‏הצגת רשומות עם תוויות ילדים 4-6. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ילדים 4-6. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 7 בנובמבר 2017

בובה תותי / דויד גרוסמן


מזמן לא זכורה לי, כמבוגרת, חווית קריאה כזאת מספר ילדים


אני לא יודעת אם כך זה היה תמיד, אבל בשנים האחרונות אני נתקלת ביותר ביותר ספרים הנכתבים לילדים, אשר נדמה כי נוצרו במטרה להעניק לכותבים אותם גושפנקה כיוצרים, סופרים, סופרי ילדים. התחושה שעולה מקריאתם היא כי רבים מאמינים כי כתיבה לילדים לא מצריכה מאומה זו מלאכת הכתיבה הקלה ביותר. אישית, אני מאמינה כי המצב הפוך לגמרי, כתיבה לילדים מצריכה מאמץ גדול יותר מן הכותב המבוגר אשר זקוק להלך הרוח המדויק בו יוכל לכתוב לילדים כמו הילד שהיה. היכולת לזקק את תחושות הילדות שלך תוך התבוננות בעולם הילדים של היום היא ההופכת יצירה ספרותית לילדים למלאכת מחשבת של כתיבה.

אחרי כל המחשבות הללו נוחת על שולחני ספרו של דויד גרוסמן, אשר אין מי שלא מכיר את היצירה הספרותית שלו, ומזכירה לי עד כמה כתיבה לילדים כאשר היא טובה היא חוויה ספרותית שאינה נופלת מכל ספרות אחרת.



במרכזו של הספר ניצבות לילך ובובתה תותי. לילך מגיעה לגן כהרגלה עם בובתה אשר תנוח במשך היום במגירה האישית שלה עד שתגיע שעת השינה. היא נפרדת מן הבובה בנשיקה ומתפנה למשחקים החביבים עליה. אחרי ארוחת הצהריים היא ניגשת למגירה שלה, כמו שאר הילדים, כדי לקחת את הבובה שלה ולשכב לישון אבל כשהיא פותחת את המגירה היא מגלה כי הבובה שלה איננה.

כשהיא מביטה סביבה היא רואה שהבובה שלה נמצאת במגירה של עמליה, הילדה הכי קטנה בן. היא ממהרת להצהיר כי הבובה שלה ומנסה לקחת אותה בחזרה, כשהגננת מבחינה כי השתיים אוחזות בבובה יחד היא ממהרת להתערב ומורה ללילך להותיר את הבובה של עמליה אצלה. לילך מתעקשת כי מדובר בבובה שלה אך עמליה מציינת כי שהתה במגירה שלה. ילדים נוספים מצטרפים אל השלוש ומבקשים לקחת את הבובה למשחקים שלהם אך זו חוששת מכך.

לילך מבקשת מן הגננת לשאול את עמליה שוב לגבי הבובה והפעם עמליה מספרת את האמת. הגננת מתנצלת בפני לילך ומשיבה לה את הבובה ועמליה מסבירה כי שכחה להביא אתה את הבובה האהובה לשעת השינה בגן. כשלילך הולכת לישיון על המזרן שלה בגן עמליה נשכבת על המזרן הסמוך עליה. הן משוחחות ולילך מאפשרת לה לחלוק אתה את הבובה.



כל מי שמבלה זמן מה לצד ילדים בגן מכיר את סערת הרגשות בה הם נתונים בכל פעם שמשהו בשגרה שלהם משתנה. ילדים נוטים לעבור מרגש לרגש במהירות כאשר כל חוויה רגשית נחווית אצלם בעצמה. היכולת הזו להותיר מאחוריך רגש עז בלא שיותיר עליך חותם שימנע ממך להמשיך הלאה היא זו המעניקה להם את היכולת ללמוד ולרכוש כלים שמסייעים להם להתמודד עם המצבים השונים שהם חלק מחייהם של בני אדם בכל הגילאים.

גרוסמן לוכד בצורה נפלאה את העולם הרגשי של ילדת גן ומצליח לתרגם אותו למילים באופן שידבר לקהל היעד הצעיר של הספר באופן בלתי אמצעי. חוויה יומיומית פשוטה, אחת מיני רבות בעולמם של ילדי הגן, מקבלת במה נפרדת המאירה אותה ומאפשרת לילדים לחוות את העובדה כי יש מי שרואה את החוויות האישיות שלהם ומבין אותם. גרוסמן מצליח להעביר באמצעות הסיפור שלו את העובדה כי חייהם של ילדים צעירים מלאים בהרפתקאות גם אם הללו אינן מתרחשות בארצות רחוקות או במקומות זרים. חיי הגן הם מיקרוקוסמוס לעולם וגרוסמן מדגים זאת בצורה נפלאה בספר הנוכחי שאין ספק שגם המבוגרים המקריאים אותו לילדיהם נשבים בקסמו שנדמה כי נועד להעניק גם להם חווית קריאה אישית.

האיורים של גלעד סליקטר, אמן קומיקס ומאייר ישראלי, בוגר בית הספר לעיצוב שנקר במגמת איור, עוטפים את הטקסט של גרוסמן בצורה מדויקת המצליחה להעניק לקהל היעד הצעיר שאינו שולט במלאכת הקריאה, כלים נוספים המאפשרים להם להזדהות עם הסיפור בעזרת בחירת צבעים משתנה המשקפת את הלך רוחה של הילדה לילך. הבחירה שלא להעמיס על הטקסט איורים בצבעים עזים יוצרת מעין תחושה של חלל המלווה את הגיבורה שלו במסע שלה לאורך היום. נדמה שעולמה הפנימי הוא זה הממלא את הסביבה שלה ולא להפך וכך קל לילדים להזדהות עם קשת הרגשות שהיא חווה במהלכו.


גרוסמן מכבד את קוראיו בני כל הגילאים ונדמה שיותר מכל הוא קשוב לעולם סביבו ולאנשים,  בני כל הגילאים, המרכיבים אותו. מזמן לא נהנו כל כך מקריאת ספר ילדים. מדובר בספר נפלא שידבר לילדי הגן ולהורים, על חוויה יומיומית פשוטה המועברת באופן הממחיש בצורה מדויקת את מהותה בחיי הילדים. המלצת קריאה חמה שלנו.


בובה תותי      מאת: דויד גרוסמן      איורים: גלעד סליקטר      הוצאת עם עובד      2017      לא ממוספר

יום שישי, 29 בספטמבר 2017

יולנדה דה מיאו / נטעלי גבירץ



תמיד סקרן אותי לדעת איך ספר נולד. מחברת הספר הנוכחי, נטעלי גבירץ, והמאיירת שלו, גפן רפאלי, פרשו את אופן יצירתו בראיון לעיתון ישראל היום. גבירץ מספרת בראיון כי הוא נולד כתוצאה מן הכורח לספר לבנה הצעיר, מקס, סיפורים לפני השינה שיסיחו את דעתו מן העובדה שלא שהו בביתם, ויסייעו לו להירדם.


הגרסה הראשונית של הסיפור 'יולנדה דה מיאו' עם איוריהן של אמה וסופי

השנה הייתה 2014, קיץ 2014 - ימי צוק איתן. נטעלי וילדיה עזבו את תל אביב המותקפת ונסעו לבית דודתה בקיבוץ. נטעלי ארזה עמה רק ספר אחד וכדי לשעשע את מקס המציאה את הסיפור על יולנדה החתולה. בנותיה, אמה וסופי, סייעו לה להפוך אותו ליצירה כתובה כשאיירו אותו. כששבו לביתם אחרי צוק איתן העלו את היצירה המשותפת ליו-טיוב וזו לכדה את עינה של העורכת נרי אלומה מהוצאת הקיבוץ המאוחד. תהליך הפיכתו לספר מודפס יצא לדרך.



גיבורת הספר הנוכחי היא חתולה גנדרנית בשם 'יולנדה דה מיאו' אשר מגיעה לבקר בקרקס כשנדמה שהיא נחושה שלא להתרשם מן המופעים הרבים שהוא מציג:

פיל ההולך על חבל דק, אריה הקופץ דרך חישוק בוער, דובה המקפיצה כדורים באוויר, ג'ירפה המסובבת חישוק על צווארה וכלב ים המחזיק כדור על אפו - כל אלו חביבים בעיניה של הגברת החתולה, אך אינם מרשימים מספיק. לגברת יולנדה דה מיאו יש מופע מרשים הרבה יותר, כזה שלטענתה יביא אתו את הוואו הדרוש והיא ממהרת להדגימו לכל הצופים....

מה אותו מופע מהפנט שאין לגברת דה מיאו ספק שיעורר קריאות התפעלות מהקהל? האם יקצור את התשואות להן היא מצפה? כדי לדעת זאת תצטרכו לקרוא את הספר.



התוודענו לכתיבתה של גבירץ לילדים ממש לאחרונה, כאשר יצא לאור ספר הילדים הראשון שכתבה, בשיתוף עם בר בן-יוסף: 'הקייטנה להגשמת חלומות' (חלק ראשון בסדרת הספרים 'ינשופות'). סימנו אותה לעצמנו כסופרת ילדים בעלת פוטנציאל והספר הנוכחי שלה, הפונה לקהל יעד מעט יותר צעיר, מממש את ההבטחה.

'יולנדה דה מיאו' הפונה לילדי הגן הצעירים ומציג להם סיפור נפלא המתאים במיוחד לקריאה משותפת לפני השינה, עשוי באופן המותאם להם במדויקם. על פני כל צמד עמודים בספר נפרשים איורים העוטפים טקסט המורכב ממס' משפטים קצרים, בחריזה טבעית המתגלגלת על השפתיים ומאפשרת לקוראים הצעירים להשלימם כבר במהלך הקריאה הראשונה.

מרגע שמתחיל המופע בקרקס מצטרפת לחריזה הקולחת גם חזרה על משפט מסיים קבוע בכל צמד עמודים "אומרת הגברת יולנדה דה מיאו" אשר מקבל תפנית מעט שונה רגע לפני עלייתה של הגברת לבמה: "שואלת הגברת יולנדה דה מיאו", חזרתיות שהילדים יכולים יכולים להצטרף אליה כבר מן הפעם השנייה בה היא מופיעה ולגדיל את הקריאה הפעילה שלהם.

שפתו של הספר משלבת בין עברית יפה למילים עכשוויות אך עושה זאת בחן ההופך את הקריאה בספר למענגת.



כל הדמויות המרכיבות את הספר הן חיות אשר המחברת עושה שימוש מקורי בתכונות המיוחסות להן בספרות: הפיל, המוכר כחיה כבדה במיוחד, מציג כישורי הליכה על חבל דק. האריה, המוכר בזכות האומץ שלו, קופץ דרך חישוק בוער. דובה כבדה מפגינה כישורי זריזות ידיים כשהיא מקפיצה מספר כדורים באוויר וג'ירפה בעלת צוואר ארוך במיוחד מגלגל חישוק בעזרתו.

גם התכונות הנקשרות לחתולים, אשר נתפסים פעמים רבות כמתנשאים ואדישים, מולבשות על גיבורת הספר 'יולנדה דה מיאו' ובשיאו של הספר מוצגת לראווה אחת התכונות הידועות שלהם...


המאיירת גפן רפאלי

המאיירת גפן רפאלי, בוגרת מגמת איור בבית הספר בצלאל, היא האמונה על איורי הספר. רפאלי מספרת שתהליך העבודה עליהם ארך למעלה משנתיים כשבדקה אופנים שונים לצביעת האיורים בספר עד שהוחלט להתמקד בפלטת צבעים מצומצמת אך עם טקסטורה וקומפוזיציה משתנה שיוצרת דינמיות. בנוסף לגפן ולמחברת עברו האיורים גם את אישורן של העורכת והמעצבת אשר החזיקו בדעות מוצקות משלהן לגבי אופי האיורים המתאים.

איוריה של גפן נפרשים על פני רקע לבן המעניק מקום לדמויות השונות המרכיבות אותם. גפן מרחיבה את הטקסט בעזרת הביטויים השונים שהיא נותנת לו ופונים ישירות לקוראים הצעירים שעדין לא שולטים במלאכת הקריאה. דמותה של החתולה 'יולנדה דה מיאו' זוכה להבלטה ברורה בכל עמוד עמוד, כזו שמעניקה לה פרופורציה גדולה יותר מזו שיש לה במציאות יחסית לחיות האחרות.

החלל הרב שיולנדה דה מיאו תופסת בעיני עצמה ובא לידי ביטוי גם בהתנהלותה, מועצם בעזרת תוספת שיצרה לה גפן: כובע מפואר ורחב תיתורה שהיא חובשת על ראשה ותופס מקום מרכזי בכל תמונה בה היא מופיעה. את השפעת התנהלותה של יולנדה דה מיאו על סביבתה, חלק שאינו מופיע בטקסט באופן מפורש, ניתן לקרוא בעזרת התבוננות בהבעות הפנים של החיות האחרות הצופות במופעי הקרקס לצידה. הבעות הפנים המשתנות שלהן גם מציגות ניגוד ברור לחוויה שלהן בקרקס לעומת חווייתה שלה, אשר היא בלבד זוכה לביטוי בטקסט.


'יולנדה דה מיאו' הוא ספר ילדים נפלא המתאים במיוחד לקריאה משותפת לפני השינה. המלצה חמה שלנו לילדי הגן הצעירים, במיוחד כאלו האוהבים חתולים. מתנה נפלאה לחגי תשרי ובכלל.


יולנדה דה מיאו      מאת: נטעלי גבירץ      איורים: גפן רפאלי      ספרית פועלים      2017      25 עמ'

יום חמישי, 28 בספטמבר 2017

כל אחד הוא פלא / ר״ג פלאסיו



בשנת 2012 יצא לאור הספר 'פלא' שתורגם ויצא לאור בשפה העברית שנה לאחר מכן. במרכזו של הספר נצבה דמותו של  אוגוסט, ילד הסובל מתסמונת גנטית נדירה שבאה לידי ביטוי בעיוות מראה פניו. המחברת כתבה את הספר בעקבות תגובה של בנה הקטן לילדה שפניה עוותו כתוצאה ממום מולד, תגובה שהתקשתה להסות והובילה אותו ללמוד על הנושא מתוך רצון להעניק לבנה ולילדים רבים נוספים מידע שיאפשר להם לקבל באופן טבעי גם ילדים שונים.



הספר זכה להצלחה מיידת והפך לרב מכר שהוליד שני ספרי המשך ובקרוב עתיד לצאת סרט קולנוע בכיכובם של ג'וליה רוברטס, אוון ווילסון ומנדי פטנקין המבוסס עליו. הספר הנוכחי 'כל אחד הוא פלא' מעביר את המסר הפרוש באריכות בספר המקורי באופן המותאם לילדי הגן ומציג להם נקודת מבט חשובה על אודות השונה בחברה.



את הספר מספר בקולו גיבורו שפותח בהצהרה ברורה "אני  יודע שאני לא ילד רגיל." הוא מונה במהירות שורה של דברים רגילים שכל הילדים, וגם הוא, עושים: רוכב על אופניים, אוכל גלידה, משחק בכדור... אבל מציין שהוא לא נראה רגיל. הוא יודע שהוא לא נראה כמו ילדים אחרים שתמונות מגוונות שלהם מופיעות לצד דבריו.

אחר כך הוא מספר לקוראים הצעירים את מה שאמא שלו, כמו כל האמהות, נוהגת לומר, שהוא מיוחד, או כמו שאמא שלו מכנה זאת: פלא. גם הכלבה של הגיבור, דייזי, מסכימה עם אמא שלו, אבל לא כולם. רבים אינם רואים את הפלא הזה, הם רואים רק את הייחוד, את השוני. ונקודת המבט הזו מובילה לנעיצת מבטים, שליחת אצבעות או צחוק ומילים לא יפות מאחורי הגב. אירועים לא נעימים שכל ילד מכיר ויכול להזדהות אתם.

מקרים כאלו פוגעים בגיבור הספר המשליך את תחושותיו שוב גם על כלבתו, דייזי, הנפגעת כמותו. כשהגיבור מרגיש פגוע הוא חובש על פניו ועל ראשה של דייזי קסדות ואז הוא יכול לדמיין שהוא אסטרונאוט הטס מעלה מעלה מבעד לעננים ופוגש יצורים על כוכב אחר שמקבלים אותו בטבעיות.

על פניו של כוכב אחר הוא רואה את כל האנשים על פני כדור הארץ ואת ההבדלים הרבים ביניהם ואיך כולם חיים יחד בכל זאת. כשהוא שב הוא מאמין כי למרות שלא ניתן לשנות את מראהו, בהחלט ניתן לשנות את האופן בו אנשים מתייחסים אליו. כי כל אחד, כמותו בדיוק, הוא פלא.



לא פשוט להעביר מסר בספר המיועד לילדים צעירים, בלי שיצא דידקטי מדי. לעניות דעת מחברת הספר, ר"ג פלאסיו, מצליחה לעשות בדיוק את זה. על אף המסר המעודכן פוליטית שלה היא משתדלת להעביר אותו לילדים בדרך טבעית ככל שניתן המקרב את השוני הנדון בספר לחייהם מתוך נקודות ההשקה הרבות הקיימות בחייהם.

פלאסיו מציגה את כל נקודות הדמיון בין גיבור הספר שלה לחייהם של הילדים הקוראים אותו, את העובדה שהוא אוהב גלידה ולשחק בכדור, למשל. אחר כך היא מציגה את העובדה שאמו חושבת שהוא מיוחד, נדמה שכיום אין כמעט ילד שלא שומע זאת משני הוריו. בשלב הבא היא מתרחקת מעט מדמותו של הילד ומחיי הילדים עצמם ומציינת כי לצד כל מה שהילדים מכירים ומזהים מחייהם שלהם, יש גם משהו שמבדיל אותם אלו מאלו.

בשלב הזה, הילדים שמזהים את עצמם בדמותו בוחנים ביחד אתו את נקודות השוני, אך עוד לפני שיש להם שהות להתמקד בה הם חווים שוב הזדהות מלאה עם הגיבור שהעובדה שאחרים מבחינים בשוני שלו ולא מקבלים אותו באופן טבעי פוגעת בו. את החשש מלעג וכאב ילדים מכירים מחיי היום יום ומאינטראקציות שונות ברחוב ובגן הילדים. הבחירה למקד את תשומת לבם של הילדים בחוויה מוכרת, אף כי לא נעימה, עוטפת את דמותו של הגיבור באופן המקרב אותו ללבם על אף השוני.

מנקודה זו והלאה הסופרת מפליגה אתם בדמיון ומסייעת להם להתבונן בעולם דרך משקפי הגיבור באופן שיעניק להם יכולת לאמץ ללבם את הצעתו כשיתקלו במציאות חייהם במי ששונים מהם.



הסופרת שאחראית גם לאיורי הספר יוצרת עולם צבעוני המתכתב עם תשומת לבם של הקוראים הצעירים ושותל רמזים מטרימים המקדמים את העלילה. כבר בפתיחת הספר אנו רואים את דמות של ילד בעל עין אחת וללא תווי פנים נוספים. מעבר לעובדה זו הוא ניצב כמו ילדים רבים עוטה נעלי ספורט וחולצה קצרה וצבעונית, מחזיק כדור ומלווה בכלבה. גם באיורים הבאים כשהוא פועל כמו ילדים רבים בגילו אנו מודעים לעובדה כי מפניו נבטת רק עין אחת, אך שאר ההיבטים בציור אינו מייחדים אותו מילדים אחרים.

רק כשנפרשים מולנו דמויותיהם של ילדים בני עמים, גזעים, אמונות ומאפיינים שונים נוספים הנבדלים אלו מאלו בפרטים רבים, בולטת ביתר שאת העובדה שפניו של גיבור הספר הן היחידות שאינן מכילות את כל תווי הפנים. בשלב הזה מתייחס הטקסט לראשונה למה שמייחד את הגיבור של הספר מילדים אחרים.

פלאסיו מצליחה להביע באיור דמותו של הגיבור שלה שורה של רגשות ותחושות על אף שאנו נוטים לייחס אותם בעיקר לשינויים שחלים בתווי הפנים שלנו כשאנו מרגישים דבר מה. שפת גופו של הילד מעבירה מסר ברור וחזק לקוראים הצעירים המצליחים לזהות את תחושותיו גם כשפניו אינן משתנות לכל אורך העלילה. פלאסיו נעזרת לשם כך בחלק מהציורים בשינוי הבעות הפנים של הכלבה דייזי המלווה אותו ועליה הוא משליך חלק ניכר מתחושותיו.

הדמויות בספר צבועות בצבעים עזים אך הרקע הנפרש מאחוריהן עשוי בגוונים רכים המצליחים לשקף את השינוי בהלך הרוח של הגיבור באופן העוטף את הקוראים. ניכר שפלאסיו השקיעה מחשבה רבה בתרגום סיפורו של אוגוסט לקהל הצעיר והציורים הרבים בספר מוסיפים מידע רב על זה המופיע בטקסט, כך שהילדים יוכלו לקחת חלק בקריאה גם אם אינם שולטים עדין ברזיה.



בדורות קודמים, אשר היו עסוקים פעמים רבות בהישרדות, לא ניתן מקום רב להכלה של השונה והעיסוק בנושא לא היה חלק מחיי היום יום של מי שהנושא לא היה חלק מחייו. בעידן הנוכחי בו חלק מקשיי ההישרדות נפתר, מתפנה מקום לעיסוק בנושאים נוספים ביניהם הממשק האנושי. הספר הנוכחי מעניק קצה חוט לעיסוק בנושא קבלת השונה והאחר בחברה ועושה זאת בדרך נפלאה המתאימה לילדי הגן. המלצת קריאה חמה במיוחד שלנו שיש לה ספרים מקבילים לגילאים בוגרים יותר על המדף.


כל אחד הוא פלא      כתבה וציירה: ר"ג פלאסיו      מאנגלית: שהם סמיט ואמנון כץ      הוצאת כנרת      2017      לא ממוספר

יום רביעי, 27 בספטמבר 2017

למה חתולים לא נחמדים? / אורי לברון



כשאתה כותב ספר על חתולים לילדים וחשוב לך שהוא יהיה נאמן למציאות ככל שניתן, קרוב לוודאי שלא תוכל לשלוט במעשיו של החתול לכל אורך הספר. אורי לברון מנסה לענות על השאלה שרוב בני האדם שואלים בשלב כלשהו בחייהם: "למה חתולים לא נחמדים?" כדי לעשות זאת, הוא בוחן את החתולים בסביבתם הטבעית, בקרב בני אדם, ומנסה לשער בכל סיטואציה וסיטואציה מה מוביל אותם להתנהג, ובכן, כמו שחתולים מתנהגים.

חתול ביתי (התמונה לקוחה מהויקיפדיה האנגלית)

בסצנה הראשונה, הפרושה על פני שני עמודים וטקסט קצר בתוכה, אנו פוגשים חתול ישן מתחת למכונית ושני בני אדם, ילד ומבוגר, מתכופפים ומתבוננים בו. ישראלי מצוי בוודאי יזהה את הסיטואציה שמוכרת כמעט לכל מי שיש ברשותם רכב, מהתבוננות בדמויות הלבושות בבגדים ארוכים נשער שקר ועוד נשער שהמכונית המוצלת מגינה על החתול מפני גשם או רוח וגם משחררת חום שנאגר בה במהלך הנסיעה.

דילוג לצמד העמודים הבא המציג לנו הצצה לדירת מגורים ביום חורף גשום מחזק את ההשערה הראשונה שלנו והטקסט מסייע לנו לחשוב על חתולים זנוחים, כאלו שנותרו מחוץ לבית ואחרים שפשוט לא קיבלו את היחס המתאים.

צמד העמודים הבא מתמקד דווקא בכלבים, אשר בני אדם מאוד אוהבים, ומציע נקודת מבט חדשה על כל הנושא: אולי חתולים לא נחמדים כי כלבים נחמדים מאוד? דוגמה חיה לעובדה זו נפרשת בצמד העמודים העוקב בו כלב רץ הלוך ושוב כדי לתפוס מקל ולהחזירו בעוד החתול נותר מנמנם באותה נקודה ממש כל הזמן.

אם נמשיך לעיין בספר נתקל בדוגמאות שונות לדרכים בהן בני אדם, בעיקר ילדים, משחקים חתולים, דרכים שאולי לא כל כך נעימות לחתולים. אחר כך נגלה מה חתולים דווקא אוהבים לעשות בבית ומחוצה לו וננסה להבין אם הכל עניין של חינוך.

ורק בסוף סוף נתהה האם מי שלא נחמד הוא בעצם אנחנו שלא מבחינים בכל הרגעים הקטנים בהם חתולים יודעים להיות נחמדים...


הסופר אורי לברון (התמונה לקוחה מפרופיל הפיסבוק של הסופר)

אורי לברון הוא פרסומאי, תסריטאי וסופר מחבר ספרי ילדים ומבוגרים וזהו ספר הילדים השלישי שלו. סגנון הכתיבה בספר הנוכחי אינפורמטיבי. לברון מספר סיפור המעשיר את הקוראים הצעירים במידע באמצעות שאלת שאלות ומתן תשובות אפשריות. הספר אינו קובע עמדה חד משמעתי בנוגע לשאלות שעולות אצל כל מי שמתבונן בחתולים, אך פורש בצורה פשוטה וקצרה שורה של תסריטים אפשריים אשר כל ילד יכול להתחבר אליהם. הטקסט הבנוי ממשפטים קצרים, שאלה ותשובות אפשריות, מנוקד, עטוף באיורים ומתאים לקריאה משותפת עם מבוגר.


המאיירת מיכל שלו (התמונה לקוחה מפרופיל הפייסבוק של המאיירת)

על איורי הספר הופקדה מיכל שלו, בוגרת המחלקה לעיצוב גרפי במרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצ"ו חיפה, במגמת איור ואנימציה. ובעלת תואר באיורי ספרי ילדים מבית הספר לאומנת קיימברידג'.

שלו יצרה חתול בעל אישיות ברורה הבאה לידי ביטוי לכל אורך הספר באופן המעלה חיוך על פני הקוראים. האיורים השונים בספר נפרשים על פני צמדי עמודים כאשר כל קצה איור שמאלי מתכתב עם האיורים בצמד העמודים העוקב אחריו.

בכל פעם שלברון מתאר סיטואציה חתולית חדשה, היא זוכה להבלטה בכותרת בצבע מעט שונה המציג לילדים את העובדה כי מדובר בנושא חדש. 



אוהבי חתולים בני כל הגילאים יהנהנו במהלך הקריאה בספר וילדים צעירים, יקבלו תשובות לשאלות רבות ששאלו ועוד כמה שהתשובות עליהן יספקו להן מידע רב ערך. המלצה חמה לילדי הגן והכיתות הנמוכות בבית הספר ולמי שחתולים יקרים ללבו.


למה חתולים לא נחמדים?      מאת: אורי לברון      איורים: מיכל שלו      הוצאת כתר      2017      לא ממוספר  

יום שלישי, 26 בספטמבר 2017

אולי יבוא סנאי / אבירמה גולן


ספר ילדים שעשוי מהחומרים שהופכים לקלסיקה


בכל יום, כשאלה יוצאת מן הבית, היא מקפידה לקחת אתה דברי מזון ולפעמים גם שתייה. זהותם של דברי המאכל והשתייה משתנה, אך רק דבר אחד נותר קבוע: האגוז. בכל יום, לא משנה לאן אלה הולכת, היא מקפידה לשאת אתה אגוז יחיד כדי שתוכל לתתו לסנאי לאכול. איזה סנאי אתם שואלים? לסנאי שאולי יבוא.

ביום ראשון היא אורזת יחדיו ביסקוויטים ותות, מים בבקבוק, ואגוז - לסנאי, שאולי יבוא. כשבמקום סנאי היא פוגשת בפארק ארנבת המבקשת גזר, היא מחליטה לשאת עמה בכל יום, פרט לאגוז לסנאי שאולי יבוא, גם גזר. וכך, ביום השני בדרכה לגן השעשועים היא אורזת פטל, תות, גזר לארנבת ואגוז - לסנאי שאולי יבוא.

אלה פוגשת בגן השעשועים חיה בעלת זנב ארוך, אך גם היא אינה סנאי אלא עכבר המבקש גבינה. לאלה יש גזר לארנבת ואגוז, לסנאי שאולי יבוא, אבל אין לה גבינה. לכן ביום השלישי כשהיא נוסעת לאגם היא אורזת פרט לתפוח וצ'יפס, גם גזר, גבינה ואגוז לכל החיות שאולי תפגוש שם.

במשך חמישה ימים יוצאת אלה מן הבית בציפייה לפגוש סנאי ולתת לו את האגוז שהיא נושאת עמה בשלל דרכים, חמישה ימים בהם היא פוגשת חיות שונות, האם תפגוש סנאי בסופו של דבר?



כל מי שקשוב לילדים, מי שזוכר פיסות חיות מילדותו, יזדהה עם דמותה של אלה המצפה לפגישה עם סנאי, פשוט משום שהחליטה כי פגישה כזו עתידה להתרחש. אפשר בקלות לדמיין איך נולדה ההמתנה למפגש בעקבות מידע שהגיע אל אלה הקטנה כי סנאים אוכלים אגוזים. ייתכן שהמידע נמסר לה עטוף בפריטים רבים אחרים, על חיי הסנאים או חייהם של בעלי החיים אך כדרכם של ילדים המוצפים בפריטי מידע חדשים רבים כל יום, נטמע בתוכה משום ששמעה אותו ברגעים בה הייתה מרוכזת או משום שנגע בנושאים הקרובים לליבה.

מרגע שאימצה אלה את המידע לליבה הוא הפך לחלק מחייה. הציפייה שלה לפגישה אינה נותרת בגדר מחשבה, והיא נערכת למפגש עם סנאי. בעיניה מפגש כזה עתיד להתחרש בכל רגע. אלה נושאת עמה אגוז לכל מקום אליו היא הולכת: כשהיא יוצאת לטיול, לגן המשחקים, לחוג, לקניות בסופרמרקט וגם כשהיא יושבת בבית.

כמו ילדים רבים בגילאים צעירים אלה מאמינה כי הרצון שלה עצמו מספיק כדי שדברים יתרחשו. אלה אינה שואלת אם ישנם סנאים במקומות אליהם היא הולכת, היא אינה פונה למבוגרים כדי שיסייעו לה לאתר כאלה אלא נסמכת על הקול הפנימי שלה האומר כי היא עתידה לפגוש סנאי ודואגת להיות מוכנה למפגש עמו בכל עת.

יש קסם של ממש בתיאור עולמה של אלה, כמו עולמם של ילדים צעירים רבים, באופן שאינו שופט את אופן החשיבה שלהם אלא מתבונן בן ללא שיפוט, בצורה בה ילדים מקבלים את המציאות סביבם.



את הספר מלווים איוריה של רעיה קרס, בוגרת המגמה החזותית בבצלאל, עם תואר בעיצוב גרפי ועוסקת באיור למחייתה. לצד איור ספרי ילדים ועיצוב עטיפות ספרים, הציגה תערוכות רבות לאורך השנים והיא כלת פרס יוסי שטרן להצטיינות באיור. זהו שיתוף הפעולה השלישי שלה ושל הסופרת אבירמה גולן, קדמו לו הספרים 'החתול שדפנה רוצה' ו- 'נעמי, ואפרוח לא.'

איוריה של קרס מתאפיינים בגווני פסטל רכים ובסגנון המזכיר ציורי ילדים בצבעי עיפרון. הדמויות השונות בספר נצבעות בקווים רבים החוזים על עצמם כדי ליצור צבע מובחן, על רקע שרטוטים פשוטים, המזכירים את הדרך בה נוהגים ילדים לתאר את העולם סביבם כשהם לומדים לצייר.

דמותה של אלה אופיינית לילדים, פניה מביעות באופן ברור את התחושות השונות העולות בה לאורך העלילה, ציפייה, סקרנות, אכזבה, חיבה ועוד. קרס מעצבת את דמותה כילדה ישראלית טיפוסית בעלת תספורת קארה ופוני, עוטה בגדים צבעוניים וסומק טבעי על לחייה. כדי לסייע לילדים לזכור אילו פרטי מזון מתאימים לכל בעל חיים, קרס מצרפת תגית מאוירת קטנה לכל פריט מזון שאלה נושאת עמה עבור בעלי החיים ועליה איור בעל החיים לו היא מיועדת.

האיורים בספר נפרשים בצורה שונה בכל צמד עמודים, בהתאם לטקסט הנלווה אליהם. כאשר אלה נערכת לקראת הטיולים היומיים שלה הטקסט והאיורים מופיעים בנפרד, כאשר בצדו הימני של כל צמד עמודים מופיע טקסט המתאר את הצידה שתיקח עמה לדרך, ומן הצד השמאלי מופיעה אלה עצמה עם אביזר הנשיאה בו היא מניחה אותם. אחרי כל צמד עמודים כזה, מופיע תיאור המפגש של אלה עם חיות שונות, כאשר בו הטקסט והאיורים נפרשים יחד על פני שני העמודים, על רקע צבעוני המציג את מקום המפגש ומאחד ביניהם.



אבירמה גולן היא אשת ספר עתירת פעלים, היודעת איך ליצור ספר ילדים שידבר לקהל היעד שלו. מסגרת הספר, המתאר שבוע בחייה של הילדה אלה, מתחוורת לקוראים הצעירים במהירות וברור להם שהם עתידים ללוות את אלה במהלך שבעה ימים. 

פרט למפגש המוכר עם ימות השבוע, תיאור סדר היום של אלה מכיל גם חזרה פשוטה על משפט אחד בסיומם של כל צמד עמודים: "ואגוז - לסנאי. כי אולי יבוא סנאי" משפט החוזר על עצמו בכל פעם שאלה מתארגנת ליום חדש או פוגשת חיה שאינה סנאי. החזרה הזו מאפשרת גם לילדים אשר אינם יודעים לקרוא, לקחת חלק פעיל כבר מן הקריאה הראשונה, ומעשירה את חווית הקריאה המשותפת.

בניית הציפייה למפגש עם הסנאי כוללת בתוכה היכרות עם שורת בעלי חיים אחרים והמאכלים שהם אוהבים אשר זוכים לחזרה כפולה בלבד, אך מעשירים את ידיעותיהם של הילדים באופן כמעט אגבי בתוך הטקסט ומוסיפים לערך המוסף שלו.



'אולי יבוא סנאי' הוא ספר ילדים קסום שתענוג להמליץ עליו לכל ילדי הגן. אנו מאמינים כי מדובר בספר העתיד להפוך לקלסיקה ישראלית. מתנה נפלאה לחגי תשרי.


אולי יבוא סנאי      מאת: אבירמה גולן      איורים: רעיה קרס      כנרת זמורה ביתן מוציאים לאור      2017      לא ממוספר

יום חמישי, 7 בספטמבר 2017

יונה ונץ / פאול קור


לפני כ-16 שנים הלך לעולמו סופר הילדים והמאייר פאול קור (לבית קורנובסקי) והוא כבן 75 שנה. קור אשר נולד בצרפת בשנת 1926, ואיבד את אביו בתקופת השואה. הוא ואחיו הוברחו באותן השנים לשווייץ וכך ניצלו חייהם, שם גם למד קור הצעיר ציור וגרפיקה וכשחזר לצרפת עם תום מלחמת העולם השנייה המשיך ללמוד בבית הספר לאומניות יפות בפריז.


פאול קור בן ה- 34 (התמונה צולמה ב 20.04.1960)

ב-1948, והוא בן 22, עלה לארץ עם פרוץ מלחמת העצמאות וגויס לצה"ל כמתנדב עם שחרור נישא והחל להשתמש בשם קור כשחתם על עבודותיו. את הקריירה שלו בעולם ספרות הילדים בארץ החל בשנת 1974 ועשור לאחר מכן הפך לשם דבר. 



גלגולו של הספר הנוכחי 'יונה ונץ' מתחיל בשמת 1967 בזמן מלחמת ששת הימים. בעקבות המלחמה כתב קור את הטקסט לספר ובהשראתו של הצייר והפסל הצרפתי אנרי מאטיס, יצר את איוריו ממגזרות נייר. השנים חלפו ועם פרוץ מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 חזר קןר אל הספר והחליט לאיירו בצבעי פנדה, לאחר המלחמה נזנח הספר שוב. עשור מאוחר יותר בעקבות מות בן של חברו במהלך מלחמת לבנון הראשונה חזר קור אל הספר בפעם השלישית והחליט לאייר אותו בטכניקה שונה: בצבעי אקוורל ועפרונות צבעוניים. הספר יצא לאור לראשונה בשנת 1985 בהוצאת כתר בשם: "סיפור הנץ"

על ההחלטה להוציא את הספר לאור בגרסה המקורית שלו מספר אלמנתו בראיון לעיתון הארץ שפורסם בתאריך 21.08.2017 כי לאחר מותו בעת שעשתה סדר בחפציו נתקלה באיורים המקוריים שיצר קור לספר ומצאה שיש מקום להוציאם לאור בגרסה המקורית, הטקסט נותר ללא שינוי. עוד מספרת קור בראיון כי המלחמה שהייתה חלק בלתי נפרד מחייו של קור השפיעה על האופן בו נוצר הספר הנוכחי ומוסיפה כי את ספרי הילדים שלו החלק קור תמיד משלב הציור והטקסט התווסף בשלב מאוחר יותר.



זהות גיבורו הרשמי של הספר הנוכחי מפתיעה: נץ, אשר מתעורר בוקר אחד ומחליט להפוך ליונה משום שהוא חש לא אהוב הוא עוטה על עצמו את דמותה של היונה ומתבונן בעולם החדש שנוצר בעקבות השינוי שעבר. את רעם התותחים מחליפה שירת הטרקטורים, המטוסים הופכים לפרפרים, אניות מלחמה מניפות מפרשים במקום דגלים וחיילים מעטרים את קני הרובים שלהם בפרחים....

אך הגיבורים האמתיים של הספר הם המלחמה והשלום אשר הם חלק מחייהם של בני האדם לאורך מאות ואלפי שנים והשלכותיהם על העולם סביבנו אינסופיות. הסיום הפתוח של הספר בו היונה בוחנת את בן דמותה הוא שיקוף של תפיסתו של קור עצמו בנוגע לרצון הכן בסיום המלחמות והחשש התמידי משבירותו של השלום.




כמו כל ספריו של קור ייחודו של הספר הנוכחי הוא בטכניקת האיורים שלו. בספר הנוכחי בצדו הימני של כל צמד עמודים מופיע טקסט המתאר מצב קיים ואילו האיור השמאלי מתכתב עם איור נוסף המכיל פרט מקשר המאפשר. האיור העליון קצר יותר מזה שתחתיו כך שניתן לראות חלק ממנו באופן המקשר בין שני האיורים.

בדוגמה שמעל ניתן לראות כי בקצה האיור התחתון, איור הפרפרים, גופו של הפרפר השמאלי ביותר מתאים בגוונים ובצורתו לטילים היוצאים מן המטוסים בעמוד הקודם וכך תיאור השינויים החלים בעולם מוצגים בעקבות הדפדוף המראה את נקודת השינוי המחברת בין צורתו המקורית של כלי המשחית כששימש למלחמה והמטמורפוזה שלו בעת השלום.


העמודים האחרונים של הספר פונים לילדים ומאפשרים להם הצצה לעולמו של הסופר שכתב את הספר. בפונט גדול ומנוקד מתוארת דרך יצירת הספר הנוכחי וכל השותפים במלאכה.


ספרו של קור שואב את השראתו מחזונו של הנביא ישעיהו כפי שמופיע בספר ישעיהו פרק ב', פסוק ד': "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת--לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה." אנחנו מאמינים במסר של הספר הנוכחי ובאופן בו נארז וממליצים עליו בחום לכל מי שיש להם ילדים בגיל המתאים.

יונה ונץ      כתב ואייר: פאול קור       הוצאת דביר      2017      לא ממוספר 

יום רביעי, 30 באוגוסט 2017

חיות הסוונה | יצורי הים / פיקוליה



אנחנו חיים בעידן בו ילדים מוקפים בגירויים בלתי פוסקים מכל הסוגים והמינים, החיבור שלהם לספרים יכול להיות טבעי רק אם יתווך להם על ידי המבוגרים בסביבה שיכללו אותם במסגרת זמן האיכות שלהם יחד. עבור פעוטות יש ספרים רבים העשויים מדפי קרטון עבים המאפשרים להם לחוות עצמאות מסוימת במהלך הדפדוף בספר אך אלו שעדיין אינם בוגרים מספיק להקשיב בסבלנות לסיפורים ומרגישים גדולים מכדי להיות מרותקים לספרי קרטון המכילים תמונות ו/או טקסט קצרצר, זקוקים לגירויים מסוג חדש.

סדרת הספרים הנפרשים לידיים קטנות שהביאה לארץ הוצאת מטר פונה לילדים הנמצאים בין שלב הפעוטות לשלב הבוגר יותר ויכולים ליהנות מספרי קרטון נפרשים הדורשים מיומנויות גדולות יותר של מוטוריקה הנאה והם חוויה ויזואלית מהפנטת. כדי ליהנות מן הספרים בצורה המיטבית רצוי להתרכז ביחד עם הילדים במרכז החדר כשלפניכם משטח רחב הנקי ממכשולים שיאפשר לכם לקרוא את הטקסט ולחשוף בהדרגה את החלקים השונים המרכיבים את התמונה הגדולה שהיא הספר הנפרש במלואו.



שני ספרים חדשים יצאו לאחרונה לאור במסגרת הסדרה 'חיות הסוונה' הוא הראשון מביניהם והוא מתמקד באזור גאוגרפי אחד על פני כדור הארץ, הסוונה האפריקאית. הספר הממוספר כך שכל טקסט מתייחס לתמונה המתאימה מתחיל במפגש עם קופים חביבי המבלים בסמוך לעץ המאפיין את הסוונה. בהמשך אנו פוגשים את הג'ירפות, התנינים, שקנאים, היפופוטמים, פנתרים, זברות ופלמינגו נקרא גם על פילים, אריות ואנטילופות, תאו ואפילו נחש.

ברקע נפגוש עוד בעלי חיים (מוכרים ושפחות) שאינם זוכים לאזכור בטקסט: ציפורים קטנות, עכברים, חזיר יבלות, נשר ובנות יענה.



הספר השני 'יצורי הים' מתמקד באזור מחייה אחר על פני כדור הארץ, האוקיינוס. אנו מתלווים לילד צעיר בחליפת צלילה המשוטט מתחת לפני הים ומגלה עולמות מרהיבים, הוא פוגש תמנון, דיונון, סרטן נזיר וקיפודי ים, רואה דגים בשלל צבעים וגדלים, לומד מעט על דג התריסנית בעל המראה הייחודי, רואה סרטני מים ומגלה מה שהסעיר את דמיונם של רבים במהלך ההיסטוריה והוביל לשורה של מסעות חקר: תיבה מלאה באוצרות. בים יש גם כרישים והנה הוא פוגש כריש, שונית אלמוגים - שהיא יצור חיי מיוחד במינו, הוא נתקל בצלופח אחד מקרוב ורואה דגי ברקודה מפחידים מרחוק, גם חלזונות יש בים, חלזונות ים. 

בהמשך נלווה ילדי וילדה בצוללת צהובה ונמשיך אתם אל הקוטב, שם נפגוש כלבי ים, פינגווינים, דובים, ואפילו לוויתן. ונסיים את המסע בסירה קטנה, משקיפים על דולפינים.


מדובר בספרים שהם חוויה רב חושית: ויזואלית - על רקע קרטון כרומו עבה נפרשים ציורים עתיר צבע בגוונים עזים, ופיזית - הספרים הנפרשים בהדרגה למלוא אורכם דורשים פעילות פיזית של ממש כדי לחוות את הספר במלואו. הספרים פונים לבני 4-5 השולטים במוטוריקה עדינה היטב וייהנו מקריאה משותפת עם מבוגר שיסייע להם במהלך הקראת הטקסט למקד את תשומת הלב שלהם בציורים המופיעים בחלקים השונים המרכיבים את התמונה הסופית. המלצה חמה שלנו  ומתנה נפלאה לחגי תשרי הקרובים.




חוות הסוונה / יצורי הים - ספר נפרש לידיים קטנות     מאת: פיקוליה      מצרפתית: נעמי בן-גור      הוצאת מטר      2017      ספר נפרש

יום שישי, 11 באוגוסט 2017

מה עושים עם סבתא / עדנה מזי"א


לעולם לא יימאס לנו לקרוא ספרים על סבאות וסבתאות



שירה מכירה היטב את סבתה, ממש כמו שהיא מכירה את כל הצעצועים והמשחקים בחדרה. כשסבתה מבקרת אותה שירה יודעת להסביר היטב את כל השימושים האפשריים שתוכל לעשות בה:

"אפשר לעשות לה תסרוקות - 
קוקיות וצמות,
פזור עם סיכות (לגזור אסור).
למרוח לק על הציפורניים
וסומק בלחיים
ולהוסיף בעדינות (אבל הרבה)
איפור בעיניים.

או למשל...."

למשל לשים עליה מפת שולחן ולאכול מעל גבה, לשחק גשר מתחתיה, לשבת על כתפיה ולקפוץ אל הכריות, לטפס למחבוא העוגיות, לבנות מגדל על ראשה, לשחות אתה באמבטיה, לקרוא, לצייר, להתגלגל... ושמתעייפים להשתמש בבטן הרכה והחמימה שלה ככרית.



כשמאפשרים לילדים להפעיל את הדמיון אין לרעיונות שלהם גבולות. כשיש מבוגר עם זמן וסבלנות המשחק יחד יכול להניב שורה של אפשרויות מענגות לשני הצדדים. כל מי שבילה מעט זמן עם ילדות צעירות יודע שאחד הדברים החביבים עליהן הוא היכולת לקשט מבוגרים בדיוק בצורה בה נוהגים הוריהם לקשט את עצמם ואותם: תסרוקת, איפור, סיכות וקישוטים לשער הם רק חלק משלל האפשרויות שתשמחנה לממש אם יתאפשר להן.

היצירתיות לא מסתיימת רק בקישוטים, ופריטים רבים בבית זוכים לשימושים מקוריים שלא יועדו להם מלכתחילה. עדנה מזי"א שנדמה כי לא שכחה להיות ילדה בעצמה משתפת פעולה בספר הנוכחי עם הדמיון של שירה הילדה ומאפשרת לה להפוך את ביקור הסבתא בביתה לחוויה שגבולותיה הן גבולות הדמיון.


 


בצדו הימני של כל זוג עמודים בספר, על רקע לבן, מופיעים משפטים קצרים ומנוקדים המלווים מצדו השמאלי של צמד הדפים באיור בצבעי פסטל הגולש מעט לכיוון הטקסט. הטקסט מחורז במידה ומתגלגל על הלשון בטבעיות ויחד עם החזרתיות בסופו של כל עמוד "או למשל..." מאפשר לקוראים הצעירים לקחת חלק בהקראה כבר מן הפעם הראשונה.

איורי הספר ממחישים בצורה בלתי אמצעית את המוטיב המרכזי הנדון בטקסט בכל צמד עמודים: אהבה, תסרוקות וקישוטים, סבתא כשולחן מכוסה במפה צהובה, כגשר, סולם ועוד. ומתרגמים את הטקסט באופן היוצר חיבור בין הדמיון והמציאות בדרך שתעלה חיוך על פניהם של המבוגרים שיקריאו לילדים את הספר. כל איור מורכב מנושא מרכזי הבא לידי ביטוי בעזרת אסופה של פריטים המתחברים יחד לכדי רעיון. הצעצועים של שירה הקטנה מלווים אותה לכל אורך הספר ועוברים ביחד עם הקוראים הצעירים מסצנה לסצנה שותפים בדרכם לחוויות שעוברת שירה.




    אורנה סמורגונסקי

על איור הספר הופקדה אורנה סמורגוונסקי, בוגרת החוג לתאטרון באוניברסיטת תל אביב העוסקת רוב זמנה בעבודות עיצוב תפאורה ותלבושות לתאטרון. את שיתוף הפעולה הפורה שלה עם המחזאית והסופרת עדנה מזי"א החלה עוד בתאטרון כשעבדו יחד על עיבוד מחזותיה של עדנה, שיתוף פעולה שהמשיך גם כשהחלה מזי"א לכתוב ספרי ילדים אשר על איוריהם הופקדה סמורגונסקי.


'מה עושים עם סבתא' הוא ספר הילדים הרביעי של הסופרת והמחזאית עדנה מזי"א וכקודמיו כתוב באופן הקורץ לקוראים המבוגרים המלווים את ילדיהם בעת הקריאה. מדובר בספר נפלא על הקשר בין סבתות לנכדות הממחיש באופן בלתי אמצעי את החיבור הקסום המתרחש במרחק דור אחד ויש בו גם סוג של חוויה מתקנת לבני הדורות השונים. המלצה חמה שלנו לנכדים, נכדות, סבים וסבתות.


מה עושים עם סבתא      מאת: עדנה מזי"א      איורים: אורנה סמורגונסקי      הוצאת כנרת      2017      לא ממוספר

יום שלישי, 13 ביוני 2017

גוזלים בראש / יונתן יבין



הספר, כך מספר יבין בראיון למוסף גלריה של הארץ, נולד בעקבות איור שיצרה ליאורה גרוסמן לסופרת אחרת אבל נדחה בגלל שדמותה של הילדה לא הייתה חמודה דיה לדעתה. יבין אימץ את הדמות לחיקו ויצר סביבה עלילה שלמה העוסקת בה ובשערה, ואם יותר לנו לומר, בצורה קסומה ומעוררת חיבה לדמות הקטנה שמתעקשת לפעול רק על פי הכללים שקבעה לעצמה.



זה סיפור או אולי אגדה, על ילדה שרעמת השער שלה הקנתה לה את שמה, כן: רעמה. ילדה שרעמת השער שלה גדלה בלי גבולות, בלי מסרק או מברשת, סיכות, כובע או קשת, בלי להרטיב או לחפוף ובמקרים שהשער בכל זאת נרטב, בלי ליבש. והכי הרבה, בלי לאסוף. 

החיים יכולים היו להמשך כרגיל עבור רעמה לולא בוקר אחד התעורר לגלות קן ציפורים בשערה. רעמה מחליטה לצאת  למסע חיפושים אחר אמם של שני הגוזלים השוהים בקן שעל ראשה, מסע שיעניק לה תובנות חדשות לגבי עצמה ושערה.



מתוך שלא לשמה, בא לשמה. יבין מספר בראיון שנערך אתו שדמותה המאוירת של הילדה המככבת בסיפור, אשר נדחתה על ידי סופרת אחרת, עוררה בו רצון לעטוף אותה בסיפור משלה ונדמה כי הדמות הזו מאפשרת לו, ולקוראים הצעירים, לעסוק אם אחד החלקים הקסומים והמעצבנים ביותר בילדות, בו זמנית, העקשנות.

כל הורה לילדים מכיר את השלב הזה בו הילדים מחליטים לנהל בעצמם את חייהם, זה מתחיל בגילאים מוקדמים מאוד ואחרי הפוגה קצרה חוזר בגילאים בהם קשה יותר להציב להם גבולות. הילדה בספר הנוכחי אומנם צעירה מאוד אבל בעלת עקרונות ברורים וחדים בנוגע לשערה, עקרונות שאיש (אפילו לא אמה) לא יכול לשנות. יבין, נאמן לדמותה של הילדה העצמאית שהתאהב בה, מיישר אתה קו ומאפשר לה להתמודד לבד עם ההחלטות שלקחה בחיים ולעצב את העקרונות והערכים שלה בעצמה.



על פני עמודי הספר השונים פרושים בין האורים מספר משפטים בחרוזים לא מאומצים, המתגלגלים על הלשון בטבעיות ומאפשרים כבר בפעם הראשונה קריאה משותפת בה הילדים משלימים בעצמם את החרוזים (עם מעט עזרה).

על האיורים הנפלאים ועשירי הפרטים בספר אחראית ליאורה גרוסמן, בוגרת המחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל, אשר סקרנו לא מעט ספרים שעל איורם הופקדה בעבר ולמדנו לזהות את טבעית האצבע שלה בספרים השונים המגיעים אלינו. את הספר הנוכחי, היא מספרת בעמוד הפייסבוק שלה, איירה בטכניקה החביבה עליה ביותר, כי רק בה יש לה את השליטה הגדולה ביותר בפרטים הקטנים: צבעי עיפרון.

הגוונים הפסטלים שלו עוטפים את הטקסט של יבין ומעניקים לו רכות מנחמת גם ברגעים בהם הדמות של רעמה נדמת מעט אבודה ומבולבלת. עושר הפרטים מאפשר לילדים לשקוע אל תוך עולמה הקסום של רעמה בהדרגה כשהם בוחנים את החלקים הרבים המרכיבים את דמותה ואת הסביבה בה היא מתנהלת לכל אורך הספר.


'גוזלים בראש' הוא ספר קסום על ילדה קטנה ועצמאית המתעקשת להיות האחראית היחידה על שערה ומוכנה לשלם את המחיר. הספר מנוקד ומתאים לקריאה משותפת עם ילדי הגן הצעירים, אך גם ילדים בוגרים יותר ותלמידי הכיתות הנמוכות בבית הספר היסודי ייהנו ממנו לא פחות.  המלצת קריאה שמתאימה לכל הורה עם ילדים עצמאיים בכל הגילאים.


גוזלים בראש      מאת: יונתן יבין      איורים: ליאורה גרוסמן      הוצאת עם עובד      2017      לא ממוספר