודם בספר שיצא בהוצאת כתר, הייתי בטוחה כי הספר נפל קרבן לעבודת הגהה לא איכותית. ביטויים כמו "כל חייתו יער ואשתו" (בעמ' 17), צירופי מילים שונים ומשונים ועברית קלוקלת מילאו את הדפים השונים ועוררו בי ייאוש. לולא הייתי מכירה את מיא ואת דרך הביטוי שלה הייתי מפסיקה לקרוא את הספר בשלב ההוא, בדיוק כפי שעשיתי עם ספר הביכורים של שרה שילה, 'שום גמדים לא יבואו', שאף כי זכה בפרסים ספרותיים לא הצלחתי לסיים את קריאתו בשל השפה בה נכתב.

שפתה של סיאם, גיבורת הספר, היא שילוב ייחודי בין שפתה של פקאצה ממוצעת לשפת אישה משכילה. העמודים הראשונים של הספר מלאים בביטויים שכמעט והוציאו אותי מדעתי והקשו עלי להתרכז בקריאה, אבל משצלחתי את המשוכה הראשונה שמחתי כי עשיתי כן. סיימתי את הספר כולו בלילה אחד, בקריאה רצופה. למדתי לחבב ואפילו לאהוב את גיבורת הספר של מיא, אישה בשלה בעלת עולם פנימי עשיר ורצון כנה לעשות משהו עם חייה, לאורך הקריאה בספר הייתי סקרנית לדעת לאן תיקח אותה מחברת הספר בסופו של דבר.


רגע לפני שפרסמתי את הסקירה היה לי חשוב לפנות למיא באופן אישי ולרדת לפשרה של הנקודה שהפריעה לי במהלך הקריאה: האם מדובר בעבודת הגהה חובבנית או בבעיה אחרת. מעולם לא פניתי למחברו של ספר שקיבלתי לסקירה לפני שסקרתי אותו, אך הפער בין יכולת הביטוי של מיא כפי שהכרתי עד לקריאת הספר וזו שבאה לידי ביטוי בחלק מן הפרקים שבו לא הותיר לי ברירה. אני שמחה שעשיתי זאת. מיא גילתה נכונות להתייחס לתהיות שלי וביקשה שאתן לה דוגמאות ספציפיות על מנת שתוכל להתייחס אליהן. הדיאלוג בינינו סייע לי למקם את ההסתייגות שלי משפתו של הספר בקונטקסט המתאים, להבין כי השימוש בביטויים קלוקלים, שיבושי הלשון ושפה הלא תקנית היה בחירה מכוונת, לאפיון הדמויות השונות והשינויים בחייה של הגיבורה הראשית.


מדובר בספר קריאה קולח העוסק בחיי האהבה של רווקה תל אביבית, לכאורה טיפוסית, ועושה זאת כשהוא מתבונן בעולם דרך עיניה בשלבים שונים בחייה. זהו ספר הביכורים של מיא עשת, כותבת ועורכת מוכשרת במיוחד שבחרה ביצירה הספרותית הראשונה שלה להתמקד בעולמן של נשים פנויות המחפשות אהבה. מתאים מאוד לקריאה בחופשה ובשעות הפנאי. 


להתרשמות בלתי אמצעית, הפרק הראשון של הספר זמין לקריאה בקישור.


תמיד אפשר להתאבד מחר      מאת: מיא עשת      הוצאת כתר      יולי 2015      261 עמ'      מחיר בתקופת ההגנה: 68 ש"ח

יום שלישי, 21 ביולי 2015

האצבעות על הגבעה / איתן דרור-פריאר



אם לא התבלבלתי בספירה, זהו ספר הביכורים הרביעי שאני קוראת לאחרונה. בניגוד לחלק מקודמיו, הקריאה בו העניקה לי תחושה כי הכותב שולט במלאכת הכתיבה ומצליח להעביר בצורה מדויקת את העולמות שברא באוסף הסיפורים המופיעים בספר הנוכחי.

נובלות מכונים שלושת הסיפורים הקצרים שאוגדו יחד בספר הנוכחי, מבדלים עצמם מסתם סיפורים קצרים שאורכם מגיע בדרך כלל עד ל 7500 מילה (הגדרה שלמדתי מויקיפדיה בדיוק לפני דקה). אני שלא מצליחה לזכור הגדרות ומושגים אאחז בעובדה כי מדובר בסיפורים והם קצרים, דהיינו אינם יכולים כל אחד בנפרד להפוך לספר. כך אתייחס אליהם מרגע זה ואילך.


שלושת הסיפורים בספר הנוכחי מתרחשים במאה הקודמת. עולמן של הדמויות השונות בסיפורים נאמן לתקופת זמן בה טלפון סלולרי היה המצאה שאיש לא חלם עליה, וזה שרווח ברוב הבתים היה טלפון חוגה שספקה בזק לאזרחי המדינה שחפצו לשוחח בטלפון.

הסיפור האמצעי, "העונש של חנוך", עושה שימוש במכשיר הישן ובחוט המאריך שהתלווה אליו ברוב הבתים, זה שאפשר למי שחפץ בכך לקבל תחושה של פרטיות כשגרר אותו אחריו לפינה בה יוכל לשוחח בלי שאחרים יאזינו. במרכז הסיפור מחלתה של נגה המתגלה לחנוך בעלה בשלב מאוחר יחסית, לאחר ששאר האנשים בחייו כבר שמעו עליה מנגה ישירות. התגלית מכה אתו תדהמה, כמו גם העובדה שנגה מנהלת רומן שגם קיומו היה ידוע לחלק מהאנשים בחייו. המשבר מקרב אותו מחדש אל אביו הזקן שלאחר שנפרד מאמו בחר חנוך להתרחק ממנו בהדרגה. מערכות היחסים עם אביו ורעייתו נפרשות בהדרגה במהלך הסיפור והשורשים ליחסים הרעועים הנוכחיים שלו אתם מתבהרים.

הסיפור השלישי והאחרון בספר, "כיכר היונים", מתמקד אף הוא במערכת יחסים בין בן ואביו. האב שמצבו מתדרדר במהירות ולצד הקשיים הפיזיים סובל מאלצהיימר מתקדם, זקוק לעזרה סביב השעון ובנו שעמל על מציאת מטפלת, מוצא את עצמו מתבונן על חייו ועל הבית בו גדל.

הסיפור הפותח, "האצבעות על הגבעה", בוחן את חייה של משפחה אחת בצל אב הלום קרב. התפוררות התא המשפחתי, מוטיב המאפיין את שלושת הסיפורים בספר, נפרשת לקוראים מפיו של בן בוגר אשר בוחן את האירועים השונים שהתרחשו בחיי המשפחה מבעד לעיניו בכל גיל וגיל.


על גב הכריכה מצוין כי המחבר למד ועוסק במוזיקה, מלבד זאת מתברר כי כתב סיפורים קצרים בעבר והוא עוסק בביקורת ספרות. חיפוש מהיר בגוגל לא מעלה שום דבר נוסף על גילו וחייו של המחבר, אבל הסקרנות שלי אינה יודעת גבולות. אני פונה לפייסבוק ושם אני מגלה במהירות שמדובר בגבר צעיר שחולק אתי אי אלו חברים משותפים. דמות הסופר שבראתי במהלך הקריאה מתפוררת במהירות, מתקשה לפנות מקום לדמות שנוצרה בעקבות המפגש עם עמוד הפייסבוק שלו.

בעמוד הפייסבוק אני מגלה שכתיבת הספר ארכה ארבע שנים. מהיכרות עם עולמם של סופרים אחרים אני יודעת שעל מנת להוציא תחת ידך ספר עשוי היטב, אתה זקוק לזמן רב. לצד זמן כתיבת הספר, סופר נדרש לא פעם לזמן ארוך אף יותר כשהוא מנסה להפוך את המילים שהוציא תחת ידיו ליצירה ספרותית טובה שתתרגם לקורא בצורה מדויקת ככל האפשר את העולם שברא בדמיונו. מחבר הספר מצליח לעשות זאת בצורה נפלאה.

"האצבעות על הגבעה" הוא ספר ביכורים בשל. הוא משרה על הקורא אווירה מלנכולית במהלך הקריאה. לולא ידעתי את גילו של המחבר הייתי משערת כי הכותב שרוי בשלהי העשורים השביעי או השמיני לחייו והוא מתבונן ממקומו הנוכחי על האדם שהיה לפני מספר עשורים. החוט המקשר בין הסיפורים השונים בספר הוא תחושת החמצה הבאה לידי ביטוי בכל סיפור באופן שונה. שלושת הגיבורים בסיפורים השונים בספר הם גברים הנמצאים במיטב שנותיהם, אם יש להם ילדים הללו בוגרים כבר ויכולים לעמוד ברשות עצמם, והוריהם המחליפים אתם תפקידים בערוב ימיהם מעוררים בהם זיכרונות מן התקופה בה המצב היה הפוך.


חובבי סיפורים קצרים יאהבו את ספר הביכורים הזה, המצריך מקוראיו אורך רוח במהלך הקריאה. אני ממליצה עליו בחום.


להתרשמות בלתי אמצעית ניתן לקרוא את הפרק הראשון של הספר בקישור.


האצבעות על הגבעה      מאת: איתן דרור-פריאור      הוצאת עם עובד      06.2015      173 עמ' - כולל תודות ורשימת מובאות      מחיר בתקופת ההגנה: 58 ש"ח

יום שני, 13 ביולי 2015

עוד חמש דקות / יונתן ברג



אולי זו אני שלאחרונה מתקשה לצלוח ספר שלם בקריאה אחת, אולי זו העת הנוכחית שלא מאפשרת לי להתנתק מן המציאות שעות ארוכות ולהיעלם בנבכיה של אחת חלופית. הקריאה בספר, על אף ששפתו קולחת, הצריכה ממני הפסקות קצרות. ושוב מרגע מסוים מילות הספר קנו בי אחיזה והקריאה בהן הייתה רציפה עד לסיומו ממש.


שני קולות מובילים את הרומן הנוכחי, שני גברים בעשור השלישי לחייהם. הם בוגרי מערכת החינוך הדתית אשר גדלו יחד בהתנחלות השוכנת מעבר לפאתיה הצפוניים של ירושלים. האחד נותר נאמן לחינוך ולמסורת, המשיך ללימודי רבנות, נישא והקים משפחה. השני התרחק בהדרגה מדרך הוריו ופרק כל עול במהלך שירותו הצבאי, אחריו החליט שעתידו מחייב גם שינוי הסביבה הטבעית ולאחר טיול ארוך במזרח עקר לתל אביב והחל בלימודי קולנוע.

שני הגברים בוחנים את הדרך בה הם הולכים אל מול העבר. בוחנים את ההווה שלהם כשברקע ניצב סיפור חייו של האחר, הנאבק בכבלים שמתווה לו דרכו שלו.


בניה נשוי ליעל ואב לשנים, הוא הוסמך לרבנות ומשמש כמחנך בתיכון דתי בירושלים, אליה הוא עושה את דרכו בבקרים מן ההתנחלות בה הוא מתגורר עם משפחתו. על סף פינוי אפשרי נוסף של שטחי ארץ ישראל, בכללם ההתנחלות בה הוא מתגורר,  הוא מרגיש איך הקרקע רועדת תחת רגליו ובוחן את האפשרויות השונות העומדות בפניו.

יואב יוצא עם ירדן כבר תקופה ארוכה, הוא לומד קולנוע באוניברסיטה ומתגורר בדירה שכורה שאת כל הריהוט בה השיג בחינם מן הרחוב או מאתרי יד שנייה. בזמן האחרון תוקפים אותו ביתר שאת זיכרונות מן השירות הצבאי, ליתר דיוק זיכרון אחד של מחבל שהרגו חברי היחידה שלו לאחר פציעה שהובילה למות מפקד היחידה בעת שנכנסו לערוך חיפוש בבית.

הספר נע הלוך ושוב בין השניים. הללו מהרהרים בחייהם ובוחנים את אבני הדרך שהובילו אותם להיות מי שהם. שניהם מביטים אחורה לתקופה בה גדלו יחד בהתנחלות, בה נותר להתגורר רק בניה, מתבוננים ברגעים השונים שהכריעו את גורלם והובילו אותם למקום בו כל אחד מהם נמצא היום.


יונתן ברג עוסק בכתיבה, עד כה פרסם שני ספרי שירה. הספר הנוכחי הוא ספר הפרוזה הראשון שלו. הוא גדל בהתנחלות פסגות השוכנת לא רחוק מגבולה הצפוני של ירושלים. ההתנחלות המככבת בספר הנוכחי מקבילה, לפחות גאוגרפית, למקום בו גדל והתגורר בצעירותו ומשמשת בסיס רעיוני לעולם הפנימי של תושבי הישוב שהוא מיטיב לתאר בפרטי פרטים בספר. למעשה, החלק החזק ביותר בספר הוא זה המתאר את הפוליטיקה המקומית של ישוב קטן, פוליטיקה שהיא חלק מכל מסגרת. סממניה הייחודיים לספר זה הם תולדה של ההקשר הדתי והתרבותי. גם לבטיו הפנימיים של בניה באשר לטיב הדרך שלו ושל הישוב מתוארים בצורה שובת לב ומשכנעת.

העיסוק בעולם שמנגד, "החיים התל אביביים" של יואב, הוא הצד החלש יותר בספר. ייתכן וברג מבסס אותם על היכרות אישית עם הנושא או מי שמשמש לו כמודל לדמותו של יואב בספר, אך הם מרגישים כמו ניסיון קלישאתי לתאר חוויה תל אביבית. דמותו של יואב נותרת לא שלמה לאורך רוב קו העלילה המיוחד לו, עד לרגע מסוים בו מתלכדים העבר וההווה והופכים את התהליך הפנימי שהוא עובר למשהו בשל וסוחף.


זהו ספר ביכורים שלישי שאני קוראת ברציפות. טיבם של ספרי ביכורים שהם מאירים בפני הקורא את הפוטנציאל של כותביהם גם כשזה אינו ממומש במלואו. ברג ניתן בכישרון כתיבה. הקריאה בספר קולחת, שפתו עשירה וידידותית כאחת, אך רוחב היריעה הנדחסת לספר פוגם בו במידה מסוימת. בוגרי הישובים הדתיים מעבר לקו הירוק יזדהו עם תיאור חיי היום יום במקום ועם הלבטים השונים של התושבים באשר לדרך ההתמודדות הנכונה עם השינויים העוברים על החברה הישראלית בעשורים האחרונים.


להתרשמות בלתי אמצעית ניתן לקרוא את הפרק הראשון של הספר בקישור.

עוד חמש דקות      מאת: יונתן ברג      הוצאת עם עובד      01.2015      334 עמ'      מחיר בתקופת ההגנה: 68 ש"ח

יום רביעי, 24 ביוני 2015

בנדיט / איתמר אורלב



על מדף נפרד בארון הספרים של הוריי מאז שאני יכולה לזכור, מונחים ספרים רבים מסדרת ספריה לעם של הוצאת עם עובד. מגוון אקלקטי מספרי הסדרה. ספרות מתורגמת וספרות מקור, ספרי פרוזה ועיון, סופרים קלסיים ואחרים שגם היום עדין לא הפכו לקונצנזוס. כילדה ומתבגרת תאבת קריאה אני חושבת שסרקתי את כולם הלוך וחזור במהלך השנים, כדי לדוג מביניהם את אלו שיעניקו לי מספר שעות של עניין והנאה.

כשהייתי צעירה יותר, נהגתי לקרוא כל ז'אנר ספרותי כמעט. כשספר עניין אותי והיה כתוב היטב קראתי אותו. באותן שנים התוודעתי לקלסיקות ספרותיות ולסופרים קנונים, העולמות שבראו הרחיבו את העולם שלי בהדרגה. עם השנים והמפגש החזיתי עם המציאות צומצם מגוון הספרים שהיה לי רצון לקרוא. ספרים ששיקפו היבטים קשים במציאות הקרובה אלי לא עוררו בי עניין. 

בשנים האחרונות מצאתי את עצמי מזינה את התאווה הספרותית שלי בספרות קלה יחסית, זו שגם כשהיא מציגה מציאות קשה לעיכול עוטפת אותה במרחק הרב בינה לבין עולם היום יום המוכר לי וכך מאפשרת לי את הריחוק המתבקש מן המילים ואת היכולת לעבד את התוכן באמצעות הזרה שלו. ספרי ספרי לעם לא עברו בין ידי שנים רבות עד שהתגלגל אלי ספר הביכורים של איתמר אורלב למבוגרים.


הקריאה בספר הייתה קשה. לכל אורך הספר נלוותה למפגש עם המילים תחושת מועקה. אני שנוהגת לגמוע ספר בקריאה רציפה אחת מצאתי את עצמי עוצרת את הקריאה בספר שוב ושוב, מתרחקת מעולמן של הדמויות שברא הסופר וחוזרת אליהן. עד שהתרגלתי למציאות החיים שלהן ושקעתי בקריאת הספר עד לסיומו.

על אף העיסוק בפולין בתקופת מלחמת העולם השנייה, הקושי בקריאת הספר לא היה העיסוק העקיף בשואה והשלכות מלחמת העולם השנייה על יהודים ופולנים בימים ההם, אלא עולמן של הדמויות כולן שהחיים לא רק שלא האירו להן פנים ,אלא הפכו אותם למי שלא מסוגלים לחוות את המציאות בצורה שתקל עליהם את חיי היום היום.


הוא בן גילי איתמר אורלב. כמוני נולד וגדל בירושלים. תהיתי שוב ושוב מהיכן שאב את מילותיו. לאורך הקריאה ניהלתי אתו דיאלוג דמיוני, תוהה איך מי שנולד וגדל פה כמוני בורא עולם זר כל כך למציאות החיים פה, ואיך נולד העולם הפנימי של גיבורי ספרו. התשובה המתבקשת חירות ספרותית, לא הייתה מספקת. הפער בין עולמם של בני דורנו שנולדו וגדלו בישראל לעולם המשתקף בספרו של אורלב היה גדול מן היכולת לכמת אותו בחירות זו גרידא.

כשסיימתי את הקריאה בספר חיפשתי את שמו של אורלב הצעיר בגוגל. עובדת היותו בנו של סופר הילדים אורי אורלב הייתה ידועה לי, גם סיפור ילדותו של האב בגרמניה בתקופת השואה היה מוכר לי מן המפגש עם ספריו כתלמידה בבית הספר היסודי. רק אז הכתה בי עובדת היותו של איתמר אורלב, בן גילי, דור שני לשואה. 


בנדיט הוא ביטוי סלנג מיושן שמשמעו ילד שובב, המילה משמשת גם לתיאורו של מי שפרנסתו מתבססת על מעשיי עבריינות. על התפר בין שתי הפרשנויות מתנהלת עלילת ספרו הראשון של איתמר אורלב למבוגרים.

השנה היא 1988, גיבור הספר טאדק המשמש גם בתפקיד המספר בן 40. טאדק הוא בן זקונים למשפחה בת 6 נפשות. הוא עלה לישראל מפולין כשהיה בן 12 עם אמו אחיו ואחיותיו בעוד אביו נותר מאחור. אמו של טאדק יהודיה, אביו לא. אשתו של טאדק עזבה אותו יחד עם בנם כי נמאס לה לפרנס את המשפחה בזמן שהוא מרחם על עצמו ומתכנן להתפרנס מן הכתיבה שלו. ההבנה שהוא נותר לבדו מכה בו בפתאומיות והוא מחליט לערוך ביקור בבית אמו. הקשר בין השניים לא קרוב והגעתו לביתה מאותתת לה שמשהו עובר עליו. בשיחה עמה הוא תוהה מה עלה בגורל אביו אחרי כל השנים ומגלה שאחת מאחיותיו שמרה אתו על קשר ואף נסעה לבקרו בפולין, במהלך שיחה עם האחות הוא מחליט שיסע לבקר אותו.

טאדק מוצא את אביו היכן שנאמר לו, מבוגר ב 30 שנה אך זקן יותר מכפי שתיאר לעצמו. השנים רוויות האלימות והאלכוהול נתנו אותותיהן בגופו ובנפשו של האב. הניסיון של טאדק להכיר את  אביו על אף הטינה הרבה שרחש לו כל השנים, מאלץ אותו להתעמת עם מציאות חייו. הספר הוא תיאור מסעו של טאדק  אל פולין של סוף שנות השמונים ושל שנות הארבעים והשישים של המאה העשרים. טאדק מעמת את חוויות הילדות שלו כפי שהשתמרו בזיכרונו עם המציאות כפי שהייתה באמת. את העובדות שהוא לומד מן המסע שהוא עורך עם אביו בפולין, הוא מעמת עם אמו בשובו לארץ כשעמדות הוריו נפרשות לעיני הקורא אלו לצד אלו, לא בסדר הכרונולוגי בו הן מסופרות לטאדק.


לבו של הספר היא האינטראקציה בין בני משפחה אחת, במוקד, הקשר בין בן לאביו. נדמה שהמספר מבקש לחוות את המשפחתיות כפי שהיא "צריכה להיות" בתוך משפחתו שלו. הוא מבקש כאדם בוגר לאחות את הקרעים שמציאות החיים הקשה בשנות ילדותו יצרה בעולמו ובעולמם של שאר בני המשפחה.

איתמר אורלב בורא בצורה אמינה דמויות מחוספסות שהן תולדה של חיים במציאות חסרת רחמים. הדמויות שלו לא מנסות להתחנף לקוראים ולרגעים עשויה להתעורר בקורא רתיעה מעולמן, ההופכת את הקריאה בספר לקשה משום שלא ניתן ליצור הזדהות עם מי שמניעים את העלילה.


הכתיבה של אורלב קולחת וזורמת בטבעיות, הוא מצליח לברוא יצירה ספרותית שיש לה חיים משל עצמה. הקושי בחייהן של הדמויות חוצה את גבולות הספר ונוגע ישירות בקורא וכך יוצר חווית קריאה הדורשת מן הקורא לתפוס מרחק מדי פעם בפעם, עד שיתרגל למקצב הייחודי של המילים. מדובר בספר לא פשוט לקריאה שאינו מבקש למצוא חן בעיני הקורא ועל כן דורש ממנו השקעה.


להתרשמות בלתי אמצעית, ניתן לקרוא את הפרק הראשון של הספר בקישור.


בנדיט      מאת: איתמר אורלב      הוצאת עם עובד - ספריה לעם      04.2015      425 עמ' - כולל תודות      מחיר בתקופת ההגנה: 58 ש"ח

יום רביעי, 3 ביוני 2015

לא יכולה לשתוק / הלנה מגר טלמור


לכאורה לסי בארון יש כל מה שאישה יכולה לחלום עליו. היא מתגוררת עם בעלה הנאה בבית פרטי ומרווח, יש לה עוזרת בית האחראית גם על הקניות והבישולים, היא בעלת מלתחה מדוגמת וגזרה חטובה ויש לה פנאי לעסוק בדבר היחיד שאי פעם עניין אותה: הכתיבה.


סי קורנפלד הייתה בת 34 כשפגשה את ריק בארון. ילידת מינסוטה, נצר למשפחה דרומית שורשית מצד אמה ובת לאב קנדי ששמח להתנתק משורשיו. ריק בארון היה חבר מועצת העיר שלה, חבר המועצה הצעיר ביותר. ריק נכנס בטבעיות לתפקיד נסיך חלומותיה, הוא חיזר אחריה במרץ. מהרגע הראשון ידע שתהיה אשתו, סי שהוקסמה מאישיותו ומן הביטחון המוחלט שלו נעתרה במהירות לשמחת אמה שראתה בו שידוך ראוי לפי מיטב המסורת הדרומית.

שלוש שנים מאוחר יותר, סי בת ה 37 בוחנת את החיים לצידו של נסיך החלומות. מבחורה רווקה ומלאה בעלת משרת הוראה התחלתית במכללה המקומית שלא בטוחה מה תרצה לעשות כשתהיה גדולה, הפכה לבת זוג חטובה ומרשימה לאחר שירדה לא מעט במשקלה ושינתה את המלתחה שלה מקצה לקצה. כל זמנה מוקדש לקידום מטרותיו של בן זוגה ששם את מימוש כישרון הכתיבה שלה בראש מעייניו וסדר יומה מוכתב כמעט לחלוטין על ידי מי שעמל ללא לאות על החזות הנאותה לאיש במעמדו.

רק חריגה אחת מן התקן הקפדני של ריק בארון סי שומרת לעצמה, הקשר עם ורוניקה, חברתה מזה 30 שנה. בניגוד לשאר האנשים בחייה של סי, ורוניקה לא הוקסמה מריק ומן הדרך המהירה שלו לכבוש את ליבה של סי, אך על אף ההסתייגויות הרבות שלה שמחה באושרה של סי ואינה עושה דבר כדי לפגוע בקשר. 

ורוניקה, כמו הקוראים, יודעת רק מה שסי מרשה לעצמה לחלוק עם אחרים.


בעמוד הראשון של הספר, ממש מתחת לכותרת הנושאת את שם המחברת ושמו מופיע התיאור 'רומן מתח' - הצהרת כוונות של ההוצאה באשר לטיב הספר שאתה אוחז בידך. שילוב בין רומן לספר מתח טומן בחובו פעמים רבות נטייה ברורה לאחד מן השניים, עד היום לא נתקלתי בספר שהצליח למצוא את האיזון בין שני הז'אנרים הללו בצורה מוצלחת. 'לא יכולה לשתוק' של הלנה מגר טלמור, לצד מעלות נוספות, הוא ספר שלצד איכויות הרומן שלו בהחלט עונה בכבוד על הקריטריונים השונים המגדירים ספר מתח טוב.

הלנה מגר טלמור המשמשת כעורכת ומבקרת ספרותית מזה שנים, מעניקה לקוראיה יצירה ספרותית בשלה ומעוצבת היטב. כמי שחלק מעיסוקה מוקדש לבחינת מילותיהם של אחרים, ניכר כי טלמור השכילה ליצוק אל כתיבתה את המינון המדויק של כל הרכיבים הנדרשים ליצירת עלילה ספרותית הנעה במרחבי הרומן וספרות המתח. שפתה היפה של טלמור משמשת כלי שרת בידיה ועולמה הפנימי של סי מוגש לקוראים בדרך היוצרת היכרות מעמיקה עם דמותה בלא ליגע את הקורא. 


הסקירות שהכי קשה לי לכתוב הן על ספרים שאהבתי. כשספר מעניק לי חווית קריאה שלמה אני מתקשה לפרוט אותה  וחוששת לא פעם לחטוא לו בניסיון לתרגם את ההנאה שלי למילים אשר מעצם הווייתן מגבילות את החוויה. 'לא יכולה לשתוק' הוא ספר פרוזה טוב המעניק לקוראיו חווית קריאה שלמה ומענגת. ממליצה בחום לכל מי שאוהבים את הספרים שלה עשויים היטב. אני, ממתינה בציפייה דרוכה לספריה הבאים של המחברת.



לא יכולה לשתוק      מאת: הלנה מגר טלמור      הוצאת רימונים - ידיעות ספרים      2014      405 עמ' - כולל תודות      מחיר בתקופת ההגנה: 69 ש"ח