‏הצגת רשומות עם תוויות לינדגרן אסטריד. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות לינדגרן אסטריד. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 14 בדצמבר 2016

לוטה עוזבת את הבית / אסטריד לינדגרן



נדמה שאין ילד שלא מאיים לברוח מהבית, ילדים בכל התקופות מרגישים לפעמים שהגיעו מים עד נפש, כלו כל הקצין והגיעה העת לעשות מעשה. רובם, מצהירים בקול מול הוריהם על הרצון לעזוב את הבית, מעטים יותר עושים צעד או שניים בכיוון. גם לוטה בת ה-5, גיבורת הספר הנוכחי, מגיעה למסקנה שבשלה העת לעזוב את הבית.




ההחלטה מתקבלת אצלה לאחר חלום לא נחמד ממנו היא מתעוררת זעופה ליום שנפתח בבקשתה של אמה שתלבש סוודר מגרד ומעקצץ במקום שמלת תחרה כחולה שלוטה אוהבת ורצתה ללבוש. לוטה הכועסת מחליטה לעשות מעשה ולגזור את הסוודר הנורא עם המספריים שנמצאים בחדרה. כשהיא מגלה שהחור שעשתה גדול דיו להעביר דרכו את ידה היא נבהלת, גוזרת את הסוודר כולו ומתכוונת להאשים בכך כלב דמיוני.


תמונה מן המהדורה המתורגמת של הספר לאנגלית  
הספר מלווה באיוריו של אילון ויקלנד מ 1961 שליוו את הספר כשיצא לאור לראשונה בשוודית
 (התמונה לקוחה מן הבלוג DOODLES AND NOODLES)


כשאמה קוראת לה להצטרף אליה להליכה האהובה על שתיהן למרכול השכונתי, לוטה מבינה שהכלב הדמיוני לא יעזור לה במקרה הזה ועליה להסתיר את המעשה, עד שתמצא פתרון היא צורחת בתשובה לשאלתה של אמה וזו עוזבת בלעדיה. המסקנה בלתי נמנעת של לוטה היא כי עליה לעזוב את הבית באותו הרגע, אחרת לעולם לא תורשה לצאת מחדרה בלי ללבוש את הסוודר, שכאמור גזרה לחתיכות.




לפני שהיא עוזבת את הבית, לוטה משאירה לבני משפחתה פתק המבשר על עזיבתה ומבקשה מהם להציץ אל תוך פח האשפה בו מונחים שאריות הסוודר. לוטה יוצאת למסע חיפוש אחר בית חדש ביחד עם בובת החזיר המלווה אותה תמיד. התחנה הראשונה בדרכה הוא ביתה של גברת ברג השכנה אתה תוכל להתייעץ לגבי הבית החדש שלה. לפני שהן מתייעצות גברת ברג מציעה לה ללבוש סוודר שסרגה, אחרי שלוטה מגלה שאינו מעקצץ או מגרד, היא מסכימה. לוטה הלבושה והיא דנות באפשרות שתגור לבדה בבית משלה, ליתר דיוק: במחסן הגרוטאות של הגברת ברג. מחסן הגרוטאות הוא צריף ישן בו מאוחסנים כלי עבודה וחפצים שונים ובקומה השנייה שלו רהיטים ישנים. עד היום לוטה ואחיה לא הורשו להיכנס לצריף, לוטה מרגישה שמצפה לה הרפתקה נפלאה...


עטיפת הגרסה המקוצרת של הספר 'מי מכיר את בילבי בת גרב' עם עובד 1973
איור: אינגריד נימן
(התמונה לקוחה מן הערך "בילבי" בויקיפדיה העברית)

עבורי ילדים ישראלים וילדים רבים ברחבי העולם, אסטריד לינדגרן מוכרת בעיקר כאמה של בילבי. ילדה שובבה המתגוררת לבדה בבית פרטי הנמצא בבעלותה, יחד עם קוף וסוס המתגורר בחצר. בילבי המככבת בשורת ספרי ילדים שכתבה לינדגרן, זכורה בזכות מזגה הסוער, נמשיה ושערה האדמוני השזור בשתי צמות. אבל יותר מכל, כילדה עצמאית המנווטת את חייה ללא עזרת מבוגרים כלל.

משהו מטבעה של בילבי קיים גם בדמותה של לוטה בת ה-5, המככבת בסדרת הספרים "הילדים מרחוב בלגן", במרכזה נמצאים ילדי משפחת ניימן, לוטה בת ה-5 ושני אחיה הגדולים" יונה ו-מיה מריה. האישיות העצמאית של הילדה בת ה-5 ממשיכה לדבר גם לילדים בני גילה (ומבוגרים מעט יותר) ולהוריהם, אשר מזהים בניצני המרד הילדותיים הללו מראות מוכרים מחייהם שלהם.

קסמו של הספר הנוכחי נעוץ בעובדה כי הוא מאפשר לגיבורה שלו לחוות את ההרפתקה שלה בצורה מלאה, מחברת הספר מאפשרת ללוטה בת ה-5 לברוח מן הבית ולצאת להרפתקה שתוביל אותה לקבל החלטה עצמאית היכן ברצונה להתגורר, אחרי שראתה את טיבן של האפשרויות השונות. יש בבחירה הזו ללכת עד הסוף עם תפיסת עולמו של הילד משהו המאפשר לילדים לחוות דרך הסיפור הרפתקה שהיו רוצים לחיות בעצמם, והסיפור אפשר להם לחוש במידה מסוימת כי לקחו בה חלק.


עטיפת אחד מספרי הסדרה במרכזה הילד אמיל עם עובד 1976
עטיפה ואיורים: ביורן ברג


את הטקסט בספר מלווים רישומים שונים, הממחישים את האירועים השונים המתרחשים בו וניצבים לצד הטקסט לאורך העמודים השונים. יש בבחירה ברישומים הללו משהו היוצר מימד נוסטלגי. הבחירה שלא להעניק לאיורים עדיפות ויזואלית על פני הטקסט מאפשרת למילים עצמן להעניק להם את העומק ומצריכה מקהל היעד הצעיר של הספר להישאר קשוב לטקסט בזמן שהוא מתבונן בהם.

לאיוריי הגרסה העברית של הספר אחראי אבי עופר, אשר בראיון אתו מציין את ספרה של לינדגרן "תעלולי אמיל" כאחד מספרי הילדים שאיוריו זכורים לו היטב מאז בזכות ההבעות על פניהן של הדמויות והמרחב ואופי הילדים בספר.  עופר מספר כי הוא מצייר ישירות למחשב והיצירה שלו נובעת מן הדרך בה הוא חווה את הטקסט ובדרך כלל היא המשך של הרעיונות שעולים לו במהלך הקריאה הראשונה.




לתרגום משוודית אחראית יעל צובארי, ששמה היה מוכר לי וחיפוש קל בקרב הספרים אותם תרגמה העלה כי אחראית לתרגומים של ספרות מתח שבדית שמותירה חותם שונה על הקורא מזו המתורגמת בדרך כלל מן הלשון האנגלית. בספר הנוכחי היא מצליחה לשמור על האווירה המאפיינת את ספריה של לינדגרן, אך נדמה כי ההקפדה על האווירה מייצרת גם משהו אנכרוניסטי בחוויית הקריאה שיש בו ערך נוסטלגי למבוגרים הקוראים את הספר ביחד עם ילדיהם, אך גם מצריך הכוונה של הקורא המבוגר. הבחירה להותיר על כנם את השמות בשפה השוודית פוגמת בתרגום שמו של החזיר האהוב על לוטה, במסה - שמשמעו בשוודית דוב צעצוע. גם הבחירה להותיר על כנו את יום ראשון כיום החופשי, לא בהכרח תהיה מובנת לקוראים הצעירים עבורם יום השבת הוא יום חופש ויום ראשון הוא יום חול מן המניין.


מדובר בספר ילדים מנוקד בעל ממד נוסטלגי שידבר ישירות ללבם של הקוראים המבוגרים ויאפשר לילדי הגן והכיתות הנמוכות בבית הספר לחוות את הקסם המיוחד הטמון בכתיבתה לינדגרן. מומלץ להורים ולילדים כאחד, מתאים לקריאה משותפת או כספר לפני השינה. באופן אישי, אנחנו סקרנים לקרוא ספרים נוספים של לינדגרן בעברית (בתרגום מחודש או לראשונה).


לוטה עוזבת את הבית      מאת: אסטריד לינדגרן      איורים: אבי עופר      משוודית: יעל צובארי      ידיעות ספרים      2016      62 עמ'

יום ראשון, 21 ביוני 2015

מדיקן / אסטריד לינדגרן



קוראים לה מדיקן ובקרוב ימלאו לה שבע שנים, בעוד שבוע תלך לראשונה לבית הספר. ההורים שלה קראו לה מרגרטה אבל כולם קוראים לה מדיקן כי כך קראה לעצמה כשהייתה קטנה. בשמה מרגרטה משתמשים רק כשהיא עושה משהו רע ורוצים לגעור בה. למדיקן יש הרבה רעיונות שהיא ממהרת ליישם , הגערות לא מאחרות לבוא.




היא מתגוררת בבית אדום על גדת הנחל, יש לה אמא, אבא ואחות קטנה בשם אליסבט (ליסבט בפיהם של בני המשפחה). בביתם מתגוררים כלב פודל שחור בשם סאסו וחתלתולה בשם גוסן, גם אלוה מתגוררת אתם ומטפלת בבית. היא אופה ומבשלת ופעם בשבוע ביום שישי, לינוס אידה מגיעה כדי לעזור בניקיון הבית.

מדיקן חושבת שאי אפשר לגור במקום יותר טוב. לבית יש עליית גג ומרפסת, והוא מוקף בעצי ליבנה עליהם היא מטפסת . לפעמים היא מדלגת משם למחסן עצי ההסקה שמהגג שלו היא יכולה להתבונן ישירות למטבח הבית השכן: בית הנילסונים.

לנילסונים יש בן אחד בשם אבה, הוא בן חמש עשרה ולא הולך לבית הספר אלא נשאר בבית ואופה כעכים מתוקים שהוא מוכר בשוק. אבה רוצה להיות מלח ולהפליג בים אבל בגלל שאביו לא אופה את הכעכים ואמו לא הולכת לשוק למכור אותם, הוא עסוק ואין לו זמן להיות מלח.




בלילה לפני השינה מדיקן מספרת לליסבט סיפורים, גם את סיפורי התורה ששמעה מלינוס אידה היא מספרת לה. בוקר אחד מדיקן מציעה שישחקו במשה בתיבה. ליסבט נכנסת לגיגית הנמצאת על גדות הנחל אבל יוצאת ממנה כשהן מחליטות להניח את הגיגית בין קני הסוף, ממש כמו בסיפור. אחרי מאמצים רבים הגיגית מונחת בין קני הסוף וליסבט מתיישבת בה בנחת עד שהיא מגלה שבגיגית יש חור והתחתונים שלה נרטבים.

כדי להישאר נאמנים לסיפורו של משה מדיקן מחליטה שליסבט צריכה להישאר בגיגית עד שהיא, בת פרעה, תבוא להציל אותה. מדיקן צריכה בגד מתאים וחוזרת הביתה למצוא אותו. כשהיא שבה ליסבט רטובה לגמרי ורוצה לצאת מן הגיגית אך מדיקן מתעקשת שתגלה נאמנות לתפקידה ותיתן לבת פרעה להציל אותה. מדיקן מנסה למשות את ליסבט מן התיבה אך מגלה שהיא כבדה מדי ומבקשת מליסבט ללכת בעצמה. ליסבט נאמנה לתפקידה כמשה מסרבת ללכת בעצמה. מדיקן זועמת ומתקדמת בנחל כשליסבט תלויה על צווארה ומסרבת לעזוב. מדיקן מטלטלת אותה הלוך ושוב כדי שתעזוב והשתיים מתקרבות לבור מסוכן סמוך למזח של השכנים...למזלן אובה עומד על המזח ונחלץ לעזרתן. עד שאימן שבה הביתה השתיים כבר יושבות יבשות, שלוות ועסוקות בדברים אחרים.

ההרפתקאות של מדיקן לא נפסקות כשהיא מתחילה ללכת לבית הספר, הדמיון שלה בורא סיפורים מעוררי קנאה בעיני אחותה הקטנה והפתרונות שהיא מוצאת לכך מובילים אותן להרפתקאות שונות.




סיימתי את הקריאה בספר כשאני מתגלגלת מצחוק. תיאור ההרפתקה האחרונה של מדיקן והסיבות שהובילו אותה לנהוג כפי שנהגה, עוררו זיכרונות מן הפעם הראשונה בה קראתי את הספר כילדה. נזכרתי עד כמה מיטיבה לינדגרן לטוות את עולמם של גיבוריה הצעירים בגובה עיני הילדים, כך שגם ממרחק הזמן והמקום בהם נכתבו, ההזדהות עמם מידית. כמבוגרת המלווה את הקוראים הצעירים בנבכי העלילה לא יכולתי שלא לחייך אל מול יכולתה הנפלאה של לינדגרן לתרגם למילים באופן חינני את נקודת המבט הכנה של מדיקן הילדה בסיטואציות השונות אליהן היא נקלעת.


כשהספר תורגם לראשונה לעברית השנה הייתה 1983 ואני בת 8. הוא יצא לאור במסגרת סדרת ספרי מרגנית שעסקה בתרגום יצירות מופת לילדים ולנוער והייתה חביבה עלי. קראתי והתמוגגתי וכשיצא ספר ההמשך קראתי גם אותו. הגיבורה שלו הייתה אחות גדולה, ילדה שובבה שגרה בשוודיה הרחוקה ולה אחות קטנה ולפעמים מעצבנת, היה לי עם מה להזדהות.

כשנחת על שולחני התרגום החדש לספר התמלאתי סקרנות. הקריאה בספריה של לינדגרן  בכלל וספרי מדיקן שלה בפרט כילדה, הייתה חוויה מענגת. מדיקן הספרותית הייתה קרובה אלי בגיל ועולמה, על אף השוני הפיזי ומרחק השנים, לא היה שונה במיוחד משלי. תהיתי אם קריאה בוגרת בספרי ילדות עלולה לחבל בזיכרון הקסום שנותר מהן. לפחות במקרה הנוכחי, הקסם שזכרתי השתמר בצורה מופלאה גם בתרגום הנוכחי שנעשה בידיה האמונות של דנה כספי והפך את חווית הקריאה החוזרת לבעלת איכויות נפלאות המצליחות לשמר את החיבור שלו לעולם הילדות גם למעלה מ-50 שנה אחרי שיצא לאור לראשונה בשפת המקור.


את הספר מלווים איוריה המקוריים של ולי מינצי המקפידה להישאר נאמנה לטקסט המקורי. לאורך הספר משתלבים איוריה הצבעוניים לצד הטקסט. במקרים מסוימים מעניקים לו רקע הממקד את הקורא בסיטואציה הנדונה במילים, באחרים עוטפים האיורים את המילים ומצליחים להעביר מסר נוסף לקוראים. איוריה של ולי מינצי משתלבים בטבעיות באווירה העולה מקריאת הטקסט ומחזקים אותה בדרכם.

הספר מנוקד ונתון בכריכה קשה. הוא מודפס בפורמט גדול יחסית למקובל בספרי ילדים הפונים לתלמידי הכיתות הנמוכות בית הספר היסודי שכבר קנו אחיזה ברזי הקריאה. אלו, בצירוף האיורים המקוריים של ולי מינצי המפוזרים לאורך העלילה, הופכים אותו מתאים לקריאה כספר לפני שינה. החלוקה לפרקים מאפשרת להורים ולילדים לחלק את הקריאה ב 221 העמ' שלו בצורה נוחה ולהפוך את הביקור בעולמה של מדיקן השובבה לחוויה מתמשכת. מומלץ בחום לכל מי שקראו ואהבו את הספר כילדים ורוצים להעביר משהו מחוויית הילדות שלהם הלאה. ולמי שלא הכירו את הספר כילדים: אף פעם לא מאוחר מדי.




ניתן להתרשם מן הספר בצורה בלתי אמצעית בקישור בו זמינים לעיון העמודים הראשונים של הספר.


מדיקן      מאת: אסטריד לינדגרן      איורים: ולי מינצי      משודית: דנה כספי      מרגנית - ספרי מופת לילדים ולנוער      הוצאת כנרת זמורה ביתן      2015      221 עמ'      מחיר בתקופת ההגנה: 64 ש"ח