‏הצגת רשומות עם תוויות כריסטי אגתה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות כריסטי אגתה. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 7 באוקטובר 2017

רצח רוג'ר אקרויד / אגתה כריסטי


ספר המסביר מדוע ספריה של כריסטי הפכו לקלסיקות מתח

במסגרת שיטוטי בגוגל נתקלתי בעובדה מעניינת: הספר הנוכחי של אגתה כריסטי הוגדר בשנת 2013 על ידי איגוד סופרי הפשע הבריטי, כספר הפשע הטוב ביותר שנכתב מעולם. אני משערת שלמרות שענף ספרי המתח הכולל בתוכו ספרים שניתן לכנותם כ"ספרי פשע" משגשג במאה האחרונה במיוחד, איש לא יוכל לגזול מאגתה כריסטי את מעמדה כסופרת מתח פורצת דרך שכתיבתה סללה את הדרך לשורה ארוכה של כותבים שהרחיבו את היריעה בתחום.


עטיפת המהדורה הראשונה של הספר, יוני 1926
(התמונה לקוחה מערך הויקיפדיה האנגלי של הספר)


במרכזו של הספר הנוכחי, לצד גיבורה המיתולוגי של כריסטי הבלש הרקול פוארו, ניצבת דמות המספר: ד"ר שפארד. רופא כפרי המכיר את כל הנפשות הפועלות בכפר הקטן בו הוא מתגורר ומתברר כמקור מידע שימושי במיוחד להרקול פוארו. הגעתו של פוארו לכפר, לאחר שפרש מתפקידו במשטרה הצרפתית, גררה גל שמועות ששכך עם הזמן משהבינו כולם כי פוארו מעדיף להישמר לעצמו. שכך אצל כולם פרט לאישה אחת: קרוליין שפארד, אחותו של ד"ר שפארד. 

קינגס אבוט, הכפר בו מתרחשת עלילת הספר הנוכחי ובו מתגורר הרקול פוארו, הוא כפר דמיוני קטן שבראה כריסטי והעיר הקרובה אליו ביותר היא קרנצ'סטר. בכפר יש תחנת רכבת גדולה, משרד דואר ושתי חנויות מכולות יריבות ושתי בתי מידות בלבד: קינגס פאדוק - בית מר פרארס המנוח, ו- פרנלי פארק - אחוזתו של רוג'ר אקרויד. צירוף מקרים תמוה מוביל לכך שבעליהם של שני הבתים: אלמנתו של מר פרארס ומר רוג'ר אקרויד מוצאים את מותם בהפרש זמנים קצר ומות כל אחד מהם מעורר תהיות בנוגע לסיבת המוות.



הספר שראה אור בשנת 1926, עובד לסרט קולנוע בשם 'אליבי' בשנת 1931

ד"ר שפארד, כרופא הכפר, הוא זה שקובע את מותם של השניים ומסכים להתלוות למר פוארו, שביתו צמוד לבית בו הוא מתגורר עם אחותו, כדי לסייע לו לפענח את מותו של מר אקרויד. הרופא הוא גם מי שמציג לנו את הדמויות הפועלות ומעניק לנו רקע נרחב על חייהן וההקשרים השונים שלהם אלו לאלו ולמי שהלכו לעולמם. יחד אתו אנו עוקבים אחרי פוארו במסוע לפתרון תעלומת מותו של מר אקרויד.

המחשבה שליוותה אותי הפעם במהלך הקריאה בספר התמקדה בבחירתה של כריסטי להעניק לגיבור הספרים שלה, הרקל פוארו, לאום שונה. נדמה שכריסטי שאולי בעצמה ראתה בתושבי הארץ השכנה, צרפת, יצורים אחרים, האמינה כי קוראיה יוכלו לקבל בנקל פיתולים עלילתיים שלא היו מקבלים בקלות אם היו מתלווים לגיבורים אנגליים מהעולם המוכר להם. הבחירה בפנסיונר של המשטרה הצרפתית המביא אתו טכניקות אחרות מאלו המקובלות במשטרה האנגלית, מאפשרת לכריסטי ולגיבור שלה להתיר את פיתולי עלילה בנקודות בהן שום בעל מקצוע אנגלי לא יכול. כריסטי אופפת את הבלש שלה בהילת מסתורין שהיא תולדה של מוצאו הצרפתי וכך מאפשרת לו לבצע קפיצות מחשבה שאינו נדרש להסביר איך הגיע אליהן, כדי לקדם את פתרון העלילה.



באוטוביוגרפיה שלה משנת 1977, סיפרה אגתה כריסטי כי את הרעיון לעלילת הספר קיבלה מגיסה.  
כחובבת ספרי מתח, אשר עיקר הכרותה עם כתיבתה של אגתה כריסטי הגיעה מצפייה בעיבודים קולנועיים שנעשו לספריה, שיערתי לכל אורך הקריאה בספר כי אופן פתרון התעלומה המניעה את הספר הנוכחי יהיה זהה להתרת התעלומות בספריה האחרים ולכן הופתעתי מאוד לגלות את זהות הרוצח. המלצה חמה לכל חובביה של כריסטי שטרם התוודעו לספר הנוכחי ולאוהבי ספר באשר הם שייהנו מקלסיקה ספרותית נפלאה שלא נס ליחה.


להתרשמות אישית, הפרק הראשון של הספר מצורף בתחתית הפוסט.


רצח רוג'ר אקרויד      מאת: אגתה כריסטי      מאנגלית: מיכל אלפון      הוצאת עם עובד      2017      306 עמ'


פרק ראשון – ארוחת הבוקר של ד“ר שפארד

גברת פֵרָארס מתה בלילה שבין 16 ל־ 17 בספטמבר — יום חמישי. אני נקראתי אליה בשעה שמונה, בבוקר יום שישי 17 בחודש. לא היה מה לעשות. היא הייתה מתה זה שעות אחדות.

השעה הייתה תשע וכמה דקות כשחזרתי הביתה. פתחתי את דלת הכניסה במפתח והשתדלתי להתעכב בפרוזדור, שם תליתי את כובעי ואת המעיל הקל שלקחתי מטעמי זהירות בגלל קור הבוקר הסתווי בשעה כה מוקדמת. אם להודות על האמת, הייתי מודאג ומוטרד לא מעט. לא אתיימר לטעון שבאותו רגע כבר חזיתי את אירועי השבועות הקרובים. לא ולא. אלא שחושיי אמרו לי כי צפויה לנו תקופה מרעישה.

מחדר האוכל שמשמאלי עלה קרקוש ספלי התה ונשמע שיעולה הקצר, היבש, של אחותי קרוליין. 
“זה אתה, ג‘יימס?“ קראה קרוליין.

שאלה מיותרת — מי עוד זה יכול להיות? למען האמת, דווקא בגללה התמהמהתי. קיפלינג מספר לנו שססמתה של משפחת הנמיות היא “צא וראה מה יש לדעת.“ אם קרוליין תעצב לה ביום מן הימים סמל משפחה, אין ספק שאציע לה לשבץ בו נמייה. את המחצית הראשונה של הססמה אפשר להשמיט — קרוליין יכולה להיוודע כל מה שיש לדעת בעודה יושבת בשלווה בבית פנימה. אין לי מושג איך עולה הדבר בידה, אבל ככה זה. יש לי הרגשה שהמשרתים והרוכלים משמשים לה חיל מודיעין. כשהיא יוצאת מהבית אין זה כדי לאסוף מידע, אלא כדי להפיצו. גם בכך היא מומחית גדולה.

בעצם מאפיין זה שלה הוא שייסר אותי בלבטים. כל מה שאומר עכשיו לקרוליין על מותה של גברת פרארס ייוודע בכפר כולו בתוך שעה ומחצה. מתוקף מקצועי אני משתדל כמובן להקפיד על חשאיות. משום כך התרגלתי להסתיר מאחותי כל ידיעה במידת האפשר. על פי רוב הדברים נודעים לה בכל זאת, אבל כך לפחות אני יודע שידי לא הייתה במעל.

בעלה של גברת פרארס מת לפני קצת יותר משנה, וקרוליין לא הפסיקה לטעון, בלי שיהיה לה כל ביסוס לטענה, שאשתו הרעילה אותו.

תשובתי הקבועה, שמר פרארס מת מדלקת מעיים חריפה בסיועם האדיב של הרגלי השתייה שלו, מעוררת בה בוז. אכן, תסמיניהן של דלקת מעיים ושל הרעלת זרניך אינם בלתי דומים, אלא שקרוליין מבססת את האשמתה על נימוק שונה לגמרי.

“מספיק להסתכל עליה,“ שמעתי אותה אומרת.

גברת פרארס, אף שלא הייתה צעירה, הייתה אישה נאה מאוד ובגדיה, למרות פשטותם, שיוו לה חן רב; עם זאת, נשים רבות קונות את בגדיהן בפריז ולא כולן מרעילות בשל כך את בעליהן.

עוד אני עומד מהוסס בפרוזדור וכל המחשבות האלה חולפות בראשי נשמע שוב קולה של קרוליין, הפעם בנימה של קוצר רוח.

“מה אתה עושה שם, ג‘יימס? למה אתה לא נכנס לאכול את ארוחת הבוקר?“

“אני בא, יקירתי,“ הזדרזתי להשיב. “רק תליתי את המעיל.“

“בזמן הזה כבר יכולת להספיק לתלות עשרה מעילים.“

הצדק היה אתה. יכולתי.

נכנסתי לחדר האוכל, כיבדתי את קרוליין בנשיקה יבשה על הלחי כהרגלי והתיישבתי לאכול ביצים וקותלי חזיר מטוגנים. הבשר היה די קר.

“יצאת לביקור מוקדם,“ העירה קרוליין.

“כן,“ אמרתי. “לקִינְגְס פָּדוֹק. אל גברת פרארס.“

“אני יודעת,“ אמרה אחותי.

“איך ידעת?“

“אנני סיפרה לי.“

אנני היא החדרנית שלנו. נערה חביבה, אך פטפטנית חסרת תקנה.

נפלה שתיקה. המשכתי לאכול ביצים וקותלי חזיר. חוטמה של אחותי, חוטם ארוך ודק, רטט מעט בקצהו, כתמיד בשעה שהיא מתעניינת או מתרגשת ממשהו.

“ובכן?“ שאלה.

“עצוב מאוד. לא היה מה לעשות. כנראה מתה בשנתה.“

“אני יודעת,“ אמרה אחותי שוב.

הפעם התרגזתי.

“לא ייתכן שאת יודעת,“ התזתי. “אני עצמי לא ידעתי לפני שהגעתי לשם, ולא דיברתי על זה עם נפש חיה. אם אנני יודעת, היא כנראה רואת נסתרות.“

“לא אנני סיפרה לי, אלא החלבן. הוא שמע על זה מהמבשלת של משפחת פרארס.“

כפי שאמרתי, קרוליין לא צריכה לצאת וללקט את ידיעותיה. היא יושבת לה בבית והידיעות באות אליה.

אחותי המשיכה:

“ממה היא מתה? מהתקף לב?“

“החלבן לא אמר לך?“ שאלתי בלגלוג.

אין טעם לדבר אל קרוליין בעוקצנות. היא מתייחסת ברצינות ועונה בהתאם.

“הוא לא יָדע,“ פירשה לי.

בסופו של דבר קרוליין הרי תשמע על כך. אין בעצם סיבה שלא אספר לה בעצמי.

“היא מתה ממנת יתר של וֵרוֹנָל. בזמן האחרון היא השתמשה בזה נגד נדודי שינה. כנראה לקחה יותר מדי.“

“שטויות,“ אמרה מיד קרוליין. “היא לקחה את המנה בכוונה. שלא תגיד לי!“

מוזר, כשבסתר לבך אתה חושב משהו שאינך רוצה להודות בו ואדם אחר מבטא בקול רם את אותה מחשבה, מיד אתה קם להכחישה בשצף קצף. בן־רגע הסתערתי על אחותי.

“הנה שוב את מתחילה,“ אמרתי. “מדברת בלי לחשוב. למה שגברת פרארס תרצה להתאבד? אלמנה, עדיין צעירה למדי, אמידה מאוד, בריאה, וכל מה שהיא צריכה לעשות הוא ליהנות מהחיים. זה מופרך.“

“לא נכון. אפילו אתה בוודאי שמת לב כמה היא השתנתה בזמן האחרון. זה נמשך כבר חצי שנה. היא נראתה ממש מיוסרת. וכרגע הודית שהיא לא הצליחה לישון.“

“מה האבחנה שלך?“ שאלתי בצינה. “פרשיית אהבים אומללה, מן הסתם?“

אחותי טלטלה את ראשה.

“מוסר כליות,“ הטעימה.

“מוסר כליות?“

“כן. לא האמנת לי כשאמרתי לך שהיא הרעילה את בעלה. עכשיו אני משוכנעת בזה פי כמה.“

“אני לא חושב שאת מדברת בהגיון,“ טענתי. “הרי אישה שמסוגלת לרצח צריכה ודאי להיות קרת מזג מספיק ליהנות מהתוצאה ולא להיתפס לרגשנות ולהתחיל להתחרט.“

קרוליין הנידה בראשה לשלילה.

“יש בוודאי נשים כאלה — אבל גברת פרארס לא הייתה אחת מהן. היא הייתה פקעת עצבים. היא נפטרה מבעלה מתוך דחף אדיר, משום שהייתה מאותם אנשים שפשוט לא מסוגלים לשאת סבל מסוג כלשהו, ואין כל ספק שאשתו של גבר כמו אשלי פרארס הייתה צריכה לסבול לא מעט —“

הנהנתי.

“ומאז אותו רגע, המעשה שעשתה רדף אותה. אני ממש מרחמת עליה.“

אינני סבור שקרוליין ריחמה אי־פעם על גברת פרארס בחייה. עכשיו כשהלכה למקום שבו (כנראה) אין לובשים שמלות פריזאיות, מוכנה קרוליין לייחד לה רגשות רכים כמו חמלה והבנה.

אמרתי לה בתקיפות שהרעיון כולו הוא שטות מוחלטת. הייתי תקיף פי כמה משום שבסתר לבי הסכמתי לפחות עם חלק מדבריה. אבל לא יעלה על הדעת שקרוליין תרד לחקר האמת באמצעות ניחושים מוצלחים ותו לא. לא היה בדעתי לעודד דברים כאלה. היא הרי תסתובב בכפר ותיתן פומבי לדעותיה, והכול יחשבו שהיא מתבססת על נתונים רפואיים שסיפקתי לה אני. החיים מרגיזים מאוד.

“שטויות,“ אמרה קרוליין בתשובה על תוכחותי. “עוד תראה. רוב הסיכויים שהיא השאירה מכתב והתוודתה בו על הכול.“

“היא לא השאירה שום מכתב,“ אמרתי בזעף, בלי להבין איך תסבך אותי ההודאה הזאת.

“אה!“ אמרה קרוליין. “אם כך, כן שאלת על זה, מה? אני סבורה, ג‘יימס, שבסתר לבך אתה די מסכים אתי. אתה פשוט מעמיד פנים, נוכל שכמותך.“

“תמיד יש להביא בחשבון אפשרות של התאבדות,“ אמרתי ברוב רושם.

“תהיה חקירה של סיבת המוות?“

“ייתכן. זה תלוי. אם אוכל להכריז שאני משוכנע לחלוטין שמנת היתר נבלעה בטעות, ייתכן שאפשר יהיה לוותר על החקירה.“

“ואתה משוכנע לחלוטין?“ שאלה אחותי בעורמה.

לא עניתי, ורק קמתי מהשולחן.

יום שלישי, 18 באוקטובר 2016

הפרשה המסתורית בסטיילס / אגתה כריסטי



בעידן הנוכחי קשה לקרוא את ספריה של אגתה כריסטי בלי שיש לך מושג כלשהו מה מצפה לך ובכל זאת, על אף שזכרתי את דמותו של הרקול פוארו מעיבודים שונים שראיתי לספריה של כריסטי על המסך הקטן, הקריאה בספר סיפקה לי תובנות נוספות על אופיו של הלה והעובדה כי הספר הנוכחי הוא הראשון בסדרה, סייעה לי להבין את הרקע לעלילה הנוכחית ולאלו שיבואו אחריה.


1920, עטיפת המהדורה הראשונה של הספר בארצות הברית 

'הפרשה המסתורית בסטיילס' הוא הספר הראשון בסדרת הספרים בהם מככב הבלש הבלגי הרקול פוארו. הבלש אשר פרש מן המשטרה הבלגית בה היה שותף לפענוח פשעים שחלקם בוצע בשיתוף פעולה עם גורמי בילוש מארצות אחרות, עושה את זמנו באנגליה בימי מלחמת העולם הראשונה כפליט מארצו. שמו הטוב הולך לפניו ובספר הנוכחי הוא מוזמן לסייע בפענוח תעלומת מותה המפתיע של בעלת אחוזה, אם חורגת לשניים. גם כאשר גורמי המשטרה המקומיים נכנסים לתמונה נשמר לשיקול דעתו מקום חשוב בקבלת ההחלטות שלהם.

את סיפור המשפחה המככבת בספר הנוכחי מציג לנו מר הייסטינגס בן ה-30, איש ביטוח בעברו השוקל קריירה חדשה. הוא ידיד המשפחה המוזמן לבקרה במהלך חופשה. הלה נשלח הביתה להחלים לאחר שנפצע בחזית. הוא פוגש את הבן הבכור, ג'ון קונדיש שמזמין אותו להתארח באחוזתם אחרי שנים בהן לא התראו. אמו החורגת, אמלי, נשאה לאביו כשהתאלמן בעוד הוא ואחיו לורנס היו קטנים. אחרי שהלך האב לעולמו המשיכה אמלי, אשר גידלה את השניים כאם של ממש מגיל צעיר, להיות מסורה להם על אף אופיה הקשה.

ג'ון, עורך דין בהשכלתו, פרש מהמקצוע והחליט להתמקד בניהול שטחי האחוזה, במהלך השנים נישא והוא חי עם אשתו בבית המשפחה. אחיו הצעיר, לורנס, למד רפואה מספר שנים אך פרש ומקדיש את זמנו לכתיבה ופרסום פרי עטו, אף כי לא בהצלחה מרובה. השניים נסמכים על שולחן אמם החורגת שירשה מאביהם את האחוזה ואת רוב כספו לכל ימי חייה, אך דואגת לבניה החורגים בנדיבות רבה.

בבית מתגוררת גם בת חסותה של אם המשפחה, סינתיה מרדוק, אשר אביה ירד מנכסי והלך לעולמו ומתנדבת בבית החולים הקרוב של הצלב האדום. פרט אליה ולאחים מתגוררות בבית גם שתי המשרתות, איווי המתוארת לעיל ומשרתת נוספת.

ג'ון מעדכן אותו במעמד ההזמנה כי אמו, אשר לא מכבר מלאו לה שבעים, נשאה מחדש לאחרונה לגבר הצעיר ממנה מאוד, מעשה שמעורר עניין רב בהייסטינגס. הלה, מר אלפרד אינגלתורפף, הגיע לאחוזה במהלך המלחמה בעקבות בת דודתו אוולין  (איווי) הווארד העובדת בה כמשרתת והפך ליד ימינה של אמו. כל דרי האחוזה חושדים בכוונותיו של הבעל החדש של אם המשפחה אך היא מסרבת להקשיב להם.

הייסטינגס המשתעשע בחלום להיעשות בלש, כשרלוק הולמס, מוצא עצמו נכנס לעובי הקורה כאשר אמלי הולכת לעולמה בדרך המעוררת את חשדם של בני הבית, הוא מזמין את פוארו המתארח עם מכרים בלגים נוספים באחד הבתים בכפר, בעקבות היכרות קודמת בימי המלחמה וידיעותיו אודות כישרונו המיוחד של הבלש הבלגי בפענוח תעלומות, לסייע לבני המשפחה בפענוח התעלומה.



הדבר הראשון שעשיתי כשהתיישבתי לכתוב את הסקירה על הספר הוא לתור בגוגל אחר דמותה של אגתה כריסטי ולהכריע אחת ולתמיד אם הגברת האנגלייה החביבה שמתקשרת אצלי לדמות הסופרת מסדרת טלוויזיה שנשאה את שמה היא אכן הסופרת המפורסמת. היא לא, מדובר באנג'לה לנסברי, אשר אומנם כיכבה באחד מן העיבודים הקולנועיים שנעשו לספר אחר של כריסטי אשר במרכזו ככבה קשישה בריטית שקטה בעלת שכל חריף שפענחה מעשי פשע ופרשיות שונות שאירעו במקום מגוריה. הסדרה בה צפיתי נקראה בעברית 'רצח במשיכת קולמוס' והתמקדה אף היא בקשישה חביבה שפענחה פשעים ואירועים מסתורים בהם נתקלה,  אך זו הייתה כותבת ספרי בלשים בעצמה, ואת העלילה של הסדרה יצרו אנשים אחרים.


הילדה אגתה כריסטי, שנה לא ידועה (התמונה לקוחה מאתר הסופרת)

אגתה כריסטי נולדה בעיר טורקיי הנמצאת במחוז דבון באנגליה בשנת 1890, וגדלה במשפחה עשירה מן המעמד הבינוני. בשנת 1914 נשאה לקולנול ארצ'יבילד כריסטי אשר העניק לה את שם המשפחה המזוהה אתה גם היום, שנים לאחר מותה. הנישואין בין השניים לא החזיקו מעמד זמן רב והשניים התגרשו בשנת 1928. שנתיים מאוחר יותר נשאה בשנית לארכאולוג בריטי נודע בשם מקס מלוואן, נישואי השניים נמשכו עד למותה של כריסטי בשנת 1976 בגיל 86.

אגתה כריסטי (התמונה לקוחה מערך הסופרת בויקיפדיה העברית)

כריסטי החלה לכתוב ספרי בלשים במהלך מלחמת העולם הראשונה בה שירתה כאחות. ונחשבת למי שמכרה הכי הרבה ספרים, היא אף זכתה לשיא גינס מיוחד בשל כך. פוארו מככב ב 33 נובלות שלה וב 52 סיפורים קצרים. ג'יין מרפל, כוכבת סדרת ספרים בלשית אחרת שלה, זכתה לככב ב 12 נובלות, כריסטי כתבה גם ספרי בלשים נוספים בהן לא כיכבו השניים, מספר רומנים רומנטיים ואוטוביוגרפיה.

שער עיתון מאותה התקופה המסקר את סיפור העלמה המסתורי של כריסטי (התמונה לקוחה מאתר הסופרת)

לפחות אחד מן האירועים בחייה שימש כמקור עניין לא מבוטל לעיתונות באותה התקופה ויכול למשמש כבסיס לספר מתח ומסתורין בעצמו, אגתה כריסטי עצמה סירבה להתייחס לנושא ולהסביר אותו בצורה כלשהי במשך שנים ארוכות. בשנת 1926, לאחר שהודיע לכריסטי בעלה באותם הימים כי הוא מאוהב באישה אחרת נקלעו השנים למריבות ובעקבות אחת מהן עזב הבעל את הבית כדי לבלות עם אהובתו. גם כריסטי עזבה את הבית באותו היום. מכוניתה נמצאה נטושה ליד אגם והמשטרה פתחה בחיפושים שנמשכו 11 יום עד שאותרה בבית הבראה תחת שם אחר. כריסטי טענה כי אינה זוכרת את אירוע הימים שחלפו מאז שעזבה את הבית. הסברה המקובלת היא כי כריסטי השתמשה בשמה של המאהבת של בעלה כשנרשמה בבית ההארחה ועשתה זאת על מנת שבן זוגה ימצא יחד עם המאהבת שלו בזמן שהמשטרה מחפשת אחריה. 


ספריה של כריסטי תורגמו לעברית באמצע המאה הקודמת וזוכים בשנים האחרונות לעדנה מחודשת בכל עולם. הספר הנוכחי שיוצא לאור בהוצאת עם עובד, הוא הראשון בסדרת הספרים בכיכובו של הרקול פוארו. הוא זוכה לעיצוב ייחודי המבדל אותו מספרי ההוצאה האחרים על המדף, ראשון בסדרה שראויה למקום משלה על מדף הספרים.

לספר הנוכחי מצורפת אחרית דבר הסוקרת את פועלה של הסופרת ומתייחסת לספר הנוכחי ממספר נקודות מבט. באופן אישי כמי שאינה חובבת תוספות כאלו בספרים מצאתי אותה פחות רלוונטית עבורי אך בטוחני שלא מעט מחובבי הספר ימצאו בפריטי הטריוויה הרבים שמספק הסופר דרור משעני באחרית הדבר ובדרך בה הוא בוחן את דמותו של פוארו בספר הראשון בסדרת הספרים בה הוא מככב, כבעלת ערך מוסף.


חובבי ספרות המתח והבלשים שטרם ניתנה להם האפשרות לקרוא את ספריה של כריסטי בוודאי ישמחו על האפשרות שמעניקה להם הוצאת עם עובד להתוודע לפועלו של הבלש הספרותי המהולל, הרקול פוארו, החל מן הספר הראשון בסדרת הספרים בכיכובו וכלה בסדרה כולה שעתידה לצאת בהמשך. שאר חובבי הספר והספרות ייהנו ממתק ספרותי מענג שלא נס לחו. המלצה חמה.  


כתמיד, מומלץ לגבש החלטה באשר לקריאה בספר על ידי התרשמות בלתי אמצעית, הפרק הראשון של הספר זמין לקריאה בקישור.


הפרשה המסתורית בסטיילס      מאת: אגתה כריסטי      מאנגלית: מיכל אלפון      הוצאת עם עובד      2016      264 עמ' - כולל אחרית דבר מאת דרור משעני