‏הצגת רשומות עם תוויות ילדים 6-8. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ילדים 6-8. הצג את כל הרשומות

יום שני, 2 באוקטובר 2017

הנסיכה בשחור ומסיבת הנסיכות המושלמת / שנון הייל ודין הייל


בעידן הנוכחי גילויה של סדרת ספרים בה מככבת נסיכה שעיקר עיסוקה הוא הצלת הממלכה ונתיניה, היא תענוג. כשלכך מצטרפת העובדה כי אותה נסיכה, על אף מודל היופי המודרני הפופולרי, בעלת קווי מתאר ילדותיים ממוצעים, הספר משודרג מיד למעמד מיוחד: ספר שהוא מודל בר השגה לרבים מן הקוראים והקוראות הצעירים שלו ולכן ראוי להבלטה.



את הנסיכה מגנוליה הכרנו לראשונה כשיצא לאור הספר הראשון בסדרת הספרים 'הנסיכה בשחור'. אז למדנו כי מגנוליה, בניגוד לנסיכות רבות אחרות באגדות ובספרים, לא רק שאינה עסוקה רוב הזמן בהמתנה לדברים שיקרו ולאחרים שיפעלו עברה, אלא עיקר זמנה מוקדש להצלתם של אחרים. אך אם בספר הנוכחי זהותה הסודית של הנסיכה מגנוליה כנסיכה בשחור הייתה פשוטה להסוואה כשנאלצה להתחמק ממבקרת אחת בלבד. בספר הנוכחי עליה לצאת להגנת הממלכה בדיוק ברגע בו נערכת לכבודה מסיבת יום הולדת נסיכותית והקושי מתעצם שבעתיים.

הנסיכה מגנוליה, כילדות רבות אחרות בנות גילה, אוהבת מסיבות יום הולדת ובלונים ורודים. לכן לכבוד יום הולדתה מכוסים מגדלי הטירה ברבבות בלונים כאלו, לכבוד המאורע היא לובשת שמלת נפש תפוחה, ורודה כמובן, נועלת סנדלי זכוכית, מצפה עוגיית יום הולדת בקצפת, ורודה, וממתינה לאורחות שלה.

למרבה הצער בדיוק ברגע הזה טבעת אבן החן שלה, המאותתת לה על פלישת מפלצות לממלכה, מאותת כי דבר מה קרה. ומגנוליה נאלצת להסתתר בארון המטאטאים כדי לפשוט מעליה את שמלת הנשף , לעטות את המסיכה שלה ולהחליף את סנדלי הזכוכית במגפיים שחורות. 

עכשיו היא מוכנה להלחם במפלצות. היא מדלגת מעל החומה ומעבר לשנים עשר הנסיכות האורחות שמגיעות ליום הולדתה עולה על סוסה השחור הפושט בתורו את תחפושת חד הקרן שלו ודוהרת לעבר המפלצת שפלשה לממלכה. כשהיא מסיימת להניס אותה חזרה לארצה היא חוזרת לטירה, מחליפה את בגדיה בארון המטאטאים ומגיעה לחגוג יחד עם חברותיה הנסיכות. 

רגע לפני שמגיע זמן פתיחת המתנות הטבעת שלה מצלצלת שוב...

הנסיכה מגנוליה נאלצת להתחמק מחברותיה הנסיכות ולהמציא תירוץ להעלמה אבל נדמה שהיום המפלצות עקשניות במיוחד כי הטבעת שבה ומצלצלת בכל פעם שהנסיכה חוזרת לטירה ורוצה ליהנות מן המסיבה שנערכה לכבודה. היא חייבת למצוא מגוון פתרונות שיאפרו לה להיעלם בלי שהאורחות שלה במסיבה ישימו לב. האם תגיע סוף סוף לשלב פתיחת מתנות יום ההולדת שלה?



נדמה כי מרגע שנולד ז'אנר ספרי הילדים, נוצר יחד אתו תת הז'אנר ספרי הרפתקאות לילדים ובמשך עשורים רבים הללו כללו גיבורים עשויים ללא חת, רובם בנים, המציגים עולמות בהם היבטי הילדות שלהם הולכים ונעלמים בהדרגה ככל שההרפתקאות מתגלגלות. הגעתן של דמויות נשיות וילדותיות לעולם ספרי ההרפתקאות הייתה שלב מאוחר יחסית בז'אנר וגם אז, דמויות נשיות רבות בספרים כאלו עדין יישרו קו עם תכתיבים גבריים.

סדרת ספרי 'הנסיכה בשחור' ממשיכה את קו סיפורי ההרפתקאות לילדים אך מעניקה להם טוויסטים קטנים ההופכים אותם להולמים לילדים בעידן המודרני. מעבר לעובדה כי גיבורת הספרים היא ילדה, המחברים מתעקשים להציג אותה כמי שמצילה ומסייעת לאזרחיה הגבריים של הממלכה. כמו גיבורים רבים לפניה היא עושה זאת בעילום שם ותחת תחפושת הרחוקה מאוד מעולה היומיומי אך בניגוד אליהם, הנסיכה בספר הנוכחי עדין נהנית מעולם הילדות והחיבה שלה לצבע הוורוד אינה נעלמת על אף העובדה שהיא נלחמת במפלצות.

גיבורת הספר הנוכחי אוהבת מסיבות, מתנות ואת הצבע הוורוד ואין לה צורך להתכחש לכך. נדמה שהיא מצליחה לשלב באופן טבעי את הרצון להיות מי שהיא רוצה בלי שהעדפה כלשהי תאלץ להגדיר אותה. מחברי הספר, בעל ואישה שיצרו את הגיבורה הזו למען ילדיהם, מצליחים להציג מסר מעצים לילדות ולנשים בצורה טבעית.



עטיפת הספר ואיוריו פונים לתלמידי הכיתות הנמוכות בבית הספר היסודי ומעניקים רושם של ספר ילדים ידידותי שמסריו זהים לכל הספרים האחרים. כריכת הספר מושכת את העין בצבעיה העזים וקישוטים המנצנצים ואיוריה עתירי הצבע מושכים את העין ורומזים כי ממתינה לקוראים אגדה חביבה. המגוון האתני של הדמויות בסיפור ממשיך את הקו העדכני שלו ומציג ילדות בנות כל הלאומים והגזעים. הספר בנוי מטקסטים בעל משפטים קצרים ומנוקדים המתאימים לילדי ראשית הקריאה.


מי אמר שנסיכות לא יכולות לעשות הכל? הספר הנוכחי מתאים לכל הורה שרוצה להעניק לילדיו ולילדותיו ספר הרפתקאות אשר לצד עלילתו משתלב בו באופן טבעי המסר כי ילדות יכולות להיות כל מה שהן רוצות, גם בעת ובעונה אחת. המלצה חמה מאוד שלנו לכל מי שיש להן בנות בכיתות הנמוכות בבית הספר היסודי.


הנסיכה בשחור 2: הנסיכה בשחור ומסיבת הנסיכות המושלמת      מאת: שנון הייל ודין הייל      עברית: שהם סמיט ואמנון כץ      איורים: לוין פאם      הוצאת כנרת      2017      90 עמ'

יום ראשון, 1 באוקטובר 2017

הביתה / תמי שם-טוב ורחלה זנדבנק


ספר חדש בסדרה 'חלוצים של תרבות': שושנה דמארי והזמר העברי

לילדה רוזה יש קול נפלא, כולם נהגו להתפעל מן האופן בו היא שרה אבל אחרי שהניסיון להגיע לארץ ישראל יחד עם אביה נכשל, רוזה הפסיקה לשיר. יחד עם פליטים יהודים נוספים היא מתגוררת במחנה העקורים בקפריסין כבר כמעט שנה. כולם ממתינים לקבלת אישורי כניסה לארץ ישראל. 

כשאביה ממהר לעיסוקו כמורה בכיתת בנים רוזה מצטרפת אליו על אף שבנות אינו לומדות שם. בדרכם הם פוגשים את מנהל המקהלה המתרגש לקראת ביקור שעתיד להתרחש בהמשך היום: הזמרת שושנה דמארי מגיעה מארץ ישראל כדי לשיר במחנה. אביה של רוזה ממהר להציע כי רוזה תצטרף אל השרים אך היא ממאנת להשמיע קול.

כשרוזה מואסת בהקשבה לשיעור היא מתגנבת החוצה ופוסעת לכיוון גדרות המחנה, לאט לאט מצטרפים אליה ילדים נוספים היודעים שהומר האנגלי על הגדרות יתיר להם לצאת לחוף היום לזמן קצר כשהם שבים חלק מהילדים מצטרפים לחזרות המקהלה ואחרים מסייעים למבוגרים בסידור הרחבה. כשהזמרת שושנה דמארי מגיעה ומתחילה לשיר רוזה עוזבת את המקום....

האם תשמע רוזה את המופע? האם תתן קולה בשיר? התשובה לזאת ועוד, ממתינים לקוראים שיבחרו לקרוא בספר.

עם תום מלחמת העולם השנייה עשרות אלפי יהודים מאירופה וצפון אפריקה שהפכו לפליטים יצאו למסע לארץ ישראל. המדינה הייתה אז תחת שלטון בריטי וזה סירב להניח להם להיכנס. הישוב שניסה לסייע להם להיכנס לארץ נהג להובילם בספינות אך כשהללו נתפסו בידי השלטון הבריטי גורשו הפליטים לאי קפריסין שהיה גם הוא תחת שלטון בריטי. שם שוכנו כולם במחנות מעצר. מחנות המעצר בקפריסין בהן שוכנו 52,000 פליטים יהודים, עמדו על כנם במשך שנתיים עד להקמת מדינת ישראל ב-1948.

'הביתה' מביא את סיפור מחנות המעצר הללו דרך יום אחד בחייהם של הפליטים היהודים ששהו במקום ומשיק לסיפור חייה של הזמרת שושנה דמארי. התחושה העולה מתיאור החיים במחנות המעצר היא כי המחברות נשענות בסיפורה של הילדה רוזה בספר הנוכחי על חוויות אישיות של ילדים ששהו במחנה המעבר בקפריסין. דוגמה קסומה אחת היא תיאור רגעי ההשתובבות של הילדים במחנה אשר באישורו של חייל השומר על הגדרות מקבלים אפשרות לצאת ולשחק בחוף היום על אף שנאסר עליהם לחצות את הגדרות. אישור שהם יודעים כי יקבלו בימים בהם הוא נמצא במקום.

מחברות הספר משרטטות בקווים עדינים את סיפורם של מחנות המעצר הללו מאפשרות לילדים ולהוריהם להבין את הקשרם דרך הקדמה קצרה ואחרית דבר מורחבת על הסיבות להקמת המחנות הללו ועל עולמה של הזמרת שושנה דמארי. הטקסט הקצר והמנוקד בכל אדום מתאים לילדים צעירים,  ולקריאה משותפת.


שושנה דמארי ומשה וילנסקי במחנה העקרוים בקפריסין, ערב פסח 1948

תיעוד ביקורה של שושנה דמארי במחנות העקורים בקפריסין שוחרר לראשונה על ידי הג'וינט רק בשנת 2015, כ-68 שנה לאחר שהתרחש. ערב הכרזת המדינה, באישור הנציב הבריטי, התאפשר לראשונה ביקורה של שושנה דמארי במחנות העקורים בקפריסין בהם שהו למעלה מ 25,000 יהודים, רבים מהם פליטי שואה. המסמכים חשפו כי ביקורה של הזמרת עורר התרגשות עזה בקרב השוהים במחנות אשר נערכו לקראתו ולמדו בעזרת שירונים שהופצו במחנה שירי פסח, תפילות ופזמונים. 

שושנה דמארי שהתה שבוע שלם במחנות והופיעה מספר פעמים ביום תחת כיפת השמיים. לכבוד הנסיעה למדה דמארי במיוחד מספר שירים ביידיש. השפעת הופעתה של הזמרת על השוהים במחנות המשכה להדהד הרבה אחרי עזיבתה.

על איורי הספר הופקדה יעל אלברט, בוגרת (בהצטיינות) מסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית של בית הספר לעיצוב 'בצלאל'. יעל המאיירת ספרי ילדים, בישול ועיתונים בישראל ובארצות הברית, מספרת כי היא מתחילה את איוריה תמיד באופן ידני (בעיפרון או בדיו) ואת מלאכת הצביעה משלימה בשימוש בפוטושופ. היא מוצאת כי איור ספרים מותיר את עבודתה בחיים לזמן רב יותר. פרט לעבודת האיור קיימה גם מספר תערוכות וזכתה בפרסים על עבודתה.

המאיירת יעל אלברט מצליחה לשקף באיורים בספר הנוכחי את התקופה בה התרחשה, פלטת הצבעים בה בחרה מעניקה לאיוריה ממד נוסטלגי המתחבר להקפדה על הפרטים הקטנים המרכיבים את התמונות השונות שהיא יוצרת בכל סצנה וסצנה בספר. החל מפריטי הלבוש השונים של האנשים במחנה, דרך התספורות שלהם וההתכתבות עם סגנון האיור שהיה נפוץ בימי ראשית המדינה.

גם מצב רוחה של רוזה, גיבורת הספר הנוכחי, משתקף בצבעי הרקע המתחלפים.



'הביתה' הוא הספר השלישי בסדרת "חלוצים של תרבות" של הוצאת כתר שכתבו יחד תמי שם-טוב ורחלה זנדבנק. הסדרה נוגעת בחייהם של יוצרים ואנשי רוח שהיו אחראים למהפכות תרבותיות בישראל. עד כה יצאו בסדרה 2 ספרים: 'קונצרט בחולות' - שעסק בקונצרט הראשון של התזמורת הפילהרמונית בתל אביב, ו- 'מלכה בירושלים' - שהוקדש לבית הספר הראשון לאומנות: בצלאל. בקרוב עתידים לצאת ספרים שיוקדשו לשחקנית התאטרון חנה רובינא, ולסופר לוין קיפניס.

הבחירה למקד בספר הנוכחי את החיבור בין חייה של שושנה דמארי לעולמם של הפליטים היהודים שכניסתם לארץ נאסרה ושהו במחנות מעצר בקפריסין, מאירה פן חדש בסיפורה חייה שלא נחשף בעבר בסיפורים השונים שסופרו ונכתבו עליה, ובכך מעניק לספר הנוכחי ערך מוסף.


אנחנו תמיד בעד ספרי ילדים אשר מעניקים מעבר לחווית הקריאה גרידא גם שיעור בהיסטוריה באופן ההופך אותה לחוויה לימודים לילדים. המפגש עם סיפורה של הזמרת שושנה דמארי בספר הנוכחי מאיר שוב את הקשר העז שהיה לה לישראל. המלצה קריאה שלנו לתלמידי הכיתות הנמוכות בבית הספר היסודי ולהוריהם.


הביתה      מאת: תמי שם-טוב ורחלה זנדבנק      איורים: יעל אלברט      הוצאת כתר       2017       לא ממוספר

יום רביעי, 16 באוגוסט 2017

בעלי חיים מרתקים / חגי ברקת



את גיבורי הספר הנוכחי, שהוא השלישי בסדרת ספרי 'למה בריבוע' של הוצאת דני ספרים, פגשנו בספר הקודם שהוא גם החלק השני בסדרה: למה בריבוע - מסביב לעולם. למה, ציפור, ג'ירף וצב הם ארבעה חברים שהם גם ארבעה בעלי חיים שעושים הכל ביחד וחלק מהבילוי המשותף שלהם כרוך גם בלמידה אודות העולם.

בספר הקודם ליווינו את מסעם של הארבעה על פני כדור הארץ, מסע בו למדו להכיר את היבשות ומאפיינים שונים של מדינות שונות בכל יבשת. בספר הנוכחי, אנחנו מלווים את הארבעה למסע בו ילמדו להכיר בעלי חיים מכל רחבי העולם לפי אזורי המחיה השונים שלהם.

למה הוא המוביל את החבורה ואותנו במסע ברחבי העולם ואנו מתלווים אליהם בסיורים השונים שלהם ויחד אתם מרחיבים את ידיעותינו אודות העולם סביב לנו.



צמד העמודים הראשונים בספר (מיד לאחר ההקדמה המזכירה לנו בקצרה את חבורת המטיילים שפגשנו בספרים הקודמים בסדרה) מסביר לקוראים הצעירים את המושג 'אזור מחייה' ומפרט מה הם האזורים השונים הקיימים בכדור הארץ יחד עם פירוט קצר המאפיין כל אזור כזה:

יער הגשם, הסוואנה, האוקיינוס, המדבר, הקוטב, היער והגינה.  בכל אזור כזה אנו פוגשים ביחד עם למה והחברים חמישה בעלי חיים שונים המאפיינים אותו. כל בעל חיים מיוצג בכרטיס ביקור משלו המספר לנו לאיזו משפחת ומחלקת בעלי חיים הוא שייך, מה תוחלת החיים שלו, המזון העיקרי שלו, האורך הממוצע והמשקל הממוצע שלו. אנו גם לומדים באיזו איזורי מחייה ספציפיים, בתוך אזור המחיה המוגדר לאותו פרק, הוא נמצא. מתחת לכרטיס הביקור ולפרטים שמספר לנו למה על בעל החיים אנו לומדים גם עובדה מעניינת אודותיו תחת הכותרת: "הידעת?"



את סדרת הספרים הנוכחית חיבר מי שמשמש גם כעורך האחראי של הוצאת דני ספרים בשנים האחרונות, חגי ברקת. חגי הוא סופר, עורך ומתרגם ספרי ילדים שביחד עם אחיו ואמו ייסד את הוצאת הספרים 'אוקיינוס' אשר במרכזה סדרת הרפתקה - בה סופרים מתרגמים קלסיקה מספרות הילדים האהובה עליהם.



על איורי הספר הצבעוניים ומלאי ההבעה, אחראית דניאלה פונד, מאיירת ומעצבת גרפית בוגרת מכללת אמונה בירושלים. את עבודותיה השונות ניתן לראות גם בעלונים, עיתוני ילדים ופרסומים רבים נוספים. המאיירת משלבת את ארבעת החברים בכל צמד עמודים בין חלקי העמוד השונים וברצועת קומיקס קצרה המופיעה בתחתית הדף ומתכתבת עם המידע שקיבלו הקוראים.

הטקסט מנוקד ומודפס על דפי כרומו עבים, העיצוב והעימוד של הספר מושכים את העין ואת תשומת לבם של הילדים, גם אלו שעדין אינם יכולים לקרוא, והם חוויה אסתטית מהנה.

בסיום כל פרק המוקדש לאזור מסוים, יצרה המאיירת איור המאפיין את אזור המחיה ובתוכו הסתירה את ארבעת החברים ומספר פריטים משתנה מכל בעלי החיים שנבחרו לייצג אותו - בכל איור כזה מצוין בקובייה נפקדת מספר בעלי החיים המסתתר באיור מכל מין. החיפוש אחר בעלי החיים הוא חוויה מענגת עבור הקוראים הצעירים ואלו שיתקשו לעשות כן יוכלו להיעזר בפתרונות המופיעים בעמודים האחרונים של הספר ומצביעים על מיקום כל בעלי החיים שהסתתרו בו.


מדובר בספר קריאה המתכתב עם האטלסים השונים שרווחו בילדותם של בני הדורות הקודמים. הספר מרחיב את ידיעות הקוראים (צעירים ומבוגרים כאחד :-) ) אודות בעלי חיים שונים ברחבי העולם ועושה זאת באופן חוויתי ההופך את הקריאה בספר למענגת. המלצת קריאה חמה שלנו לספר הנוכחי ולסדרה כולה.


למה בריבוע 3 - בעלי חיים מרתקים      מאת: חגי ברקת      איורים: דניאלה פונד      דני ספרים הוצאה לאור      2017      68 עמ'      

יום ראשון, 16 ביולי 2017

איש המים של גילי / אמיר גלבוע



כל מי שניהל שיחה עם ילדים קטנים יודע שפעמים רבות היא מתנהלת כמו מונולוג מתמשך של הילד או הילדה, בהם המבוגר משתתף בעיקר בעזרת שפת גופו והבעת פניו זהו גם לב ליבו של הספר הנוכחי 'איש המים של גילי' אשר תמונה שהיא רואה בלוח השנה שלהם מעוררת בה אסוציאציות הרודפות זו אחר זו ואינן נותנות לה מנוח.



לבה של התמונה בה מתבוננת גילי הקטנה הוא איש שלג ולצידו ילדות קטנות הנוסעות על מזחלת שלג, גילי מתבוננת בתמונה היטב ומחלקת את דמויות הילדות הקטנות לאהובות ושאינן כאלו. יש לה הסבר לכך שאינה אוהבת את אחת הילדות וההסבר הזה לוקח אותה למחשבות על שלג ועל חורף ועל שלג בחורף בירושלים, נסיעה לירושלים ואיש מים.

איש מים?, אף אחד אומנם לא שואל את גילי מה המשמעות של איש מים כזה אבל היא ממהרת אחר מחשבותיה מסבירה בקול לאביה ולכל מי ששומע איך תיצור איש כזה ותקשט אותו ומאנישה אותו ומסבירה שיכול לשוחח, וללכת ואז מחליטה שעדיף שלא יוכל להתרחק....

וכך דקות ארוכות גילי מפרטת ומסבירה על איש המים שלה עד שמשהו אחר מסיח את דעתה ולוכד את מלוא תשומת ליבה והיא מחליטה להתחקות אחריו.



יש קסם בעולם הילדות, קסם שרק ילדים ומי שלרגעים אחדים שוכחים מכבלי המציאות המקיפה אותם, יכולים לחוות. אמיר גלבוע מצליח ללכוד רגע אחד כזה ולתרגם אותו למילים באופן ההופך אותו לחוויית קריאה נפלאה. גלבוע לוכד את הלך הרוח של ילדה קטנה אחת, הלך רוח שנדמה שמאפיין ילדים בכל זמן ובכל מקום: היכולת לשקוע בתשומת לב מלאה בעניין יחיד ואף להיעלם לתוכו לפרק זמן מוגבל.

בגיל בו הדמיון והמציאות עדיין מעורבבים זה בזה רגעים כאלו הופכים לחוויה ייחודית ומלאת קסם ואם הסובבים את הילד קשובים לו היטב, גם הם יכולים ולו לרגע פלאי אחד, לחוות אותם באותו האופן.


כריכת הספר 'איש המים של גילי', ספרית פועלים, 1963

הספר ראה אור לראשונה בשנת 1963, והיה הספר היחיד שכתב המשורר אמיר גלבוע לילדים. האופן בו כתב גלבוע את הספר מצליח לגעת גם היום, 54 שנה אחרי, בקוראים הצעירים של הספר על אף השינויים שחלו בשפה העברית ובכתיבה לילדים מאז.

גביראלה גלבוע, יוני 2017 (התמונה לקוחה מעמוד הפייסבוק של הוצאת כנרת)

את יציאתו מחדש של הספר לאור יזמה גבריאלה גלבוע, אלמנתו של אמיר גלבוע אשר הלך לעולמו בשנת 1984 כשהוא בן 67. גבריאלה מספרת שהרצון להוציא את הספר לאור מחדש היה קיים במשך שנים אך צירוף הנסיבות גרם לכך שיצא לאור רק כעת.

על נסיבות כתיבת הספר היא מספרת: "המשורר דוד רוקח היה חבר טוב של אמיר ויבואן מכשירי חשמל משווייץ. בכל תחילת שנה היה מביא לבנותינו לוחות שנה צבעוניים מודפסים על נייר כרום – תאווה לעיניים. יום אחד כשתגיל (גילי) הייתה בת שלוש בערך היא התיישבה על ברכיו של אמיר, דפדפה באחד מלוחות השנה והתחילה לספר לאמיר מה היא רואה תוך שהיא מוסיפה פרשנויות והערות משלה. אמיר הקשיב לה כמו תמיד בריכוז...אחרי כמה שנים פנה לאמיר ט' כרמי, עורך ספרי ילדים ונוער בהוצאת ספרית פועלים, בבקשה לכתוב ספר לילדים. אמיר שלף מתא הזיכרון שבמוחו את דבריה של גילי וכתב את הסיפור על איש המים שלה."





את הטקסט הנפלא של אמר גלבוע עוטפים ציוריה הרכים של ליאורה גרוסמן, מבכירות המאיירות בישראל והאהובה עלינו במיוחד, אשר נאמנים לתקופה בה נכתב. גרוסמן משרטטת ביד אוהבת את סממני התקופה ההיא, שנות ה-60, באופן היוצר אפקט עתיק ומעניק להם ממד נוסטלגי שאין ספק שידבר לדור ההורים והסבים של הקוראים הצעירים.

על אף שהטקסט והאיורים מתחילים בעמודים נפרדים, איוריה של גרוסמן גולשים בטבעיות לכיוון הטקסט בעמוד הסמוך להם ומחברים אותם אלו לאלו באופן היוצר אפקט בו השלם גדול מסכום חלקיו.



יש מושגים שקשה לכמת, נדמה לי שהנוסטלגיה נמנית ביניהם. בספר הנוכחי חוברים יחד טקסט בן 54 שנים ואיורים נפלאים לכדי יצירה ספרותית איכותית לילדים, אשר אני מאמינה כי תפרוט על נימי הלב של כל מבוגר שיקריא להם אותו. המלצה חמה מאוד שלנו.


* ניתן לקרוא את העמודים הראשונים של הספר בתחתית הפוסט.


איש המים של גילי      מאת: אמיר גלבוע      איורים: ליאורה גרוסמן      הוצאת כנרת      2017      לא ממוספר




יום שני, 19 ביוני 2017

גילגמש הצעיר והמסע לשאול / שירלי גרץ



כשהייתי ילדה נהגתי ללכת לתנועת נוער, אחד הדברים שלימדו אותנו בתנועה היו צפנים שמאפשרים לך להטמין הודעות באופן שידוע רק למי שמכירים את הצופן. כמה שנים מאוחר יותר לימדתי את החברה הכי טובה שלי בתיכון, זו שישבה לידי רק בתנאי שאף מורה לא חשדה בנו שאנחנו עסוקות בדברים אחרים פרט לשיעור, את אחד הצפנים כך שנוכל להעביר בינינו פתקים שבמידה וייפלו לידיים זרות יהיו לא מובנים בעליל. זה הזיכרון שעלה בראשי כשלקחתי ליד את החלק השני בסדרת הספרים 'גילגמש הצעיר' שכתבה שירלי גרץ בעלת תואר שלישי באשורולוגיה (חקר התרבויות העתיקות שהשתמשו בכתב יתדות), המעבירה את האהבה שלה הלאה לעולם הילדים בדרך הכי יפה שאפשר.



הממלכות שהרכיבו את מסופוטמיה על רקע מפה עדכנית של האזור

הצופן בספר הנוכחי הוא כתב היתדות העתיק, אחת מצורות הכתב הקדומות ביותר בתולדות האנושות, אשר שימש את עמי מסופוטמיה (השם שניתן לממלכות ששכנו בין נהרות הפרת והחידקל) כ-3000 שנה עד תחילת הספירה הנוצרית לערך (שנת ה-0 במניין הנוכחי). כתב זה שהתחיל מ-2000 סימנים צומצם בהדרגה ל 600-800 סימנים והוא הבסיס לכתב כפי שהוא מוכר לנו היום. הוא נמצא בראש כל פרק ורומז למי שיפענח אותו במה הפרק יעסוק, יש לו חלק בעלילה הנוכחית והוא אף יספר למי שיפענח את העמודים האחרונים בספר, מה יקרה בעלילת הספר הבא. 


ביתו של ענק הגן המכושף 

בסיום הספר הראשון בסדרה נפרדנו מגילגמש הצעיר והשובב שנשלח כעונש על הריסת פסלים במקדש אל השמש לגן המכושף, במקום לשאול, עם משימה להפוך את ילד הפרא המתגורר בו, אנכידו, לבן תרבות. גילגמש שהוא בן של מלך ואלה, הצליח במשימה וגם סייע ביחד עם אנכידו לענק המתגורר בגן לפתור בעיה שהציקה לו, מה שאפשר לענק להציע לו ולאנכידו עזרה כדי שיוכלו לצאת מהגן.

דמויות הכוסריכו

בפתיחת הספר הנוכחי שאנו פוגשים את גילגמש ואנכידו כשהם מסייעים לענק לעשות סדר בביתו על מנת שיוכל להעניק להם דבר מה שהוא מאמין שיסייע להם להגיע חזרה לביתו של גילגמש. כשהאבן בידם והם עושים את דרכם הביתה, גילגמש מתעקש לעשות תעלול אחד נוסף שמסבך את אנכידו ושולח את השניים במסע לכיוון השאול שאיש לא חוזר ממנו...


'גילגמש הצעיר והמסע לשאול' הוא ספר ראשית קריאה חווייתי המודפס בפונט גדול ומנוקד, ובנוי כך שמי שעושים את צעדיהם הראשונים בעולם הקריאה יוכלו ליהנות מחוות הקריאה בו באופן עצמאי. המחשבה על הקוראים הצעירים ניכרת בכל שלב בהוצאתו של הספר הנוכחי לאור, החל בכריכה הצבעונית המאוירת שמושכת את תשומת לבם של הקוראים הצעירים. על איור הכריכה והאיורים המלווים את הפרקים השונים אחראי אוריאל זוהר.

עיצוב דשי הספר מאפשר לקוראים הצעירים לעשות בהם שימוש כסימניות, והבחירה להדפיס על דש הכריכה הקדמית את מפתח פענוח הכתב האוגריתי, מאפשרת לקוראים הצעירים (והמבוגרים) לפענח את כותרות הפרקים המופיעות בכתב היתדות באופן נוח וכך ליהנות מקריאה באופן חווייתי.


תהליך עיצוב דמותם של שדי הפזוזו
(התמונה לקוחה מעמוד הפייסבוק של המאייר אוריאל זוהר)

זוהר מספר בעמוד הפייסבוק המקצועי שלו שעל מנת לאייר את סדרת הספרים של שירלי גרץ הוא חקר לעומק את התקופה ואת הדמויות השונות המופיעות בספר. את דמותם של שדי הכניסה לגיהנום למשל, עיצב על פי תמונה של פסל ברונזה המוצב במוזיאון הלובר ומתאר את הדרך בה נתפס בתקופה הקדומה. מידע נוסף על התקופה קיבל משירלי עצמה שכחוקרת את התקופה סייעה לו לעצב את צורת העיר בה מתגורר גילגמש, החומה המקיפה את הגן המכושף ועוד.



בעוד שבספר הקודם כל איורי הספר נעשו בגוונים חומים, בספר הנוכחי בחרו שירלי ואוריאל לשלב גם איורים צבעוניים המוסיפים יופי משלהם.


איור העיר ארך מהספר

שירלי עצמה מקפידה לאורך הספר כולו להיות נאמנה לכלים שרווחו באותה התקופה וגילגמש ואנכידו פועלים בסביבה הנאמנה למיתולוגיות ולכלים שהתקיימו באופן ממשי כ-3000 שנה לפני הספירה. ומעבר לכך, כל אנשי המקצוע שבחרה לה לשותפים בהוצאת הספר הנוכחי עשו עבודה נפלאה בעריכת הטקסט והניקוד והוציאו תחת ידיהם ספר איכותי לילדים.


כבר מזמן הצעתי למחברי ספרי הלימוד לבתי הספר להפוך אותם לדומים יותר לספרות יפה, ממילא כל המידע המוצג לנו כאמיתות היסטוריות ואחרות הוא תוצאה של דומיננטיות של גישה כלשהי בתקופה ההיסטורית הנתונה, כי הרי המנצחים כותבים את ההיסטוריה. עד שמישהו יאמץ את ההצעה שלי אני שמחה ששירלי גרץ עושה מעשה ומנגישה לילדים צעירים את המיתולוגיה של התרבות המסופוטמית באופן קריא ומעורר סקרנות. המלצת קריאה מעשירה וחווייתית לילדי ראשית הקריאה.


להתרשמות בלתי אמצעית, שני הפרקים הראשונים של הספר זמינים לקריאה בקישור. כמו כן, אתם מוזמנים לעקוב אחרי דף הפייסבוק של הסדרה.


גילגמש הצעיר והמסע לשאול (גילגמש הצעיר 2)      מאת: שירלי גרץ      איורים: אוריאל זוהר      אנכי הוצאה לאור      2017      83 עמ' - כולל תודות

יום רביעי, 7 ביוני 2017

כשהייתי הכי מאושרת / רוסה לגרקרנץ



לא מעט מספרי הילדים שקראתי בילדותי עסקו בחייהם הלא פשוטים של ילדים מן המאות הקודמות בהן זכויות הילד לא היו מושג שהומצא עדיין והחיים היו מסע מפרך של הישרדות בעולם ללא חמלה כמעט. מעמדם של הילדים השתנה במאה האחרונה ויחד אתו גם החיים שלהם וכשכותבים על חייהם של ילדים היום בדרך כלל מתמקדים בקשיים הקטנים שהם חווים בחיי היום יום שלהם מול הוריהם, חבריהם וההתעקשות שלהם לספק את רצונותיהם.

סדרת הספרים בה מככבת דוני וכתבה רוסה לגרקרנץ מעמתת את הגיבורה שלה, ואת הקוראים הצעירים, לצד האירועים המוכרים לילדים רבים מחייהם גם עם התמודדויות שילדים בדרך כלל אינן נאלצים לחוות ומתכתבת באופן מקורי עם ספרות הילדים מן המאות הקודמות שעסקה בקשיים שאף מבוגרים רבים חווים. 




דוני איבדה את אמה בגיל צעיר אך כדרכם של ילדים קיבלה בטבעיות את נסיבות חייה וגדלה כילדה אופטימית המחפשת את נקודות האור בכל מקום בו תוכל למצוא אותן. אחרי שליווינו אותה בעת שחששה מהתחלת הלימודים בכיתה א' וכשנאלצה להיפרד מחברתה הטובה ביותר אשר עברה עם משפחתה להתגורר במקום מרוחק אנו פוגשים אותה ביום שלפני סיום הלימודים בכיתה א'. דוני עסוקה בניסיון למצוא את הסוף לספר שהיא כותבת וחושבת על השמלה החדשה שקנו לה ותלבש ליום הלימודים האחרון. 

היא עסוקה במחשבות על השנה שחלפה ובדיוק כשהיא מוצאת את המשפט הראשון לכתוב נכנסת לכיתה נציגה ממשרד המנהל היא קוראת למורה החוצה וכשהן חוזרות דוני מתבקשת להתלוות אליהן. כשהיא נמצאת מחוץ לכיתה הן מספרות לה שסבתה תגיע לאסוף אותה בסיום יום הלימודים משום שלאביה קרתה תאונה. לפני שהן מספרות לה דבר מה נוסף בני כיתתה הסקרנים יוצאים מן הכיתה כדי לדעת מה קרה המורה חוזרת אתם לכיתה ודני נשארת לשבת עם נציגת משרד המנהל.

הרגעים הבאים חולפים על דוני בלי שתהיה מודעת להם במלואם, סבתה אוספת אותה, חבריה לכיתה נפרדים ממנה והיא מגיעה לבית כדי לאסוף את מה שתצטרך כדי לשהות עם סבה וסבתה. השהייה בביתם וההמתנה לחדשות לגבי אביה טורדים את מנוחתה ובני משפחתה מחפשים פתרונות שיקלו עליה את ההתמודדות.




בספרי ילדים של הדורות הקודמים, כמו בספרים הקודמים בסדרה, אנו לומדים בדרך כלל עד כמה ילדים הם רבי תושייה ונחשפים לכלים שהם יוצרים לעצמם כדי להתמודד עם האירועים השונים בחייהם בדרך חיובית. בספר הנוכחי דוני אינה מצליחה לייצר בעצמה את הלימונדה מן הלימון שהחיים מגישים לה והקוראים הצעירים מגלים את כוחה של הסביבה כאשר הם נחשפים לאנשים הרבים המקיפים אותה בחיי היום יום ועושים הכל כדי לאפשר לה ליצור את הלימונדה בתיווכם.

הספר, שהוא חלק שלישי בסדרה, עומד בפני עצמו ומעניק לילדים הצעירים חווית קריאה מעט שונה המעמתת אותם עם אירועים לא פשוטים שילדים רבים לא חווים אך הם חלק מן העידן הנוכחי. הבחירה לתת מקום מרכזי לסביבה בחייה של שוני, מאפשרת לספר להיות כלי נפלא הממחיש לילד את האנשים הרבים המהווים חלק בלתי נפרד מחייו של כל ילד ויכולים להוות משענת עבורו כשיזקק להם.

בספר המודפס בגופן גדול ומנוקד המתאים לילדי ראשית הקריאה, מעטרים את הטקסט איורי שחור לבן של אוה אריקסון ומתבלים אותו בדברים שאינם נאמרים ומשקפים את עולמה של דוני באופן בלתי אמצעי. 


מדובר בספר ילדים הנוגע בקשיים לא פשוטים שאינם רווחים אצל ילדים רבים אך הכלים בהם הוא מתמודד אותם הופכים אותו לראוי לשכון על מדף הספרים של ילדיכם וככלי לדיון על מקומם של האנשים הרבים המקיפים את הילד בחייו. המלצת קריאה חמה מאוד שלנו.


כשהייתי הכי מאושרת      מאת: רוסה לגרקרנץ      משודית: דנה כספי      איורים: אוה אריקסון      הוצאת טל מאי בשיתוף ידיעות ספרים      2017      122 עמ'

יום ראשון, 7 במאי 2017

אדם צעיר - גיליון 45: מסיבה



כחובבת קריאה, לצד ספרים שקיבלתי במתנה ושאלתי מהספרייה, הייתי מנויה בילדותי על עיתוני ילדים ונוער: אצבעוני, פשוש, כולנו, מעריב לנוער...  העיתונים התחלפו עם השנים בהתאם לתכנים ולגילאים השונים בהם הייתי. אני זוכרת את הציפייה הדרוכה להגעתם לתיבה ואת הוויכוחים בבית מי יקרא אותם קודם.


       נעם שרון, מו"ל העיתון (התמונה לקוחה מעמוד הפייסבוק של העיתון)

את נועם שרון, מו"ל העיתון 'אדם צעיר' הכרתי עוד כשהיה נער צעיר ואידאליסטי. דרכינו נפגשו גם בפעילויות חברתיות במהלך השנים, לכן כששמעתי שהוא מוציא לאור עיתון לילדים, לא היה לי ספק שתפיסת עולמו תהיה הקו המנחה של המערכת.  במפגש עם הגיליון הנוכחי של 'אדם צעיר' היה הדהוד לעיתוני הילדים שגללתי עליהם ולעולמו של המו"ל שלו. 

שרון עיצב עיתן ילדים שתכניו פונים לילדים באופן נקי. העיתון נטול פרסומות ותוכן שיווקי, נקודה ששווה להתעכב עליה משום שהמילה המודפסת בעידן הנוכחי הולכת ונעלמת וקשה מאוד להתפרנס מן הפרינט בלבד. עיתוני ילדים ונוער מודפסים מתקשים להחזיק את הראש מעל המים ושורדים בעיקר אלו שיש להם גב כלכלי מכלי תקשורת גדול או היסטוריה ארוכה. 

שרון שייסד בשנת 2007 את המגזין אדם עולם המבקש להנגיש את תפיסת העולם האנתרופוסופית לציבור הרחב, ייסד בשנת 2011 את מגזין הילדים "אדם צעיר" על מנת ליצור אלטרנטיבה לעיתוני הילדים שהיו קיימים עד אז ומלאים בפרסומות ותוכן שיווקי. משום כך, כל קיומו של המגזין נשען על קהל המנויים שלו ותלוי בהם.



דמותו של המגזין התעצבה עם הזמן. בכל חודש מאז הקמתו יוצא לאור גיליון המוקדש לנושא מסוים, בין הנושאים שהופיעו עד עתה: אבירים, חברים, כוכבים, חלום, טעים ועוד. הנושאים מתפרשים על טווח רחב של עולמות הנוגעים לרגשות, אירועים, מושגים ועוד. אחת ההחלטות שקיבלו במערכת, כחלק מן הקו העיצובי שבא לידי ביטוי גם בבחירה להדפיס את המגזין על נייר עבה ולא על דפי כרומו, היא כי על כל גיליון יופקד מאייר יחיד, וזהותו של המאייר תקבע בהתאם לנושא.



נושא הגיליון הנוכחי שיצא לאור בחודש מרץ 2017, מועד חג הפורים, הנו 'מסיבה'. על איור הגיליון הופקדה אור ליבנה, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר.

במהלך העיון במגזין היה לי ברור שאני כילדה הייתי שמחה לקבל אותו. הגיליון עוסק בהיבטים השונים הנוגעים למסיבות אצל ילדים, הציפייה והחששות מן המסיבה, הרצון ליצור משהו בעל גוון אישי ומהנה, רעיונות למסיבות ועוד. הוא מכיל סיפורים על מסיבות מסוגים שונים ולצד הנגיעה בהיבטים האישיים של הנושא, הוא נבחן גם במדורים הקבועים של העיתון:

בחן את עצמך - שאלון חביב שאני זוכרת שקסם לכל בני גילי שנתקלו בו.
שעושועונים וחידות - המתבססים על המידע המופיע בגיליון, ובין הפותרים נכונה מוגרל ספר.
וחברים לעט - מדור בו מספרים הקוראים הצעירים בתשובה לשאלה הקשור לגליון משהו על עצמם, משהו שנהגתי לעשות בו שימוש כילדה ויש לי הרגשה שגם בעידן הנוכחי קוסם לילדים המגלים את המכתבים מחדש, ומתוודעים לצורת תקשורת אחרת התלויה בזמן.
במדור בעלי החיים - מופיע הסבר מרתק, שחידש גם לי, על צבעיה השונים של הזיקית.



מדובר בעיתון ילדים המנסה לשמר משהו מן העולם הישן באופן רענן ומעשיר, הפונה לילדים בשפה עשירה ובגובה העיניים ומאפשר להם לחוות לרגעים אחדים משהו מן התמימות שנדמה לדור ההורים של היום שכמעט ואינה קיימת. העיתון פונה לבני 6-12 ותכניו מותאמים לגילאים השונים.


אדם צעיר - גיליון 45: מסיבה      עורכת ראשית: רינת פרימו      מאיירת: אור ליבנה      הוצאה לאור: קבוצת אדם עולם בע"מ      מרץ 2017      36 עמ'

יום ראשון, 12 בפברואר 2017

מונו הוא לא יצירת אומנות / גור אילני



"מונו הוא לא יצירת אומנות" הוא החלק השני בסדרת הספרים שכתב גור אילני ועוסק בקוקית ובארנב הפרווה שלה, מונו.  בספר הקודם בסדרה פגשנו את קוקית ומונו וליווינו אותם בניסיון למצוא את הדרך לארץ ממנה הגיע מונו 'ארנוביה'. בספר הנוכחי אנו מלווים אותם צעד נוסף במסע ההתבגרות שלהם, צעד שכולל גם פרידה בין השניים.


הספר נפתח בבילוי של קוקית עם ארנבת אמתית, נובי, שקנו לה הוריה כשהסכימה לוותר על מונו. הן מבלות יחד בחצר לצד התחולה והכלב של השכנים. בעוד קוקית עסוקה בארגון הפיקניק של שתיהן ובמשחק עם נובי, נובי בוחנת בקפידה את השטח כשהיא נערכת למרדף הצפוי של החתולה והכלב אחריה. קוקית אמורה להתלוות לאביה ולבקר בפתיחת תערוכה של אמה, אבל חשוב לה לקיים את טקס ארוחת הארבע המסורתי שלה גם אם השעה כבר מאוחרת. כשאביה מאבד את סבלנותו, הוא מנסה לאסוף את הארנבת לכלובה אך נאלץ להיעזר בקוקית כדי לתפוס אותה.

כשהארנבת בידה קוקית מצטרפת לאביה על הקטנוע ויחד הם נוסעים לגלריה בה מציגה התערוכה. בגלריה, קוקית מגלה שלפתיחת התערוכה החדשה של אמה הוזמנו אנשים רבים, ביניהם אספן עשיר של יצירות אומנות שעשוי לרכוש כמה מעבודותיה. את קוקית זה לא כל כך מעניין והיא מטיילת בין המבקרים. כשקוקית מתבוננת בתמונות התלויות על הקירות היא מגלה צילומים של הצעצועים והמשחקים שלה וכשהיא ממשיכה לסייר, היא רואה גם חלקים של צעצועים ישנים. שיחה בין שתי מבקרות מפה את תשומת לבה לעמוד לבן וגבוה מעל הקהל, עליו ניצב ארגז מצעים ובתוכו מונו שלה.

מרגע זה קוקית ממוקדת במטרה אחת בלבד, להשיג חזרה את מונו. לשם כך היא מטפסת על העמוד הלבן ומושיטה ידה לעברו, אך רגע לפני שהיא אוחזת בו נמלטת מן המעיל שלה נובי הארנבת וכלבו של האספן רודף אחריה ברחבי הגלריה. קוקית אוחזת במונו, יורדת מן העמוד ומצטרפת למרדף, לפני שהיא מספיקה לתפוס את נובי קורה אסון ובגדיו של גרשון פלץ נהרסים והוא עוזב את המקום. האירוע לא הופך לקטסטרופה מוחלטת כשלמחרת זוכה אמה לקבל הזמנה לביתו של האספן הנודע ולוקחת עמה את אביה של קוקית ואת קוקית, ופה, קוקית נקלעת להרפתקה מסוג אחר.....




מי שקרא את ספרו הקודם של גור אילני, 'מונו הוא לא ארנב' מזהה בספר הנוכחי את תהליך ההתבגרות שעוברת קוקית ובא לידי ביטוי באופן בו היא מאנישה את ארנב הצעצוע שלה. אם בספר הקודם עסקו קוקית ומונו בחיפוש אחר ארץ דמיונית במסע שנע בין מציאות לדמיון, בספר הנוכחי הם מבינים כי אין ארץ כזו ואף כי קוקית ממשיכה להאניש את הצעצועים שלה,  הם עוברים יחד אתה תהליך התבגרות.

גור אילני מניח לגיבורה שלו לחוות את המציאות דרך העיניים שלה ובהתאם לגילה. כשהיא יושבת בחצר עם נובי ועורכת פיקניק, היא מתעלמת מן הסביבה ולא שמה לב לסכנות שאורבות לנובי בדמות החתולה והכלב של השכנים. כשהיא נוסעת עם אביה לפתיחת התערוכה החדשה של אמה, היא לא מודעת לדקויות בנוגע לאורחים השונים במקום ולכן אינה עסוקה בניסיון להתנהל בהתאם לחוקים הלא מדוברים של המבוגרים במקום ובכלל וכך יוצרת תקלה שעלולה לפגוע בהצלחת התערוכה של אמה. תגובתם של המבוגרים למאורע מבהירה לקוקית שההתנהלות שלה גרמה נזק מסוים אך הם גם עוטפים את התובנה הזו בדרך רכה שרואה את עולמה של קוקית ואת כוונותיה כפי שהם.

הפתרון שמוצא אילני לתקלה שיצרה קוקית הוא מפגש חוזר עם האספן העשיר ובני משפחתו, מפגש שמאפשר לקוקית לחצות את קו התפר בין ילדות לבגרות בצעד ראשון. האופן הטבעי בו מצויר המפגש של קוקית עם נכדו של האספן העשיר והרגליו הייחודיים נע בין יכולתם של הילדים לקבל בטבעיות כל מה שהם פוגשים וההבנה הראשונית של קוקית כי עליה להתאים את דרך התקשורת שלה לזו של הנכד המתנהל בכללים שונים מאלו שהכירה. הבנה שמאפשרת לה גם ליזום פרידה ממונו.




כמו את ספרו הקודם, גם את הספר הנוכחי איירה הדר ראובן, בוגרת מנשר לאומנות, ציירת, סופרת ומאיירת. האיורים בספר מופיעים בגדלים שונים, חלקם פרושים על פני עמודים שלמים, אחרים, משתלבים בטקסט ,כשהם מציגים אלמנט אחד (או יותר) ממנו. איורי הספר שנעשו בצבעי עיפרון, מתכתבים בצורתם עם האיורים הקודמים אך בניגוד אליהם שנשאו גוון מרכזי אחד עם נגיעות צבע קטנות, בספר הנוכחי האיורים צבעוניים.


הספר מנוקד ומודפס בפונט גדול יחסית ומתאים לילדי ראשית הקריאה ולקריאה משותפת. מי שקראו את הספר הקודם בסדרה ייהנו מן הספר הנוכחי שמלווה את קוקית ומונו במסע התבגרות ועושה זאת בצורה רגישה ובגובה העיניים של הילדים. המלצת קריאה חמה.


מונו הוא לא יצירת אומנות      מאת: גור אילני      איורים: הדר ראובן       הוצאת טל מאי בשיתוף עם ידיעות ספרים      2017      101 עמ'