‏הצגת רשומות עם תוויות ילדים 6-8. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ילדים 6-8. הצג את כל הרשומות

יום שני, 19 ביוני 2017

גילגמש הצעיר והמסע לשאול / שירלי גרץ



כשהייתי ילדה נהגתי ללכת לתנועת נוער, אחד הדברים שלימדו אותנו בתנועה היו צפנים שמאפשרים לך להטמין הודעות באופן שידוע רק למי שמכירים את הצופן. כמה שנים מאוחר יותר לימדתי את החברה הכי טובה שלי בתיכון, זו שישבה לידי רק בתנאי שאף מורה לא חשדה בנו שאנחנו עסוקות בדברים אחרים פרט לשיעור, את אחד הצפנים כך שנוכל להעביר בינינו פתקים שבמידה וייפלו לידיים זרות יהיו לא מובנים בעליל. זה הזיכרון שעלה בראשי כשלקחתי ליד את החלק השני בסדרת הספרים 'גילגמש הצעיר' שכתבה שירלי גרץ בעלת תואר שלישי באשורולוגיה (חקר התרבויות העתיקות שהשתמשו בכתב יתדות), המעבירה את האהבה שלה הלאה לעולם הילדים בדרך הכי יפה שאפשר.



הממלכות שהרכיבו את מסופוטמיה על רקע מפה עדכנית של האזור

הצופן בספר הנוכחי הוא כתב היתדות העתיק, אחת מצורות הכתב הקדומות ביותר בתולדות האנושות, אשר שימש את עמי מסופוטמיה (השם שניתן לממלכות ששכנו בין נהרות הפרת והחידקל) כ-3000 שנה עד תחילת הספירה הנוצרית לערך (שנת ה-0 במניין הנוכחי). כתב זה שהתחיל מ-2000 סימנים צומצם בהדרגה ל 600-800 סימנים והוא הבסיס לכתב כפי שהוא מוכר לנו היום. הוא נמצא בראש כל פרק ורומז למי שיפענח אותו במה הפרק יעסוק, יש לו חלק בעלילה הנוכחית והוא אף יספר למי שיפענח את העמודים האחרונים בספר, מה יקרה בעלילת הספר הבא. 


ביתו של ענק הגן המכושף 

בסיום הספר הראשון בסדרה נפרדנו מגילגמש הצעיר והשובב שנשלח כעונש על הריסת פסלים במקדש אל השמש לגן המכושף, במקום לשאול, עם משימה להפוך את ילד הפרא המתגורר בו, אנכידו, לבן תרבות. גילגמש שהוא בן של מלך ואלה, הצליח במשימה וגם סייע ביחד עם אנכידו לענק המתגורר בגן לפתור בעיה שהציקה לו, מה שאפשר לענק להציע לו ולאנכידו עזרה כדי שיוכלו לצאת מהגן.

דמויות הכוסריכו

בפתיחת הספר הנוכחי שאנו פוגשים את גילגמש ואנכידו כשהם מסייעים לענק לעשות סדר בביתו על מנת שיוכל להעניק להם דבר מה שהוא מאמין שיסייע להם להגיע חזרה לביתו של גילגמש. כשהאבן בידם והם עושים את דרכם הביתה, גילגמש מתעקש לעשות תעלול אחד נוסף שמסבך את אנכידו ושולח את השניים במסע לכיוון השאול שאיש לא חוזר ממנו...


'גילגמש הצעיר והמסע לשאול' הוא ספר ראשית קריאה חווייתי המודפס בפונט גדול ומנוקד, ובנוי כך שמי שעושים את צעדיהם הראשונים בעולם הקריאה יוכלו ליהנות מחוות הקריאה בו באופן עצמאי. המחשבה על הקוראים הצעירים ניכרת בכל שלב בהוצאתו של הספר הנוכחי לאור, החל בכריכה הצבעונית המאוירת שמושכת את תשומת לבם של הקוראים הצעירים. על איור הכריכה והאיורים המלווים את הפרקים השונים אחראי אוריאל זוהר.

עיצוב דשי הספר מאפשר לקוראים הצעירים לעשות בהם שימוש כסימניות, והבחירה להדפיס על דש הכריכה הקדמית את מפתח פענוח הכתב האוגריתי, מאפשרת לקוראים הצעירים (והמבוגרים) לפענח את כותרות הפרקים המופיעות בכתב היתדות באופן נוח וכך ליהנות מקריאה באופן חווייתי.


תהליך עיצוב דמותם של שדי הפזוזו
(התמונה לקוחה מעמוד הפייסבוק של המאייר אוריאל זוהר)

זוהר מספר בעמוד הפייסבוק המקצועי שלו שעל מנת לאייר את סדרת הספרים של שירלי גרץ הוא חקר לעומק את התקופה ואת הדמויות השונות המופיעות בספר. את דמותם של שדי הכניסה לגיהנום למשל, עיצב על פי תמונה של פסל ברונזה המוצב במוזיאון הלובר ומתאר את הדרך בה נתפס בתקופה הקדומה. מידע נוסף על התקופה קיבל משירלי עצמה שכחוקרת את התקופה סייעה לו לעצב את צורת העיר בה מתגורר גילגמש, החומה המקיפה את הגן המכושף ועוד.



בעוד שבספר הקודם כל איורי הספר נעשו בגוונים חומים, בספר הנוכחי בחרו שירלי ואוריאל לשלב גם איורים צבעוניים המוסיפים יופי משלהם.


איור העיר ארך מהספר

שירלי עצמה מקפידה לאורך הספר כולו להיות נאמנה לכלים שרווחו באותה התקופה וגילגמש ואנכידו פועלים בסביבה הנאמנה למיתולוגיות ולכלים שהתקיימו באופן ממשי כ-3000 שנה לפני הספירה. ומעבר לכך, כל אנשי המקצוע שבחרה לה לשותפים בהוצאת הספר הנוכחי עשו עבודה נפלאה בעריכת הטקסט והניקוד והוציאו תחת ידיהם ספר איכותי לילדים.


כבר מזמן הצעתי למחברי ספרי הלימוד לבתי הספר להפוך אותם לדומים יותר לספרות יפה, ממילא כל המידע המוצג לנו כאמיתות היסטוריות ואחרות הוא תוצאה של דומיננטיות של גישה כלשהי בתקופה ההיסטורית הנתונה, כי הרי המנצחים כותבים את ההיסטוריה. עד שמישהו יאמץ את ההצעה שלי אני שמחה ששירלי גרץ עושה מעשה ומנגישה לילדים צעירים את המיתולוגיה של התרבות המסופוטמית באופן קריא ומעורר סקרנות. המלצת קריאה מעשירה וחווייתית לילדי ראשית הקריאה.


להתרשמות בלתי אמצעית, שני הפרקים הראשונים של הספר זמינים לקריאה בקישור. כמו כן, אתם מוזמנים לעקוב אחרי דף הפייסבוק של הסדרה.


גילגמש הצעיר והמסע לשאול (גילגמש הצעיר 2)      מאת: שירלי גרץ      איורים: אוריאל זוהר      אנכי הוצאה לאור      2017      83 עמ' - כולל תודות

יום רביעי, 7 ביוני 2017

כשהייתי הכי מאושרת / רוסה לגרקרנץ



לא מעט מספרי הילדים שקראתי בילדותי עסקו בחייהם הלא פשוטים של ילדים מן המאות הקודמות בהן זכויות הילד לא היו מושג שהומצא עדיין והחיים היו מסע מפרך של הישרדות בעולם ללא חמלה כמעט. מעמדם של הילדים השתנה במאה האחרונה ויחד אתו גם החיים שלהם וכשכותבים על חייהם של ילדים היום בדרך כלל מתמקדים בקשיים הקטנים שהם חווים בחיי היום יום שלהם מול הוריהם, חבריהם וההתעקשות שלהם לספק את רצונותיהם.

סדרת הספרים בה מככבת דוני וכתבה רוסה לגרקרנץ מעמתת את הגיבורה שלה, ואת הקוראים הצעירים, לצד האירועים המוכרים לילדים רבים מחייהם גם עם התמודדויות שילדים בדרך כלל אינן נאלצים לחוות ומתכתבת באופן מקורי עם ספרות הילדים מן המאות הקודמות שעסקה בקשיים שאף מבוגרים רבים חווים. 




דוני איבדה את אמה בגיל צעיר אך כדרכם של ילדים קיבלה בטבעיות את נסיבות חייה וגדלה כילדה אופטימית המחפשת את נקודות האור בכל מקום בו תוכל למצוא אותן. אחרי שליווינו אותה בעת שחששה מהתחלת הלימודים בכיתה א' וכשנאלצה להיפרד מחברתה הטובה ביותר אשר עברה עם משפחתה להתגורר במקום מרוחק אנו פוגשים אותה ביום שלפני סיום הלימודים בכיתה א'. דוני עסוקה בניסיון למצוא את הסוף לספר שהיא כותבת וחושבת על השמלה החדשה שקנו לה ותלבש ליום הלימודים האחרון. 

היא עסוקה במחשבות על השנה שחלפה ובדיוק כשהיא מוצאת את המשפט הראשון לכתוב נכנסת לכיתה נציגה ממשרד המנהל היא קוראת למורה החוצה וכשהן חוזרות דוני מתבקשת להתלוות אליהן. כשהיא נמצאת מחוץ לכיתה הן מספרות לה שסבתה תגיע לאסוף אותה בסיום יום הלימודים משום שלאביה קרתה תאונה. לפני שהן מספרות לה דבר מה נוסף בני כיתתה הסקרנים יוצאים מן הכיתה כדי לדעת מה קרה המורה חוזרת אתם לכיתה ודני נשארת לשבת עם נציגת משרד המנהל.

הרגעים הבאים חולפים על דוני בלי שתהיה מודעת להם במלואם, סבתה אוספת אותה, חבריה לכיתה נפרדים ממנה והיא מגיעה לבית כדי לאסוף את מה שתצטרך כדי לשהות עם סבה וסבתה. השהייה בביתם וההמתנה לחדשות לגבי אביה טורדים את מנוחתה ובני משפחתה מחפשים פתרונות שיקלו עליה את ההתמודדות.




בספרי ילדים של הדורות הקודמים, כמו בספרים הקודמים בסדרה, אנו לומדים בדרך כלל עד כמה ילדים הם רבי תושייה ונחשפים לכלים שהם יוצרים לעצמם כדי להתמודד עם האירועים השונים בחייהם בדרך חיובית. בספר הנוכחי דוני אינה מצליחה לייצר בעצמה את הלימונדה מן הלימון שהחיים מגישים לה והקוראים הצעירים מגלים את כוחה של הסביבה כאשר הם נחשפים לאנשים הרבים המקיפים אותה בחיי היום יום ועושים הכל כדי לאפשר לה ליצור את הלימונדה בתיווכם.

הספר, שהוא חלק שלישי בסדרה, עומד בפני עצמו ומעניק לילדים הצעירים חווית קריאה מעט שונה המעמתת אותם עם אירועים לא פשוטים שילדים רבים לא חווים אך הם חלק מן העידן הנוכחי. הבחירה לתת מקום מרכזי לסביבה בחייה של שוני, מאפשרת לספר להיות כלי נפלא הממחיש לילד את האנשים הרבים המהווים חלק בלתי נפרד מחייו של כל ילד ויכולים להוות משענת עבורו כשיזקק להם.

בספר המודפס בגופן גדול ומנוקד המתאים לילדי ראשית הקריאה, מעטרים את הטקסט איורי שחור לבן של אוה אריקסון ומתבלים אותו בדברים שאינם נאמרים ומשקפים את עולמה של דוני באופן בלתי אמצעי. 


מדובר בספר ילדים הנוגע בקשיים לא פשוטים שאינם רווחים אצל ילדים רבים אך הכלים בהם הוא מתמודד אותם הופכים אותו לראוי לשכון על מדף הספרים של ילדיכם וככלי לדיון על מקומם של האנשים הרבים המקיפים את הילד בחייו. המלצת קריאה חמה מאוד שלנו.


כשהייתי הכי מאושרת      מאת: רוסה לגרקרנץ      משודית: דנה כספי      איורים: אוה אריקסון      הוצאת טל מאי בשיתוף ידיעות ספרים      2017      122 עמ'

יום ראשון, 7 במאי 2017

אדם צעיר - גיליון 45: מסיבה



כחובבת קריאה, לצד ספרים שקיבלתי במתנה ושאלתי מהספרייה, הייתי מנויה בילדותי על עיתוני ילדים ונוער: אצבעוני, פשוש, כולנו, מעריב לנוער...  העיתונים התחלפו עם השנים בהתאם לתכנים ולגילאים השונים בהם הייתי. אני זוכרת את הציפייה הדרוכה להגעתם לתיבה ואת הוויכוחים בבית מי יקרא אותם קודם.


       נעם שרון, מו"ל העיתון (התמונה לקוחה מעמוד הפייסבוק של העיתון)

את נועם שרון, מו"ל העיתון 'אדם צעיר' הכרתי עוד כשהיה נער צעיר ואידאליסטי. דרכינו נפגשו גם בפעילויות חברתיות במהלך השנים, לכן כששמעתי שהוא מוציא לאור עיתון לילדים, לא היה לי ספק שתפיסת עולמו תהיה הקו המנחה של המערכת.  במפגש עם הגיליון הנוכחי של 'אדם צעיר' היה הדהוד לעיתוני הילדים שגללתי עליהם ולעולמו של המו"ל שלו. 

שרון עיצב עיתן ילדים שתכניו פונים לילדים באופן נקי. העיתון נטול פרסומות ותוכן שיווקי, נקודה ששווה להתעכב עליה משום שהמילה המודפסת בעידן הנוכחי הולכת ונעלמת וקשה מאוד להתפרנס מן הפרינט בלבד. עיתוני ילדים ונוער מודפסים מתקשים להחזיק את הראש מעל המים ושורדים בעיקר אלו שיש להם גב כלכלי מכלי תקשורת גדול או היסטוריה ארוכה. 

שרון שייסד בשנת 2007 את המגזין אדם עולם המבקש להנגיש את תפיסת העולם האנתרופוסופית לציבור הרחב, ייסד בשנת 2011 את מגזין הילדים "אדם צעיר" על מנת ליצור אלטרנטיבה לעיתוני הילדים שהיו קיימים עד אז ומלאים בפרסומות ותוכן שיווקי. משום כך, כל קיומו של המגזין נשען על קהל המנויים שלו ותלוי בהם.



דמותו של המגזין התעצבה עם הזמן. בכל חודש מאז הקמתו יוצא לאור גיליון המוקדש לנושא מסוים, בין הנושאים שהופיעו עד עתה: אבירים, חברים, כוכבים, חלום, טעים ועוד. הנושאים מתפרשים על טווח רחב של עולמות הנוגעים לרגשות, אירועים, מושגים ועוד. אחת ההחלטות שקיבלו במערכת, כחלק מן הקו העיצובי שבא לידי ביטוי גם בבחירה להדפיס את המגזין על נייר עבה ולא על דפי כרומו, היא כי על כל גיליון יופקד מאייר יחיד, וזהותו של המאייר תקבע בהתאם לנושא.



נושא הגיליון הנוכחי שיצא לאור בחודש מרץ 2017, מועד חג הפורים, הנו 'מסיבה'. על איור הגיליון הופקדה אור ליבנה, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר.

במהלך העיון במגזין היה לי ברור שאני כילדה הייתי שמחה לקבל אותו. הגיליון עוסק בהיבטים השונים הנוגעים למסיבות אצל ילדים, הציפייה והחששות מן המסיבה, הרצון ליצור משהו בעל גוון אישי ומהנה, רעיונות למסיבות ועוד. הוא מכיל סיפורים על מסיבות מסוגים שונים ולצד הנגיעה בהיבטים האישיים של הנושא, הוא נבחן גם במדורים הקבועים של העיתון:

בחן את עצמך - שאלון חביב שאני זוכרת שקסם לכל בני גילי שנתקלו בו.
שעושועונים וחידות - המתבססים על המידע המופיע בגיליון, ובין הפותרים נכונה מוגרל ספר.
וחברים לעט - מדור בו מספרים הקוראים הצעירים בתשובה לשאלה הקשור לגליון משהו על עצמם, משהו שנהגתי לעשות בו שימוש כילדה ויש לי הרגשה שגם בעידן הנוכחי קוסם לילדים המגלים את המכתבים מחדש, ומתוודעים לצורת תקשורת אחרת התלויה בזמן.
במדור בעלי החיים - מופיע הסבר מרתק, שחידש גם לי, על צבעיה השונים של הזיקית.



מדובר בעיתון ילדים המנסה לשמר משהו מן העולם הישן באופן רענן ומעשיר, הפונה לילדים בשפה עשירה ובגובה העיניים ומאפשר להם לחוות לרגעים אחדים משהו מן התמימות שנדמה לדור ההורים של היום שכמעט ואינה קיימת. העיתון פונה לבני 6-12 ותכניו מותאמים לגילאים השונים.


אדם צעיר - גיליון 45: מסיבה      עורכת ראשית: רינת פרימו      מאיירת: אור ליבנה      הוצאה לאור: קבוצת אדם עולם בע"מ      מרץ 2017      36 עמ'

יום ראשון, 12 בפברואר 2017

מונו הוא לא יצירת אומנות / גור אילני



"מונו הוא לא יצירת אומנות" הוא החלק השני בסדרת הספרים שכתב גור אילני ועוסק בקוקית ובארנב הפרווה שלה, מונו.  בספר הקודם בסדרה פגשנו את קוקית ומונו וליווינו אותם בניסיון למצוא את הדרך לארץ ממנה הגיע מונו 'ארנוביה'. בספר הנוכחי אנו מלווים אותם צעד נוסף במסע ההתבגרות שלהם, צעד שכולל גם פרידה בין השניים.


הספר נפתח בבילוי של קוקית עם ארנבת אמתית, נובי, שקנו לה הוריה כשהסכימה לוותר על מונו. הן מבלות יחד בחצר לצד התחולה והכלב של השכנים. בעוד קוקית עסוקה בארגון הפיקניק של שתיהן ובמשחק עם נובי, נובי בוחנת בקפידה את השטח כשהיא נערכת למרדף הצפוי של החתולה והכלב אחריה. קוקית אמורה להתלוות לאביה ולבקר בפתיחת תערוכה של אמה, אבל חשוב לה לקיים את טקס ארוחת הארבע המסורתי שלה גם אם השעה כבר מאוחרת. כשאביה מאבד את סבלנותו, הוא מנסה לאסוף את הארנבת לכלובה אך נאלץ להיעזר בקוקית כדי לתפוס אותה.

כשהארנבת בידה קוקית מצטרפת לאביה על הקטנוע ויחד הם נוסעים לגלריה בה מציגה התערוכה. בגלריה, קוקית מגלה שלפתיחת התערוכה החדשה של אמה הוזמנו אנשים רבים, ביניהם אספן עשיר של יצירות אומנות שעשוי לרכוש כמה מעבודותיה. את קוקית זה לא כל כך מעניין והיא מטיילת בין המבקרים. כשקוקית מתבוננת בתמונות התלויות על הקירות היא מגלה צילומים של הצעצועים והמשחקים שלה וכשהיא ממשיכה לסייר, היא רואה גם חלקים של צעצועים ישנים. שיחה בין שתי מבקרות מפה את תשומת לבה לעמוד לבן וגבוה מעל הקהל, עליו ניצב ארגז מצעים ובתוכו מונו שלה.

מרגע זה קוקית ממוקדת במטרה אחת בלבד, להשיג חזרה את מונו. לשם כך היא מטפסת על העמוד הלבן ומושיטה ידה לעברו, אך רגע לפני שהיא אוחזת בו נמלטת מן המעיל שלה נובי הארנבת וכלבו של האספן רודף אחריה ברחבי הגלריה. קוקית אוחזת במונו, יורדת מן העמוד ומצטרפת למרדף, לפני שהיא מספיקה לתפוס את נובי קורה אסון ובגדיו של גרשון פלץ נהרסים והוא עוזב את המקום. האירוע לא הופך לקטסטרופה מוחלטת כשלמחרת זוכה אמה לקבל הזמנה לביתו של האספן הנודע ולוקחת עמה את אביה של קוקית ואת קוקית, ופה, קוקית נקלעת להרפתקה מסוג אחר.....




מי שקרא את ספרו הקודם של גור אילני, 'מונו הוא לא ארנב' מזהה בספר הנוכחי את תהליך ההתבגרות שעוברת קוקית ובא לידי ביטוי באופן בו היא מאנישה את ארנב הצעצוע שלה. אם בספר הקודם עסקו קוקית ומונו בחיפוש אחר ארץ דמיונית במסע שנע בין מציאות לדמיון, בספר הנוכחי הם מבינים כי אין ארץ כזו ואף כי קוקית ממשיכה להאניש את הצעצועים שלה,  הם עוברים יחד אתה תהליך התבגרות.

גור אילני מניח לגיבורה שלו לחוות את המציאות דרך העיניים שלה ובהתאם לגילה. כשהיא יושבת בחצר עם נובי ועורכת פיקניק, היא מתעלמת מן הסביבה ולא שמה לב לסכנות שאורבות לנובי בדמות החתולה והכלב של השכנים. כשהיא נוסעת עם אביה לפתיחת התערוכה החדשה של אמה, היא לא מודעת לדקויות בנוגע לאורחים השונים במקום ולכן אינה עסוקה בניסיון להתנהל בהתאם לחוקים הלא מדוברים של המבוגרים במקום ובכלל וכך יוצרת תקלה שעלולה לפגוע בהצלחת התערוכה של אמה. תגובתם של המבוגרים למאורע מבהירה לקוקית שההתנהלות שלה גרמה נזק מסוים אך הם גם עוטפים את התובנה הזו בדרך רכה שרואה את עולמה של קוקית ואת כוונותיה כפי שהם.

הפתרון שמוצא אילני לתקלה שיצרה קוקית הוא מפגש חוזר עם האספן העשיר ובני משפחתו, מפגש שמאפשר לקוקית לחצות את קו התפר בין ילדות לבגרות בצעד ראשון. האופן הטבעי בו מצויר המפגש של קוקית עם נכדו של האספן העשיר והרגליו הייחודיים נע בין יכולתם של הילדים לקבל בטבעיות כל מה שהם פוגשים וההבנה הראשונית של קוקית כי עליה להתאים את דרך התקשורת שלה לזו של הנכד המתנהל בכללים שונים מאלו שהכירה. הבנה שמאפשרת לה גם ליזום פרידה ממונו.




כמו את ספרו הקודם, גם את הספר הנוכחי איירה הדר ראובן, בוגרת מנשר לאומנות, ציירת, סופרת ומאיירת. האיורים בספר מופיעים בגדלים שונים, חלקם פרושים על פני עמודים שלמים, אחרים, משתלבים בטקסט ,כשהם מציגים אלמנט אחד (או יותר) ממנו. איורי הספר שנעשו בצבעי עיפרון, מתכתבים בצורתם עם האיורים הקודמים אך בניגוד אליהם שנשאו גוון מרכזי אחד עם נגיעות צבע קטנות, בספר הנוכחי האיורים צבעוניים.


הספר מנוקד ומודפס בפונט גדול יחסית ומתאים לילדי ראשית הקריאה ולקריאה משותפת. מי שקראו את הספר הקודם בסדרה ייהנו מן הספר הנוכחי שמלווה את קוקית ומונו במסע התבגרות ועושה זאת בצורה רגישה ובגובה העיניים של הילדים. המלצת קריאה חמה.


מונו הוא לא יצירת אומנות      מאת: גור אילני      איורים: הדר ראובן       הוצאת טל מאי בשיתוף עם ידיעות ספרים      2017      101 עמ'

יום חמישי, 9 בפברואר 2017

אגדת קמצא ובר-קמצא / שהם סמיט



בתלמוד קיימות אגדות רבות המנסות לתת הסברים לחורבן בית המקדש השני (70 לספירה), הן מכונות בשם 'אגדות החורבן'.  אחת הידועות ביניהן היא: קמצא ובר קמצא, המספרת על תקופה בה היחסים בין היהודים בירושלים היו רעועים והם היו מפולגים ומסוכסכים ביניהם. שיאו של הפילוג בא לידי ביטוי בהלשנות לקיסר הרומי שלט באותה תקופה על הארץ, שהביאו לחורבן בית המקדש.




הספר הנוכחי הוא עיבוד שעשתה הסופרת שהם סמיט לאגדה התלמודית ומסופרת על ידי סבתא לנכדיה כדי להסיח את דעתם מריב הפורץ ביניהם. הוא נפתח במפגש עם אחד מעשירי ירושלים באותה התקופה שמחליט לערוך סעודה מפוארת לכל חבריו על מנת שיראו את עושרו הרב. העשיר מונה בפני משרתו את שמותיהם של כל מכריו על מנת שהלה לא יפספס חלילה אחד מהם וזה לא יזכה לראות את עושרו.

המשרת ממהר להזמין את כל האנשים ברשימת האדון שלו, אך מתבלבל בין שניים ובמקום להזמין את קמצא - ידידו של העשיר, הוא מזמין בעל שם דומה: בר קמצא - אויבו המושבע של אדונו. כשבר קמצא מקבל את ההזמנה הוא מתרגש משום שהוא מניח שמדובר בהצעת פיוס ומחליט להיענות להזמנה. כשהוא מגיע לסעודה, בזמן שכל האורחים כבר יושבים לשולחן ואוכלים, מתברר לו ולבעל הסעודה שחלה טעות והוא הגיע במקום האורח המקורי: קמצא.

בעל הסעודה מבקש ממנו לעזוב, אך בר קמצא שכבר הטריח עצמו למקום ופגש את כל האורחים מציע לשלם את חלקו ואז את מחצית מעלות האירוח ואת כולו, כדי שיוכל להישאר. האדון מסרב לכל הצעותיו ומגרש אותו מהבית כשכל האורחים במקום אינם אומרים דבר שיכול למנוע את הבושה שנופלת בחלקו של בר קמצא.

החוויה הקשה שעובר בר קמצא ושתיקתם של כל נכבדי ירושלים פוגעת בו מאוד וכנקמה הוא אומר לקיסר שהם מרדו בו, עבירה שעונשה קשה. הקיסר בתגובה שורף את העיר ירושלים ואת בית המקדש.

 


זהו הספר הרביעי שכותבת שהם סמיט והוא עיבוד לאגדות חז"ל, קדמו לו: 'משל על שועל', 'אות בבאר' ו'האגדות שלנו'. גם בספר הנוכחי מצליחה סמיט לתרגם את האגדות ללשון עכשווית המאפשרת לקוראים הצעירים של ימינו להתחבר לסיפור העלילה ולקרב אותו לחייהם שלהם. בדרך הומוריסטית היא מציגה את דמותו של בעל הסעודה העשיר ואת חבריו בעזרת בלוני הדיבור המייצגים את מחשבותיהם ומשקפים לקוראים הצעירים את הקלקול שחל באופיים.

גם בחירתו של גיבור הספר, בר-קמצא, לנקום בכל מי שהוא חש שביישו אותו, מוצגת לילדים בדרך שיהיה להם קל להבין כשמחשבותיו מתורגמות למחשבות שיש לילדים רבים ברגע של כעס כשהם מוכנים להרוס את העולם כולו בשל עוול כלשהו שהם חשים שנעשה להם.




את הספר מלווים איוריה של עינת צרפתי, בוגרת מסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, אשר זכורה לנו מאיורי הספר "סיפור אחרי השינה" אשר גם אותו כתבה שהם סמיט. באיוריה של צרפתי בספר יש מקום מרכזי לדמויות ולאובייקטים שונים המשמשים אותן כשהסביבה כולה נטמעת בצבע אותו היא בוחרת כרקע, ולא לוקחת חלק בעלילה. הבחירה הזו מצליחה להדגיש את האלמנטים הייחודיים לתקופה בה מתרחש הסיפור ויוצרת תחושה כי העלילה מתרחשת בתקופה אחרת, על אף השיבוץ של אלמנטים מודרניים באיורים השונים לכל אורך הספר.

הספר מנוקד ומתאים מאוד לקריאה משותפת עם ילדי הגן הבוגרים ותלמידי הכיתות הנמוכות בבית הספר היסודי.




בניגוד לספרי ילדים רבים, לספר הנוכחי (כמו לאגדה התלמודית המקורית) אין סוף טוב. נדמה כי סיפור המעטפת שיצרה סמיט מאפשר לנכדים המקשיבים לסיפור, כמו גם לילדים הצעירים הקוראים ושומעים אותו, להתמודד עם העובדה הזו. לתחושתנו, חשוב כי את הקריאה בספר הנוכחי יתווך מבוגר המכיר את ההקשרים התלמודיים שלו ויסביר את החשיבות הרבה שראו בו חז"ל והביאה לכך שנבחר להיות חלק מן התלמוד.


כל ספר עליו חתומה שהם סמיט נרצה לקרוא. הספר הנוכחי העוסק באגדת החורבן המוכרת ביותר מן התלמוד, כתוב בצורה בלתי אמצעית ומותאם לילדים של ימינו.


אגדת קמצא ובר-קמצא      מאת: שהם סמיט      איורים: עינת צרפתי      הוצאת כנרת      2016      לא ממוספר

יום חמישי, 12 בינואר 2017

החבר שלי בוגומגום / באטריס פונטנל



תלמיד חדש מגיע לבית הספר, כבר במבט ראשון ברור לתלמידים שהוא לא מתאים, השער שלו מזדקר בצורה מוזרה והוא לא מצליח להשתלט עליו אבל רק כשהוא מתחיל לדבר אתם בהפסקה ולא מצליח לבטא את המילים כמו שצריך הם צוחקים עליו. מהר מאוד הוא זוכה לכינוי "בוגמגום" המתכתב עם העובדה שהוא מגמגם. התלמיד שותק ולא מגיב גם כשהם מחריפים את ההצקות שלהם.

כשפרדינן פונפון, שיש לו שם מצחיק אבל אף אחד לא צוחק עליו כי הוא יודע ללכת מכות, נבחר ללוות אותו למנהלת כי המורה חושדת שהוא עובד עליה כשהוא מגמגם, פרדינן חש הזדהות ומנסה להרגיע אותו אבל מאותו רגע המצב של התלמיד החדש רק מתדרדר כי המורה שלהם החליטה שהילדים יציגו בכל יום שישי מחזות וגם התלמיד החדש צריך למלא תפקידים שונים ולא מצליח לעשות זאת כמו שצריך. כשמגיע תורו להציג סצנה שהוא מתקשה במיוחד להגות הוא נעלם....

לאן נעלם התלמיד החדש? האם יצליח להשתלב בכיתה ולטפל בבעיית הדיבור שלו? האם הילדים יקבלו אותו לחברה שלהם?




בכל ספר משהו אחר לוכד את תשומת לבך, בספרי ילדים בהם האיורים הם חלק בלתי נפרד מן העלילה לא פעם יש להם תפקיד חשוב, כך גם בספר הנוכחי הממחיש בצורה בלתי אמצעית את האווירה על ידי הבחירה לשחק בגווני האיורים בהתאם למצב הרוח של מי שמככב בהם. כבר מן העמודים הראשונים ניתן לחוש בפער בין עולמו של התלמיד החדש שהפער בין המראה שלו ואופן דיבורו לזה של שאר התלמידים בולט באופן מיידי והופך אותו למטרה ללעג.

כשהטקסט מתמקד בעולמו של התלמיד החדש, נושבת מן הציורים רוח מלנכולית ואפרוריות וזוכה לקונטרסט בצבעים העזים המופיעים בתיאורי תחושות הילדים האחרים. לאורך הספר חודרים בהדרגה צבעים לעולמו של התלמיד החדש, במקביל לתהליך ההטמעות שלו בסביבה החדשה. באופן הממחיש את עלילת הספר בצורה נפלאה.




כל אדם המגיע לסביבה חדשה נבחן בארבע עיניים עלי ידי סביבתו, כשמדובר בילדים אין ניסיון להסוות את הבחינה ואם אתה נכשל בה על שום הבדלים בינך לבין אחרים הכרעת הדין היא מידית. הספר הנוכחי עוסק בהגעתו של ילד חדש ושונה לסביבה חדשה. בניגוד לספרי הילדים הסטנדרטיים אין בספר הזהו בחירה להמתיק את הגלולה המרה ועולמו של ילד שונה המוקע מחברת התלמידים האחרים נפרש במלוא עוזו.  בעוד אטימותם של תלמידים צעירים יכולה להיזקף לגילם, קשה יותר לקבל את אטימות המערכת שרק בעקבות מעשים הולכים ומקצינים של התלמיד החדש מבינה שיש לו בעיה ומתאימה את עצמה אליו.

הספר מציג ללא כחל ושרק את הדרך בה ילדים מתמודדים עם מי ששונה מהם, את הצדדים הרעים שלהם לצד החמלה הטבעיות והיכולת להטמיע לתוכם גם לאחר שסירבו לעשות כן, גם מה שזר להם.


'בוגמגום' הוא ספר ילדים מעט אחר העוסק בשונה מנקודת מבטו של ילד שהוא אחד מהחבר'ה, ומדבר מגובה העיניים של הילדים. יש לו ערך רב כבסיס לדיון על חווית האחר באופן המתאים ליכולת ההבנה והעיבוד של ילדים. מתאים לבני 6-8.


החבר שלי בוגומגום       מאת: באטריס פונטנל      מצרפתית: לי עברון-ועקנין      איורים: מרק בוטון      הוצאת טל מאי בשיתוף ידיעות ספרים      2016      43 עמ'

יום שלישי, 10 בינואר 2017

יש לי רעיון / יובל אברמוביץ'



מי שמכיר אותי יודע שאני ושעות הבוקר לא חברים טובים במיוחד. לקום ביחד עם השמש זו אחת המטלות הקשות ביותר שלי אבל גם מי שמכיר אותי, לא יודע שגם כילדה צעירה התקשיתי לצאת מהמיטה בבקרים. כמי שהייתה עסוקה כבר אז במציאת דרכים שיהפכו את החיים לקלים יותר, צץ במוחי כילדה רעיון שיהפוך את הקימה בבוקר לקלה יותר ויעניק לה נופך של הרפתקה:  התקנת 2 ידיות המחוברות לחבלים ותלויות מהתקרה מעל מיטתי, אליהן אוכל להשיט מדי בוקר את ידיי, להיאחז בהן ולמשוך את עצמי מעלה.

בכל בוקר כשאימי הגיעה להעיר אותנו ציינתי באוזניה שאם ייצרו ידיות כאלו ויתקינו אותם על תקרת חדרי אקום ברגע שתקרא לי ולא אמשיך לשכב במיטה עוד דקות ארוכות מה שהיה מאלץ אותה מדי בוקר לשוב ולהזכיר לי כי עלי לצאת ממיטתי כדי לא לאחר לבית הספר. בסופו של דבר גדלתי והתרגלתי לעובדה שאצטרך לצאת מהמיטה בכוחות עצמי והרעיון נשכח. הקריאה בספר הנוכחי הזכירה לי אותו ועוד רבים אחרים ועוררה בי רצון עז להנחיל לדורות הבאים את האפשרות לנסות והגשים חלק מהרעיונות שלהם כבר היום.





בספר הילדים השני של יובל אברמוביץ' (ספר המשך לספר הרשימה לילדים) מככבים שירה ובן השכנים הלומד שכבה מעליה, דן-דן. שירה ודן-דן נוהגים לבלות אחרי הלימודים בבית שלו או שלה (תלוי מי מן ההורים נמצאים באותו יום). אחרי שהם אוכלים צהריים ומשחקים ביחד, כל אחד מהם עושה מה שהוא רוצה. הרבה פעמים לדן-דן יש רעיון בזמן הוא עסוק במשהו והוא מיד מספר עליו לשירה, אשר יחד אתו חושבת איך אפשר לשכלל אותו. יחד הם מתכננים המצאות מעולות במיוחד.

דן דן מאוד אוהב זוג נעליים ירוקות שיש לו, אבל הוא לא יכול לנעול אותן עם כל בגד. משם בא לו רעיון: להמציא נעליים שמחליפות צבעים כשנועלים אותן, לפי הבגד שלובשים באותו זמן. הוא ושירה ניסו לחשוב איך להמציא נעליים כאלו. גם לשירה יש רעיונות ודן דן עוזר לה לחשוב איך להגשים אותם.

רעיון אחד שהיה לשניהם הם הצליחו להגשים: לבנות בית מבקבוקי פלסטיק. עד שהוא יצא לפועל הם התאכזבו כי לא הצליחו לבנות אותו בלי שיתפרק. כשסיפרו על כך לאבא של שירה, שהרעיונות שלו תמיד מצליחים להתממש, הוא סיפר להם שלפעמים גם רעיונות שלו לא מתגשמים אבל הוא מצא דרך שתגדיל את הסיכוי שלהם להתגשם: הוא משתף אנשים אחרים כדי שיעזרו לו להגשים אותם, אנשים שיש להם ניסיון. הוא מציע לשירה ולדן-דן לערוך רשימה של אנשים שיכולים לעזור להם להגשים את הרעיונות שלהם.

אחרי ששירה ודן דן מסיימים להכין את רשימת האנשים שיכולים לעזור להם, הם חוששים שמישהו יגנוב להם את הרעיון או יצחק עליהם. אבא של שירה מרגיע אותם ואומר להם שאנשים בדרך כלל לא גונבים רעיונות לפני שהם יודעים שהם עובדים וגם אם מישהו יצחק עליהם, מישהו גם יעזור להם להגשים אותו. אחרי ששירה ודן דן נרגעים הם פונים לאנשים ברשימה שלהם ובסיוע העצות והעזרה שלה מצליחים לבנות את בית הבקבוקים שלהם.

מאז דן דן ושירה ממשיכים לחלוק את הרעיונות שלהם זה עם זו וגם עם אנשים אחרים שיוכלו לעזור להם ומציעים רעיונות משלהם כדי לסייע לאנשים אחרים.




לצד הסיפור של דן-דן ושירה מעניק יובל אברמוביץ' מקום לרעיונות של הילדים שיקראו את הספר ולכלים שהם יכולים לפתח בעצמם על מנת להגשים אותם. בכל שלב בעלילת הספר הוא פונה לקוראים הצעירים ומבקש מהם לכתוב או לצייר את התשובה שלהם לבעיות שמעלים דן דן ושירה ורעיונות שלהם לגבי נושאים שונים. בנוסף, הוא מבקש מהם לכתוב מי הם האנשים שהם מכירים שיוכלו לסייע להם להגשים את הרעיונות שלהם בתחומים שונים ומדרבן אותם לפנות אליהם על מנת לקבל עצות ועזרה.




בסיום הספר מופיעות 20 רשימות לרעיונות בנושאים שונים שהילדים יכולים להעלות ולנסות להגשים: רעיונות לשיפור החיים בבית, לשיפור בית הספר, לשיפור החיים בארץ, רעיונות לאפליקציות, רעיונות לספרים, רעיונות למופעים ולהצגות ועוד.

סביר להניח שרוב ההרים מחייכים בשלב מתוך היכרות עם טבעם של ילדיהם הפרטיים, המוצאים לא פעם על דרכים מקוריות להתמודדות עם בעיות יומיומיות הנוגעות לחייהם ולחיי אחרים משום שחשיבתם עדיין אינה מוגבלת לקונבנציות המקובלות והשכיחות שמבוגרים מורגלים בהן והיכולת להעלות אותן על הכתב עשויה להיות שימושים ביום מן הימים או לפחות להיות מזכרת מחויכת לעתיד לבוא.




כמו בספרו הקודם, גם בספר הנוכחי הטקסט והאיורים השונים נפרשים על רקע דמוי מחברת, הפעם מחברת חשבון. בפונט גדול המתאים לילדי ראשית הקריאה, ובאותיות דפוס מנוקדות מוזמנים הילדים לקחת חלק בסיפור העלילה. הילדים מוזמנים לצבוע את האיורים השונים בספר במקומות בהם מופיע עיפרון צבעוני, ולמלא בכתב או בציורים (על פי גילם) את החללים השונים בטקסט בהתאם לרעיונות ולרצונות שלהם, במקומות בהם מופיע עיפרון רגיל.


מדובר בספר עבודה קסום לילדים ולהורים, המאפשר לילדים להביע את עצמם בצורה חופשית בדרך המפעילה את הדמיון וכוחות היצירה שלהם. עבודה משותפת על ספר כזה תרחיב את מאגר החוויות המשפחתי ויכולה להיות בסיס לבילויים משותפים שיולידו כלים משפחתיים בתחומים שונים. מומלץ בחום לילדי גן בוגרים וילדי הכיתות הנמוכות בבית הספר היסודי.


יש לי רעיון      מאת: יובל אברמוביץ'      איור: ענבל שריד בר-שקד      הרשימה הוצאה לאור      2016      72 עמ'

הרשימה לילדים - לחלום בקול רם / יובל אברמוביץ'



כילדים אנחנו חיים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, הדמיון והמציאות עדין מעורבבים אצלנו והחלומות שלנו הם חלק בלתי נפרד מן הקיום, כשאנחנו גדלים אנחנו מרחיבים את ההגבלות על חיינו עד שאנחנו מגיעים למצב בו אנחנו מיישרים קו עם המציאות סביבנו ומפסיקים בדרך כלל לחלום.


יובל אברמוביץ' בגיל 16 (התמונה לקוחה מארכיונו הפרטי)


יובל אברמוביץ' שבגיל 16 רותק לכיסא גלגלים בעקבות פציעה ומה שנותר לו היה רק לחלום, החל לרשום את החלומות שלו מתוך אמונה שיום אחד יצא מכיסא הגלגלים ויוכל להגשים אותם. כמה שנים מאוחר יותר, עם הרבה מאמץ, אמונה וקצת קסם או מעשי נסים, הוא חזר ללכת והחל להגשים חלומות. אחרי שהגשים חלומות במשך שנים החליט להעביר את הניסיון שלו הלאה ויצר בלוג ואחר כך ספר "הרשימה" ומאז מרצה ועוסק בתחום.


הספר הנוכחי שכתב פונה לדור הצעיר ומציע לו לחלום ולהגשים את החלומות שלו.




אני מאמינה שכל ילד עסוק במחשבה על הדברים שהוא רוצה לעשות, הדברים שהוא רוצה שיהיו לו, על מה יעשה כשיהיה גדול. ילדים עסוקים בדמיון באותה מידה בה הם עוסקים במציאות שסביבם. הם משתפים את הסביבה שלהם בדברים שהם רוצים אבל לומדים עם הזמן מה מקובל לרצות, מה אפשרי ומה כדאי לשמור לעצמם.

כילדה, נהגתי לחקות את אמי שהייתה יושבת מדי ערב כדי להתכונן ליום המחרת ולארגן את יום העבודה שלה לצד המשימות השונות שהצריכה ממנה תחזוקת הבית. בגיל צעיר לא היו לי משימות רבות לביצוע, אבל נהגתי לשבת לצידה ולכתוב ביומן מאולתר דברים שעלי לעשות ביום המחרת. כשגדלתי, הנוהג שרכשתי הפך לכלי עבודה שסייע לי בזכירת המטלות הרבות שהיו על סדר יומי ולא פעם הפך את התזכורות עצמן למיותרות משום שההרגל לארגן את הדברים מראש חרט אותם בזיכרוני. אני זוכרת שכשהייתי בתיכון ודילגתי בין לימודים, להדרכה בצופים ולעיסוקים אחרים נהגתי לשבת בסוף היום מול יומן שקניתי לי וראיתי מזווית העין איך בת השכנים הצעירה שנהגה לבקר בביתנו אוסף את דפי הציור שלה ומתבוננת בהם בכובד ראש כשהיא מחקה את הרישומים שלי.

משהו מזיכרונות הילדות שלי התעורר במפגש עם הספר 'הרשימה לילדים' והתערבב עם המפגש שהיה לי כאדם בוגר עם בלוג וספר 'הרשימה' של יובל. הבחירה להעלות את הכתב את החלומות שלך, את רשימת הדברים שאתה רוצה להשיג ולהגשים מקרבת אותך להשגתם אבל יותר מזה, מותירה את החלומות שלך בחיים ומאפשרת לך להמשיך להיות אדם חולם.  את אותו זיק שקיים בנו באופן טבעי כילדים מאמין יובל אברמוביץ' שצריך לשמר בילדינו כך שילווה אותם לאורך כל חייהם, ועל מנת לסייע להם לשמור אותו הוא מציע להם ולנו כהורים, שורה של כלים שיכולים להפוך חלומות למציאות.




הדבר הראשון והכי חשוב שהספר הנוכחי מציע לילדים הוא את האפשרות לבטא את החלומות שלהם בכל דרך אפשרית.

בניגוד למה שהורגלנו לחשוב, לא מספיק לחשוב על משהו כדי שיתקיים, על מנת שחלום יהפוך למציאות עלינו לעשות צעדים מציאותיים להגשמתו, כילדים אחד הצעדים הראשונים והפשוטים ביותר הוא לבטא אותו בקול רם מול הסביבה שלנו: הורים, מורים, חברים, סבים, סבתות, שכנים, כל מי שמוכן לשמוע ויכול לסייע לנו להגשימם.

יובל מספר שאת ההבנה הזאת גיבש במהלך שיחות עם בתו הבכורה שירה אשר רצתה מאוד מתנה כלשהי ועל אף שביקשה זאת ביום ההולדת שלה בלב בעת שכיבתה את הנרות, כשנפל לה ריס בדממה לפני שהעיפה אותו מכף ידה, כשראתה כוכב נופל בלילה... הוא לא התגשם. יובל סיפר לה שגם הוא כילד רצה מאוד מתנה כלשהי ואף שם לשם כך פתק בכותל, אבל פרט לפתק גילה לסבו שליווה אותו שלם מה כתב בו והחלום התגשם.

הוא מספר לה כי כשגדל למד שכלל שיותר אנשים ידעו על החלומות שלו כך יגדל הסיכוי שלו להגשים אותם ומעודד אותה לחלוק את החלומות שלה עם אחרים.




אין גבול לכמות הרשימות שאדם יכול לכתוב יובל מספר לבתו, החלומות שלנו משתנים עם הזמן ולכן ניתן ורצוי לעדכן את הרשימות שלנו בכל פעם שאנחנו מרגישים צורך לעשות כן. הרשימות של שירה למשל כוללות רשימה של דברים שהיא יכולה לעשות כמשעמם לה, רשימה של סרטים שהיא רוצה לראות, ספרים שהיא רוצה לקרוא... ואין ספק שלכל ילד יש רשימות של דברים בתחומים שונים שהיה רוצה לעשות ולהגשים.

בסוף הספר מופיעות 20 הצעות לרשימות בנושאים שונים שהילדים יכולים למלא ולעדכן בהתאם לשינויים שיתחוללו ברשימה ובחייהם.




הספר הפונה לילדי הגן הבוגרים והכיתות הנמוכות בבית הספר היסודי, אך מתאים גם לילדים בוגרים יותר, מכיל הקדמה להורים ששיתופים לצד הקריאה והכתיבה בספר הוא חלק בלתי נפרד מחוויית העבודה עמו. הספר מכיל מקומות ריקים ולצידם איור של עיפרון, בהם יכולים הילדים לכתוב או לצייר את החלומות והמחשבות שלהם והם גם מוזמנים לצבוע חלקים שונים בספר במקומות המסומנים לשם כך בעיפרון צבעוני.

הספר מעוצב כמו מחברת שורות סטנדרטית עליה מופיע טקסט המדמה כתב יד בדפוס, מנוקד ובפונט גדול המתאים למי שעושים את צעדיהם הראשונים בעולם הקריאה.  בכל עמוד פזורים איורים צבעוניים הממחישים את הנושאים השונים הנדונים בו בדרך המאפשרת גם לילדים שעדיין אינם שולטים ברזי הקריאה להבין במה מדובר ולעקוב אחר הרעיונות השונים העולים בו.


הורים המעוניינים להכיר את העולם הפנימי של ילדיהם ולסייע להם לפתח אותו ייטיבו לעשות אם ירכשו להם את הספר הנוכחי במתנה ויהפכו את העבודה עם עמו לחוויה משותפת לאורך זמן. מדובר בספר עבודה קסום ומקורי המאפשר להורים ולילדים ליצור יחד כלים להגשמה עצמית דרך שיתוף. המלצה חמה מאוד, מתאים במיוחד לילדי גן בוגרים ותלמידי הכיתות הנמוכות בבית הספר היסודי.


הרשימה לילדים - לחלום בקול רם      מאת: יובל אברמוביץ'      אירה: ענבל שריד בר-שקד      הרשימה הוצאה לאור      2016      לא ממוספר

האטי בי שומרת הממלכה הקסומה - שירתה של הדרקונית / קלייר טיילור סמית


להאטי ברייט היו תכניות ליום הולדתה העשירי, היא דמיינה שתקבל מתנות רבות מבני משפחתה וחברותיה, מתנות שקשורות לאהבה הרבה שיש לה לבעלי החיים ובסופו של יום ההולדת אמורה הייתה להתקיים מסיבת פיג'מות שלה ושל חברתה הטובה ביותר, קלואי. כשהיא מתעוררת בבוקר יום ההולדת שלה ליום שמשי וחמים של חודש מרץ, היא ממהרת לסלון הבית כדי לראות אילו מתנות קיבלה רק כדי לגלות שהוא נותר בדיוק כפי שהיא בעבר לפני ושום מתנה לא מחכה לה. שני הוריה מתארגנים ליציאה לעבודתם במרפאה הווטרינרית ונמצאים ליד דלת הבית, עוד לפני ששיש לה שהות לשאול אותם מה תכננו ליום הולדתה אמה מציינת שהם מאחרים ומבקשת מהאטי לא לעכב אותם ולהישמע להוראות אחיה הגדול פיטר שיישאר אתה בבית עד שיחזרו.




האטי המאוכזבת מתקשרת לקלואי כדי לספר על את קורותיה באותו בוקר רק כדי לגלות שקלואי נסעה לבת דודתה ולא תהיה בבית בימים הקרובים, הדמעות מציפות אותה ורגע לפני שהיא מחליטה להתעטף בשמיכת הפוך ולקרוא ספר בשארית היום נשמת דפיקה בדלת. פיטר צועק לה מחדרו שתפתח. כשהיא פותחת את הדלת היא מגלה שאין אף אחד מן העבר השני אבל שעל סף דלתם מונחת חבילה עטופה בנייר חום כששמה וכתובתה מתנוססים עליה. כשהיא בוחנת את החבילה עוברות ליד שער הגינה 3 בנות כיתתה ולועגות על חלוק הבית שלה ועל העובדה שאיש לא חוגג לה יום הולדת בבירור. כשעיניה מוצפות דמעות שוב היא אוספת את החבילה ורצה לחדרה. אחרי שהיא מסיימת לבכות היא פותחת את החבילה ומגלה תיק עור עתיק של וטרינרים  אבל היא אינה מצליחה לפתוח אותו.

לצדו של התיק היא מגלה צמיד כסף שהיא ממהרת לעטות על ידה. רק בצהריים היא מקשרת בין הצמיד שעל ידה והקמע שמשתלשל ממנו לתיק, כשהיא פוחתת את התיק היא נשאבת פנימה ומגלה עצמה בתוך מערה  כשתיק הווטרינרים מונח לידה. היא בוחנת את המקום אליו הגיעה ומגלה מדפי אבן עמוסי בקבוקים ובמדף העליון לצד בקבוקים רבים ניצב גם ספר גדול. בהמשך השיטוט בחדר היא מגלה כלי מתכת המזכירים לה את הכלים המשמשים את הוריה במרפאה הווטרינרית שלהם עד שהיא שומעת מישהו קורא בשמה...

האטי מזהה מיד את מי שקרא לה ולומדת ממנו על המקום אליו הגיעה ועל המקצוע שלו שיהפוך בעתיד להיות גם המקצוע שלה ועל סימן ההיכר המשותף להם שהוא גם סימן ההיכר של מי שעוסקים בו לאורך השנים. ויוצאת להרפתקה ראשונה מיני רבות בעולם החדש והקסום שנגלה לה.




כבר ממבט על כריכת הספר נוצרת אצל הקורא הצעיר תחושה מקדימה לגבי העולם אליו הוא עתיד להיכנס כשייפתח את הספר. במרכז הכריכה הקדמית ניצבות ילדה שחורת שיער עם כשפס כסף מעטר את שערה ולצידה דרקונית ורודה קטנה, הרומזות שתיהן, לצד שמו של הכרך הראשון בסדרת הספרים בהן מככבת האטי בי, למהותו של העולם שנברא בספר הנוכחי.

הטקסט המודפס באותיות גדולות ומנוקדות, משובץ באיורי שחור לבן עשירים בפרטים רבים שלצד הבעות הפנים של הדמויות השונות המופיעות בהן, מעבירים מסרים נוספים אודות האווירה בסצנות השונות המתרחשות במהלך הסיפור.

העמודים הראשונים של הספר יוצרים חיבור מידי בין הקורא הצעיר שוודאי חווה לא פעם פער בין ציפיות למציאות, ונוטעים בו ציפייה לעתיד לבוא.

הביקור בממלכה הקסומה שאיש לא יודע על קיומה פרט ליחידי סגולה מאלץ את גיבורת הספר ללמוד את חוקיו ולהסתגל למציאות המתקיימת בחוקיה שלה. ממש כמו שילדים בני כל הגילאים לומדים להתאים עצמם למציאות לתוכה הם גדלים תוך שהם לומדים את הכללים השונים על פיהם הוא פועל ורוכשים כלים מתאימים.

והבחירה למקם את מרכז העלילה במציאות בה הקסם שריר וקיים הופכת את חווית הקריאה למפלט זמני ומענג מן המציאות.




בימים שהייתה חלק מהוצאת טל מאי למדתי לזהות את טביעת האצבע של רונית רוקאס, בכתיבה, בתרגום, בעריכה או בעצם הבחירה להביא לפרסום ספר ילדים מסוים. במפגש עם הספר הנוכחי, ראשון בסדרת ספרים, זיהיתי אותה שוב, הפעם בבחירה לפרסם בהוצאת הספרים החדשה שלה, ספר ילדים שיש לו יכולת נדירה ליצור חווית קריאה קסומה לילדים בני ימינו תוך שהוא מזכיר לקוראים המבוגרים יותר המלווים אותם משהו מעולם ספרי ילדים בדורות הקודמים.

מדובר בחלק ראשון בסדרת ספרים במרכזה האטי בי בת ה-10, אשר משמשת כשומרת הממלכה הקסומה ואחראית לבריאותן של החיות הקסומות השונות. הקריאה בספר, בתרגומה של רונית רוקאס, קולחת ומענגת ומומלצת לבני 8-10, אך מתאימה גם לכקריאה משותפת בהמשכים עם בני גילאים צעירים יותר. מומלץ בחום.


האטי בי שומרת הממלכה הקסומה - שירתה של הדרקונית      מאת: קלייר טיילור סמית      מאנגלית: רונית רוקאס      איורים: לורנה אלורז      הוצאת כנפיים בשיתוף עם הוצאת כתר      2016      130 עמ'