‏הצגת רשומות עם תוויות סמיט שהם. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות סמיט שהם. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 3 באוקטובר 2017

ילד חולות - שישה סיפורים בעקבות ס. יזהר / שהם סמיט


כדי לכתוב לילד צריך להיות ילד.
ס. יזהר שימר את הילדות שלו כך שיוכל להעביר חלקים ממנה הלאה



שישה סיפורים קצרים מכיל הספר הנוכחי, שישה סיפורים מילדותו של הסופר ס. יזהר, יליד העיר רחובות בשנת 1916. סופרת הילדים שהם סמיט אספה את סיפוריו ועיבדה אותם כך שגם ילדים בני ימינו יוכלו לקרוא אותם. העברית של יזהר הייתה ייחודית, כמי שלמד את ספר התנ"ך כולו בעל פה, מספרת סמיט בסיום הספר, הכיר בפרוטרוט את כל מילותיו ושזר גם את הייחודיות שבהן, אף כאלו שהופיעו בתנ"ך רק פעם אחת ואיש לא עשה בהן שימוש, לתוך סיפוריו. העברית של יזהר הייתה גבוהה ומשובחת כבר בתקופה בה כתב ופרסם ועם השנים התמעטו דוברי העברית שיוכלו לצלוח אותה בקלות.

ששת הסיפורים בספר הנוכחי לוכדים בתוכם את הילדות של יזהר ונדמה כי משהו גם מן הילדות של כולנו. שש חוויות ילדות הכוללות בתוכן אהבה ראשונה, קנאת אחים, תחושת בדידות וחוסר שייכות, חציית גבולות, משבר משפחתי ומפגש מקרוב עם גבולות הילדות.



אחרי הקדמה קצרה מפיה של הסופרת שהם סמיט, בה אנו מקבלים מעט רקע על עולמו של הילד ס. יזהר המתארת את נסיבות מעברה של משפחתו מן העיר תל אביב בה נולד וגדל עד גיל 10 לעיר רחובות אנו מקבלים הצצה לעולמו של ילד ישראלי בן 10, החי בישראל בשנת 1926 וחווה את המציאות.

הסיפור הראשון מוקדש לעפיפון או בשמו המוכר יותר באותם הימים: טיארה. כל מי שניסה להעיף עפיפון בשדות או על חוף הים בוודאי זוכר עד כמה מורכבת המלאכה גם כשמדובר במלאכת מחשבת שנרכשה במיטב כספו או נבנתה מן החומרים הטובים ביותר. יזהר בן ה-10 מלווה בסיפור את מעופו של עפיפון שנבנה משאריות שונות שאסף אחיו הגדול ישראל בן ה-15,  אותו העריץ, ומעופו הראשון הפך לאירוע צפייה רב משתתפים, אשר נאספו על חוף הים בהמתנה לו.

בסיפור השני מציג יזהר הצעיר את אהבתו הראשונה ואת העובדה שאינו בטוח כלל שהיא מודעת לקיומו או למידת אהבתו. כמו ילדים רבים שאינם נמנים על מלכי הכיתה, מגיש יזהר הילד את ליבו לקוראים הצעירים המלווים את מילותיו ומציג להם את המציאות שחווה ללא כחל ושרק.

הסיפור השלישי מתאר את חוויית האבטלה של אביו שהולידה את מעבר המשפחה לרחובות והותירה ביזהר הצעיר תחושה של בדידות אשר מתרגמת בסיפור הרביעי לחוויית הנטישה הפיזית שחווה במהלך טיול נטיעות כיתתי בו הוא נשכח והולך לאיבוד.

הסיפור החמישי, סליק, עוסק ברצונו של יזהר הצעיר לקחת חלק פעיל לצד אחיו הגדול והנערץ, בהגנה על ארץ ישראל. הרצון העז שלו להיות שותף, על אף גילו הצעיר וממדיו הפיזיים הצעירים, קוצר את הפרות בסופו של דבר.

בסיפור האחרון, רחיצה בברכה, המתאר חוויית התנגבות אחת מיני רבות, לברכות שונות ברחובות, אנו לוקחים חלק באירוע המשנה את חייו של יזהר הצעיר ומהווה נדבך ראשון בתהליך ההתבגרות שלו, כאשר הוא מעומת באופן ישיר עם היבטים לא נוחים של המציאות סביבו ועם חולשותיו האנושיות.


     הסופר ס. יזהר בן ה-35, 1951
    (התמונה לקוחה מערך הסופר בויקיפדיה העברית)

ס. יזהר הנו שם העט של יזהר סמילנסקי, שם שניתן לו על ידי המשורר והעורך יצחק למדן אשר פרסם את סיפורו הראשון של יזהר כשהלה היה בן 22. לצד פעילותו הספרותית כיהן סמילנסקי גם כחבר כנסת מטעם מפא"י ונודע כמי שהקדיש את פועלו לשמירה על הטבע. בשנת 1959, כשהוא בן 43 - צעיר הזוכים, הוענק לו פרס ישראל על עשייתו הענפה בספרות ובכתיבה עיתונאית.



סמיט מצליחה לשמר באופן נפלא את עולמו של הכותב ס. יזהר ואת יכולתו הייחודית להעביר את תחושותיו של ילד צעיר בן 10. ששת הסיפורים הקצרים בספר הנוכחי פונים לילדים של ימינו בגובה העיניים ומאפשרים להם מתוך נקודות ההשקה הרבות שלהם ושל יזהר כילדים, לחוות את המציאות בארץ ישראל לפני קום המדינה. לצד סיפורי אהבה ראשונה והרפתקאות, מוצגת לילדים של ימינו פיסה מן ההיסטוריה הישראלית הכוללת את תל אביב ורחובות בראשית ימיהן ואת המאבק להקמת מדינת ישראל.

גם הקשיים הרבים שהיו מנת חלקים של הגרים בארץ באותם הימים אינם נפקדים מן הספר הנוכחי, על אף שהם אינם מקבלים הבלטה בסיפוריו של יזהר הצעיר אלא משמשים כרקע לחי היום יום שלו, ממש כפי שילדים בימינו חווים ביחד עם הוריהם את כל תלאותיהם אך מתוך מקומם הבטוח בחיק המשפחה אינם שמים לבם לכך אלא עסוקים כל כולם בהוויי היום יום הילדי.


    המאיירת ולי מינצי

את ששת הסיפורים הקצרים מלווים איוריה של ולי מינצי, מאיירת, מעצבת ומעצבת תיאטרון בובות. זה אינו שיתוף הפעולה הראשון שלה עם הסופרת שהם סמיט. סקרנו בעבר את עבודתן המשותפת על הספר 'אות בבאר' אשר היה עיבוד לסיפור חייו של רבי עקיבא לילדים.

עבודתה של מינצי מוכרת לנו גם מספרי ילדים נוספים שאיירה וסקרנו: 'מדיקן' ו- 'ילדה שלא מן העולם הזה'. בכל הספרים הללו מצליחה מינצי לעטוף את המילים המרכיבות אותם באיורים המתכתבים עם האווירה שעולה מהן. מינצי, זוכרת פרס איור ספרי ילדים של מוזיאון ישראל, אשר עלתה מרומניה והיא בוגרת בית הספר בצלאל סיפרה בראיון ליובל סער בהארץ, כי אינה רואה הבדל בין איוריה למבוגרים לאלו שהיא יוצרת עבור ילדים. ההבדל היחיד,הוסיפה, הוא בהקפדה שלה ליצור איורים שלא יהיו מפחידים או מוזרים מדי עבורם. חשוב לה לא להתיילד משום שילדים יכולים להתמודד עם מורכבות באיורים.

בספר הנוכחי מצליחה מינצי, בעזרת בחירה בפלטת צבעים מצומצמת, לעטוף את הסיפורים באווירה נוסטלגית וילדותית כאחד. השימוש בגוונים הכחולים-ירוקים וצהובים-חמים מתכתב עם ציורים מאותה התקופה ומוסיף לתחושת הצמצום שאצל רבים מן המבוגרים דווקא מתקשרת לימי ראשית המדינה ולתקופת הצנע שהגיעה אחריה.



כקוראת מבוגרת שזהו לה המפגש הראשון עם סיפוריו הקצרים של ס. יזהר, מצאתי את עצמי מהדהדת חוויות מילדותי שלי במהלך הקריאה. בחירתה של סמיט לשמר את קולו הייחודי של יזהר אך לעבדו כך שיתאים לקריאתם של ילדים צעירים מוכיחה את עצמה באופן נפלא. מדובר בספר קריאה רגיש שערכו המוסף היא העובדה שהוא מהווה פיסת היסטוריה. הסבריה של סמיט בהקדמה ובסופו של הספר, מסייעים לקוראים הצעירים ולהורים החפצים לעשות כן, להבין לעומק את משמעותם של הסיפורים ואת עולמו של הסופר. באופן האישי, החלק האחרון של הספר שכתבו ניצה בן ארי וישראל סמילנסקי וסוקר את הכוחות המניעים את חייו של סמילנסקי הסופר, הוא לעניות דעתנו נדבך חשוב בחיבור של סמילנסקי האדם לקוראים באשר הם. המלצה חמה לאוהבי ספר בני כל הגילאים.


ילד חולות - שישה סיפורים בעקבות ס. יזהר      מאת: שהם סמיט      איורים: ולי מינצי      הוצאת הקיבוץ המאוחד      2017      55 עמ'

יום חמישי, 9 בפברואר 2017

אגדת קמצא ובר-קמצא / שהם סמיט



בתלמוד קיימות אגדות רבות המנסות לתת הסברים לחורבן בית המקדש השני (70 לספירה), הן מכונות בשם 'אגדות החורבן'.  אחת הידועות ביניהן היא: קמצא ובר קמצא, המספרת על תקופה בה היחסים בין היהודים בירושלים היו רעועים והם היו מפולגים ומסוכסכים ביניהם. שיאו של הפילוג בא לידי ביטוי בהלשנות לקיסר הרומי שלט באותה תקופה על הארץ, שהביאו לחורבן בית המקדש.




הספר הנוכחי הוא עיבוד שעשתה הסופרת שהם סמיט לאגדה התלמודית ומסופרת על ידי סבתא לנכדיה כדי להסיח את דעתם מריב הפורץ ביניהם. הוא נפתח במפגש עם אחד מעשירי ירושלים באותה התקופה שמחליט לערוך סעודה מפוארת לכל חבריו על מנת שיראו את עושרו הרב. העשיר מונה בפני משרתו את שמותיהם של כל מכריו על מנת שהלה לא יפספס חלילה אחד מהם וזה לא יזכה לראות את עושרו.

המשרת ממהר להזמין את כל האנשים ברשימת האדון שלו, אך מתבלבל בין שניים ובמקום להזמין את קמצא - ידידו של העשיר, הוא מזמין בעל שם דומה: בר קמצא - אויבו המושבע של אדונו. כשבר קמצא מקבל את ההזמנה הוא מתרגש משום שהוא מניח שמדובר בהצעת פיוס ומחליט להיענות להזמנה. כשהוא מגיע לסעודה, בזמן שכל האורחים כבר יושבים לשולחן ואוכלים, מתברר לו ולבעל הסעודה שחלה טעות והוא הגיע במקום האורח המקורי: קמצא.

בעל הסעודה מבקש ממנו לעזוב, אך בר קמצא שכבר הטריח עצמו למקום ופגש את כל האורחים מציע לשלם את חלקו ואז את מחצית מעלות האירוח ואת כולו, כדי שיוכל להישאר. האדון מסרב לכל הצעותיו ומגרש אותו מהבית כשכל האורחים במקום אינם אומרים דבר שיכול למנוע את הבושה שנופלת בחלקו של בר קמצא.

החוויה הקשה שעובר בר קמצא ושתיקתם של כל נכבדי ירושלים פוגעת בו מאוד וכנקמה הוא אומר לקיסר שהם מרדו בו, עבירה שעונשה קשה. הקיסר בתגובה שורף את העיר ירושלים ואת בית המקדש.

 


זהו הספר הרביעי שכותבת שהם סמיט והוא עיבוד לאגדות חז"ל, קדמו לו: 'משל על שועל', 'אות בבאר' ו'האגדות שלנו'. גם בספר הנוכחי מצליחה סמיט לתרגם את האגדות ללשון עכשווית המאפשרת לקוראים הצעירים של ימינו להתחבר לסיפור העלילה ולקרב אותו לחייהם שלהם. בדרך הומוריסטית היא מציגה את דמותו של בעל הסעודה העשיר ואת חבריו בעזרת בלוני הדיבור המייצגים את מחשבותיהם ומשקפים לקוראים הצעירים את הקלקול שחל באופיים.

גם בחירתו של גיבור הספר, בר-קמצא, לנקום בכל מי שהוא חש שביישו אותו, מוצגת לילדים בדרך שיהיה להם קל להבין כשמחשבותיו מתורגמות למחשבות שיש לילדים רבים ברגע של כעס כשהם מוכנים להרוס את העולם כולו בשל עוול כלשהו שהם חשים שנעשה להם.




את הספר מלווים איוריה של עינת צרפתי, בוגרת מסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, אשר זכורה לנו מאיורי הספר "סיפור אחרי השינה" אשר גם אותו כתבה שהם סמיט. באיוריה של צרפתי בספר יש מקום מרכזי לדמויות ולאובייקטים שונים המשמשים אותן כשהסביבה כולה נטמעת בצבע אותו היא בוחרת כרקע, ולא לוקחת חלק בעלילה. הבחירה הזו מצליחה להדגיש את האלמנטים הייחודיים לתקופה בה מתרחש הסיפור ויוצרת תחושה כי העלילה מתרחשת בתקופה אחרת, על אף השיבוץ של אלמנטים מודרניים באיורים השונים לכל אורך הספר.

הספר מנוקד ומתאים מאוד לקריאה משותפת עם ילדי הגן הבוגרים ותלמידי הכיתות הנמוכות בבית הספר היסודי.




בניגוד לספרי ילדים רבים, לספר הנוכחי (כמו לאגדה התלמודית המקורית) אין סוף טוב. נדמה כי סיפור המעטפת שיצרה סמיט מאפשר לנכדים המקשיבים לסיפור, כמו גם לילדים הצעירים הקוראים ושומעים אותו, להתמודד עם העובדה הזו. לתחושתנו, חשוב כי את הקריאה בספר הנוכחי יתווך מבוגר המכיר את ההקשרים התלמודיים שלו ויסביר את החשיבות הרבה שראו בו חז"ל והביאה לכך שנבחר להיות חלק מן התלמוד.


כל ספר עליו חתומה שהם סמיט נרצה לקרוא. הספר הנוכחי העוסק באגדת החורבן המוכרת ביותר מן התלמוד, כתוב בצורה בלתי אמצעית ומותאם לילדים של ימינו.


אגדת קמצא ובר-קמצא      מאת: שהם סמיט      איורים: עינת צרפתי      הוצאת כנרת      2016      לא ממוספר

יום שישי, 2 בספטמבר 2016

דודה לאה מאת שומיש / שהם סמיט


לו לאה גולדברג הייתה כותבת את האוטוביוגרפיה שלה לילדים

שהם סמיט לקחה על עצמה משימה עצומה והיא לתרגם לילדים של ימינו את עולמה של סופרת הילדים הישראלית הקלסית, לאה גולדברג. סמיט עושה את המחווה האולטימטיבית שניתן לעשות לסופר, כותבת את סיפורו בדרך בה כתב את ספריו. הספר "דודה לאה מאת שומיש" כתוב כפי שכתובים כל ספרי הילדים של לאה גולדברג. ונדמה שלו לאה גולדברג הייתה כותבת את האוטוביוגרפיה שלה לילדים, זה הספר שהיה יוצא תחת ידיה.

מי שגדלו על ספרי הילדים של לאה גולדברג, בני דורי ואחרים, יתענגו על הספר הנוכחי המעניק משהו מחוויית הקריאה בספרי לאה גולדברג גם בביוגרפיה שלה לילדים. עולמה של הסופרת מוצג לנו מבעד לעיניו של ילד דמיוני המשמש פה לילדים של ימינו בבואם להכיר עולם שכבר לא קיים יותר בכלים שיש להם היום.


ראשית המסע בעולמה של לאה גולדבג נפתח בהיכרות עם המספר, שומיש, ילד המציג את עצמו ואת הקשר שלו לגיבורת הספר, דודתו לאה, אך גם רומז לנו שאינו ילד אמתי. הוא מציג לנו את המקום בו נולדה לאה (בית החולים קנינסברג הגרמני), מסביר לנו את משמעות המילה מולדת - המקום בו נולדים (לא בהכרח המקום בו נחיה בשלב מאוחר יותר בחיינו) ונותן דוגמאות שונות להמחשת המושג.

אנו פוגשים את התינוקת ליאלקה, את הוריה ואת סביבת המגורים שלה, עולם שחדל להתקיים לפני מאה שנה, בדרך שתסייע לנו להבין את הרקע בו חיה לאה גולדברג ואולי לתרגם את עולמה לזה שלנו.  שומיש מספר לנו על הארץ בה התגוררה לאה עם משפחתה כילדה (ליטא) ועל העיר קובנה בה חיו. וגם על כך שלא הרבה שנים אחרי שנולדה לאה פרצה מלחמה גדולה (מלחמת העולם הראשונה) במהלכה עבר אביה של לאה חוויות קשות שצרבו את נשמתו והפכו אותו לאדם אחר, וחייה השלווים והשקטים של לאה השתנו מבלי הכר.


שומיש ממשיך ללוות אותנו במסע שלנו בעולמה של לאה. הוא מספר לנו איך במקביל לשינויים שחלו בעולמו של אביה החלה לאה את לימודיה בבית הספר ואיך המצב בבית משפיע גם על הישגיה בלימודים. גם העובדה שהגיעה מארץ אחרת תרמה לקושי ללמוד את החומר בשפה שלא הכירה כל חייה. אבל לאה מתגברת, כדרכם של ילדים, על הקשיים הרבים ומשתלטת על מלאכת הלמידה בהצלחה.

כשלאה מתבגרת, היא מתאהבת לראשונה באחד מן המורים בבית הספר, אך הלה לא משיב לה אהבה. ייתכן כי כמורה לא ראה את אהבתה, אך לאה חושבת שזה משום שנערות אחרות בבית הספר מצאו בעיניו חן יותר על שום טוב מראן והליכותיהן. כך או כך, עם השנים מתברר לה שאכן, המורה אותו אהבה התאהב באחת התלמידות בבית הספר והפך לבן זוגה.


רוב הקוראים, צעירים ומבוגרים כאחד, מכירים את כישרון הכתיבה של לאה גולדברג הסופרת, מעטים יודעים שלצד האהבה לכתיבה הייתה בלאה גם אהבה לציור. כל חייה נהגה לצייר, היא למדה ציור במשך שנים, אך לא ראתה בעצמה ציירת מוכשרת ובחרה לא לעסוק בכך באופן מקצועי.

לאה הצעירה הייתה אשת תרבות שנהגה לפקוד מוזיאונים שונים ואירועי תרבות רבים. אחד האירועים הללו, הצגת התאטרון "הדיבוק" של תאטרון הבימה מארץ ישראל השפיע עליה רבות ואותו תיעדה גם בכתב ביומן שהחלה לכתוב כשהתבגרה.


האהבה הנכזבת של לאה הצעירה למורה בבית הספר התיכון שלה ליוותה את חוויות האהבה שלה כל חייה. בנשף הסיום, לאה שזכתה להערכה רבה מכל מוריה על כישרונה הספרותי, חיפשה את הכרתו של המורה שאהבה אך זה חשב שכישרונה בוסרי ולא בשל עדיין. כשביקשה את עצתו הציע שתיסע לארץ ישראל על מנת להיטיב את שפת הכתיבה שלה, עברית. לאה שהשתעשעה ברעיון כשהייתה צעירה יותר דחתה אותו על הסף, הייתה לה מטרה אחרת באותן שנים: רכישת השכלה באוניברסיטה.

1929 - לאה גולדברג בת 18 - צילום מדרכונה הליטאי

כדי לממן את לימודיה עבדה לאה כמורה פרטית, ספרנית ואומנת לילדות, וכך גילתה את אהבתה לילדים. כשסיימה את לימודיה הבסיסיים ביקשה להרחיב את השכלתה באוניברסיטה בעלת שם ונסעה לגרמניה. כשהמשיכה ללימודים גבוהים התאהבה בשנית באחד ממוריה, אבל הפעם האהבה הזו הייתה קצרה יותר, וכקודמתה לא ממומשת. אך מפנה עמד להתחולל בחיי האהבה שלה...


היא פגשה סטודנט ממוצא הודי ולתקופה קצרה מצאה אהבה. בתקופה ההיא גם שלחה חלק משירה למשורר אברהם שלוניסקי אשר פרסם חלק מהם בכתב העת שלו. הוא היה זה שעודד אותה לעלות לארץ והבטיח לסייע לה להוציא את שיריה בספר בישראל. כדי לעלות ארצה היה עליה להינשא (אישור העליה ניתן לזוג) ולשם כך שודכה למשורר אחר ויחד, עלו לישראל.

1938 לאה גולדברג וחבורת 'יחדיו'

בישראל שמה הלך לפניה ובפגישתה הראשונה פנים אל פנים עם שלונסקי, הלה הגיש לה את ספר שיריה הכרוך. לאה השתלבה בחבורה הספרותית שלו ועבדה כמזכירת מערכת השבועון שלו וכמורה. כשחלתה פוטרה ממשרת ההוראה שלה ומצאה עבודה בעיתון דבר שם בפגישה עם עורך העיתון לילדים נשאלה על כתיבתה לילדים והודתה כי אין לה כזו. היא החלה לכתוב גם לילדים ופרנסתה כולה באה לה מן הכתיבה. ואחרי שהתאהבה שוב בגברים שלא החזירו לה אהבה, פגשה את המשורר אברהם בן יצחק, סונה, שהיה גדול ממנה פי שניים והתאהבה עד כלות.

 
                        1946 צילום: אנה ריבקיו בריק
       (התמונה לקוחה מן הערך 'לאה גולדברג' בויקיפדיה העברית) 

בשנים הללו החלה בכתיבת ספרי הילדים שלה ואף כתבה מספר פזמונים שהפכו לשירי ילדים מוכרים. כשמת סונה חדלה מכתיבתה לתקופת מה ואז, שוב התאהבה במי שלא החזיר לא אהבה, גבר שהיה צעיר ממנה בשלוש שנים. סיפור האהבה הזה היווה השראה לדמות שיצרה ואת תרגום שיריה הוציאה לאור. דמות שרבים האמינו כי הייתה ממשית, פרט לחברתה הטובה ביותר של לאה.


את שנותיה האחרונות בילתה בירושלים, אליה העתיקה את מגוריה בזמן שלימדה באוניברסיטה העברית, אמה, שמשה לה שותפה ובת לוויה כשהגיעו אורחים רבים לביתה.



סמיט מציגה לילדים את סיפור חייה המלאה של הסופרת לאה גולדברג ובוחרת לעסוק גם בהיבטים המורכבים מילדותה ובגרותה, כפי שנהגו לעשות במאות הקודמות בהן הילדים חוו את המציאות ללא תיווך ונתקלו כבר מגיל צעיר בכלל היבטי המציאות, טובים ורעים כאחד. הבחירה לתעתק את עולמה הספרותי של לאה גולדברג מצריכה מדמות הילד המספר לעצור שוב ושוב במהלך העלילה כדי להבהיר לקוראים הצעירים מושגים שונים ואירועים שונים בחייה של המספרת, בדרך המתאימה לכלים הקיימים בידיהם.

הספר נתון בכריכה הקשה המאפשרת לקוראים הצעירים לקרוא בו שוב ושוב בלי שתיפגם וכתוב בעברית יפה ובאותיות מנוקדות המתאימות לתלמידי כיתות הביניים בבית הספר היסודי. את הספר מלווים איוריה של נטלי וקסמן-שנקר, מאיירת עצמאית בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית במסלול איור בשנקר, המצליחים לשקף משהו מן התקופה בה חיה לאה גולדברג. במחווה לסגנון הציור שרווח בארץ באותה התקופה.


סופרת הילדים המוכשרת שהם סמיט, מצליחה ללכוד משהו מרוחה של סופרת הילדים הקלסית לאה גולדברג, בספר ילדים חדש המציג לנו את סיפור חייה של גולדברג. יש בבחירה לספר על חייה של גולדברג כפי שהייתה מספרת בעצמה לילדים היבט נוסטלגי שידבר ללבותיהם של כל מי שגדלו על ספריה השונים. לילדים מן העידן הנוכחי תידרש מעורבות של קורא מבוגר יותר שיוכל לתרגם להם ביחד עם דמות המספר, שומיש, את עולמה של מי שמילותיה הן אבן דרך בשירה ובספרות הישראלית בכלל.

להתרשמות בלתי אמצעית, טעימה מן הספר נמצאת בהמשך הסקירה.


דודה לאה מאת שומיש      מאת: שהם סמיט      איורים: נטלי וקסמן-שנקר      הוצאת כנרת      2016      144 עמ' - כולל אחרית דבר לגדולים, מקורות ושלמי תודה