‏הצגת רשומות עם תוויות ילדים 4-6. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ילדים 4-6. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 13 ביוני 2017

גוזלים בראש / יונתן יבין



הספר, כך מספר יבין בראיון למוסף גלריה של הארץ, נולד בעקבות איור שיצרה ליאורה גרוסמן לסופרת אחרת אבל נדחה בגלל שדמותה של הילדה לא הייתה חמודה דיה לדעתה. יבין אימץ את הדמות לחיקו ויצר סביבה עלילה שלמה העוסקת בה ובשערה, ואם יותר לנו לומר, בצורה קסומה ומעוררת חיבה לדמות הקטנה שמתעקשת לפעול רק על פי הכללים שקבעה לעצמה.



זה סיפור או אולי אגדה, על ילדה שרעמת השער שלה הקנתה לה את שמה, כן: רעמה. ילדה שרעמת השער שלה גדלה בלי גבולות, בלי מסרק או מברשת, סיכות, כובע או קשת, בלי להרטיב או לחפוף ובמקרים שהשער בכל זאת נרטב, בלי ליבש. והכי הרבה, בלי לאסוף. 

החיים יכולים היו להמשך כרגיל עבור רעמה לולא בוקר אחד התעורר לגלות קן ציפורים בשערה. רעמה מחליטה לצאת  למסע חיפושים אחר אמם של שני הגוזלים השוהים בקן שעל ראשה, מסע שיעניק לה תובנות חדשות לגבי עצמה ושערה.



מתוך שלא לשמה, בא לשמה. יבין מספר בראיון שנערך אתו שדמותה המאוירת של הילדה המככבת בסיפור, אשר נדחתה על ידי סופרת אחרת, עוררה בו רצון לעטוף אותה בסיפור משלה ונדמה כי הדמות הזו מאפשרת לו, ולקוראים הצעירים, לעסוק אם אחד החלקים הקסומים והמעצבנים ביותר בילדות, בו זמנית, העקשנות.

כל הורה לילדים מכיר את השלב הזה בו הילדים מחליטים לנהל בעצמם את חייהם, זה מתחיל בגילאים מוקדמים מאוד ואחרי הפוגה קצרה חוזר בגילאים בהם קשה יותר להציב להם גבולות. הילדה בספר הנוכחי אומנם צעירה מאוד אבל בעלת עקרונות ברורים וחדים בנוגע לשערה, עקרונות שאיש (אפילו לא אמה) לא יכול לשנות. יבין, נאמן לדמותה של הילדה העצמאית שהתאהב בה, מיישר אתה קו ומאפשר לה להתמודד לבד עם ההחלטות שלקחה בחיים ולעצב את העקרונות והערכים שלה בעצמה.



על פני עמודי הספר השונים פרושים בין האורים מספר משפטים בחרוזים לא מאומצים, המתגלגלים על הלשון בטבעיות ומאפשרים כבר בפעם הראשונה קריאה משותפת בה הילדים משלימים בעצמם את החרוזים (עם מעט עזרה).

על האיורים הנפלאים ועשירי הפרטים בספר אחראית ליאורה גרוסמן, בוגרת המחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל, אשר סקרנו לא מעט ספרים שעל איורם הופקדה בעבר ולמדנו לזהות את טבעית האצבע שלה בספרים השונים המגיעים אלינו. את הספר הנוכחי, היא מספרת בעמוד הפייסבוק שלה, איירה בטכניקה החביבה עליה ביותר, כי רק בה יש לה את השליטה הגדולה ביותר בפרטים הקטנים: צבעי עיפרון.

הגוונים הפסטלים שלו עוטפים את הטקסט של יבין ומעניקים לו רכות מנחמת גם ברגעים בהם הדמות של רעמה נדמת מעט אבודה ומבולבלת. עושר הפרטים מאפשר לילדים לשקוע אל תוך עולמה הקסום של רעמה בהדרגה כשהם בוחנים את החלקים הרבים המרכיבים את דמותה ואת הסביבה בה היא מתנהלת לכל אורך הספר.


'גוזלים בראש' הוא ספר קסום על ילדה קטנה ועצמאית המתעקשת להיות האחראית היחידה על שערה ומוכנה לשלם את המחיר. הספר מנוקד ומתאים לקריאה משותפת עם ילדי הגן הצעירים, אך גם ילדים בוגרים יותר ותלמידי הכיתות הנמוכות בבית הספר היסודי ייהנו ממנו לא פחות.  המלצת קריאה שמתאימה לכל הורה עם ילדים עצמאיים בכל הגילאים.


גוזלים בראש      מאת: יונתן יבין      איורים: ליאורה גרוסמן      הוצאת עם עובד      2017      לא ממוספר

יום ראשון, 11 ביוני 2017

עובדה ועוד עובדה / מאירה פירון



פעם בעתיד כשיחקרו את זה, אין לי ספק שיגלו שיש משהו במיטה של ההורים שמכיל בתוכו אנרגיה מסוג מאוד מיוחד, כזה שמושך אליה באמצע הלילה ילדים כמעט בכל הגילאים. אבל עד שיחקרו את זה לעמוק אפשר להסתפק גם בהסברים הקיימים כיום ומכילים תובנות פסיכולוגיות שונות בנוגע לרצון של הילדים למצוא מנוחה במיטה של ההורים כמעט כל לילה.



כל מי שהיה ילד בעבר והוא הורה היום מכיר את התופעה מחברת הספר מאירה פירון והמאיירת אלינה גורבן, החליטו להציג אותה מנקודת מבט ייחודית, זו של הילד שמוצא את עצמו מתעורר מדי בוקר במיטת הוריו וכשהוא חוזר למיטתו הוא מגלה את אחד מהוריו ישן אצלו. לילד המככב בסיפור הנוכחי אין ספק שהוריו אוהבים שהוא ישן במיטתם והוא לא אומר זאת סתם בלי מחשבה אלא כילד חכם הוא מבסס את המסקנה שלו על עובדות שהוא אוסף:

העובדה הראשונה
: הוא הולך לישון מדי לילה במיטתו
העובדה השנייה:    מדי בוקר הוא מתעורר במיטה של הוריו.
המסקנה:               אבא שלו מתעורר בלילה ובשקט מרים אותו מן המיטה שלו ומשכיב אותו לישון במיטה שלהם.



יש לו גם הסבר פשוט לכך שאביו מעביר אותו למיטת ההורים מדי לילה, אמא שלו אוהבת לישון במיטה שלו. איך הוא הגיע למסקנה הזו? הוא אסף עובדות:

העובדה הראשונה: בבוקר הוא רואה את אמא שלו ישנה במיטה שלו.
העובדה השנייה:    היא מחבקת את הדובי החום שלו כשהיא ישנה במיטה שלו.

כדי שיוכל לבלות לילה שלם בשינה במיטתו הילד מחליט לעשות מעשה, הוא מציב מלכודות שיעירו אותו אם מישהו יבוא לקחת אותו מהמיטה, אבל גם זה לא עוזר ובבוקר הוא שוב מתעורר במיטת ההורים ומגלה את אמו ישנה במיטתו. הוא מחליט להתייעץ עם חברה מהגן אבל מגלה שהפתרון שהציעה לו עובד רק באופן חלקי... איך? בשביל זה תצטרכו לקרוא את הספר כולו בעצמכם.



'עובדה ועוד עובדה' הוא ספר הילדים החדש של הסופרת מאירה פירון, היוצא לאור בשיתוף פעולה נוסף עם המאיירת אלינה גורבן בוגרת מסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר ולימודי תואר שני בניו יורק. הספר פונה לילדי הגן בגובה העיניים ומסופר כולו מבעד לעיניו של ילד המפרש את המציאות בכלים שרכש. 

האיורים העוטפים את הטקסט בספר מעבירים לקוראים מידע נוסף, מעבר לזה שחלוק אתם הילד המספר, ומציגים את האירועים המתוארים בו מנקודת מבט נוספת. האיורים צבעוניים ומושכים את העין, הבעות הפנים של הדמויות השונות בספר מספקות לקוראים הצעירים מידע נוסף המאפשר להם חווית קריאה אישית גם כשאינם שולטים ברזי הקריאה.


אם גם אתם נמנים על ההורים שילדיהם נוטים להתעורר במיטתם בבקרים הספר הזה נכתב בשבילכם. מסוג הספרים שכיף להקריא לילדים ומהנה לא פחות עבור ההורים. המלצה חמה שלנו.


עובדה ועוד עובדה      מאת: מאירה פירון      איורים: אלינה גורבן      טל מאי בשיתוף ידיעות ספרים      2017      לא ממוספר

יום רביעי, 12 באפריל 2017

בִּקּוּר הַצַּעֲצוּעִים / ימימה אבידר-טשרנוביץ



יש לי פינה חמה בלב לספרים ולסיפורים שגדלתי עליהם בילדותי. אני מניחה שהממד הנוסטלגי מעניק להם לווית חן שאני מתקשה לעמוד בפניה. לאחרונה יצאה לאור בהוצאת עם עובד בשיתוף עם ספריית פיג'מה, הדפסה מחודשת לסיפור קצר שכתבה הסופרת ימימה אבידר-טשרנוביץ ומלווה באיורים חדשים פרי מכחולו של המאייר דיוויד הול.




במרכז הסיפור הנוכחי ניצבים צעצועיה המודאגים של רמה השוהים בארגז שלהם במרפסת הבית כבר שלושה ימים בלי שרמה ניגשה לשחק אתם. הקוביות, החיות, הבובה שולה, המתופף הקטן, הקופסאות השונות והצדפים - כולם מנסים לטקס עצה כיצד לנחש מה אירע. ביום הרביעי הבובה שולה מחליטה שיש לעשות מעשה ודוחפת את הכדור מחוץ לארגז כדי שיברר היכן רמה.

כשהוא מגיע למטבח הוא שומע כי רמה חולה ותוהה מה משמעות המילה. הבובה שולה יודעת ומספרת לכולם שמשהו כואב לרמה אחד הצעצועים מציע שילכו לבקרה.  הם מטפסים כולם, פרט לדלי ולכפית, מחוץ לארגז ויוצאים בעקבות הכדור שמכיר את הדרך מן המשחקים עם רמה לחדרה, חלקם הולכים ואחרים יושבים בתוך עגלת הקוביות.

כשהם מגיעים לפתח חדרה של רמה הם מגלים כי יושב לידה רופא השומע את הצעצועים הקוראים בשמה ומפנה את תשומת ליבה אליהם. כשרמה מזהה אותם הוא מודיע לכולם כי תחלים בקרוב. הצעצועים מתמלאים הקלה ועושים את דרכם חזרה לארגז בשמחה.




דיוויד הול, שסקרנו בעבר את איוריו לספרי ילדים, מצליח לשמר בספר הנוכחי את הממד הנוסטלגי שידבר למבוגרים מבין קוראיו. צעצועיה של רמה דומים לצעצועים שהיו לילדים ישראלים במאה הקודמת, ארגז האחסון שלהם, תוואי המרפסת, הרצפות, תריסי החלונות והמטבח דומים לאלו שהיו שכיחים באותה התקופה.

איוריו עשירי הפרטים מדייקים את הבעות פניהם של הצעצועים, רמה, אמה והרופא וצבועים בגוונים רכים ומדמים תמונות ישנות שהרזולוציה שלהן מעט פחות מדויקת.


מימין:    כריכת הספר "סיפורים לרמה - ביקור הצעצועים"             בהוצאת מסדה     1972
באמצע:  כריכת הספר "סיפורים לרמה"                                        בהוצאת מסדה     1984   ציורים: בינה גבירץ
משמאל: כריכת הספר "הספר הגדול של ימימה אבידר-טשרנוביץ|" בהוצאת עם עובד 1995    איור: אורה איל

הסיפור ביקור הצעצועים נכלל באוסף סיפורים קצרים שכתבה הסופרת ימימה אבידר-טשרנוביץ "סיפורים לרמה" ואייר נחום גוטמן, אשר יצא לאור לראשונה בשנת 1936. אני נתקלתי בו בשנות ה-70 בגרסה "סיפורים לרמה - ביקור הצעצועים" שיצא לאור בנפרד כספר בשנת 1972. מאז זכה אוסף הסיפורים הקצרים של ימימה אבידר-טשרנוביץ להדפסות נוספות בהן נכלל הסיפור "ביקור הצעצועים".

נדירים הספרים המצליחים לשרוד את מבחן הזמן ונדירים במיוחד ספרי ילדים כאלו, משום שהשפה המשתנה תדירות מקשה על הדור הצער להתחבר לעולם המתואר בהם. ספרה של אבידר-טשרנוביץ מצליח לדבר ישירות לדורות של ילדים וגם ילדי העידן הנוכחי יתחברו בקלות ומהירות לאופן כתיבתו.

בשפה פשוטה ותקנית שפונה ישירות גם לילדי העידן הנוכחי, מתארת אבידר-טשרנוביץ סיטואציה שכיחה של מחלת ילדות המונעת מבעלת הצעצועים לשחק אתם ומעוררת בהם דאגה. האופן בו מואנשים הצעצועים ידבר ישירות לפעוטות הנוטים להעניק לצעצועים שלהם חיים משל עצמם ויזדהו בקלות עם הדאגה שהם מביעים לשלומה של רמה.

האופן בו מסיימת המחברת את הסיפור, הצעצועים ממתינים להחלמתה של רמה, אינו סוף סגור. בחירה לא שכיחה בעולם ספרות הילדים שנדמה כי יש להם מקום בימים הללו בהם מבוגרים וילדים כאחד מצפים לפתרונות וסיפוקים מיידים. הסוף משקף את האופן בו נתפס הזמן על ידי ילדים קטנים, כממד אינסופי בו כל רגע נצחי. כל חוויה המתרחשת בחייהם ממקדת את מלוא תשומת הלב שלהם ונדמת גדולה מכפי שהיא באמת, הבחירה להותיר את המאורע המרכזי של הספר לא פתור בצורה מלאה מאפשרת להם לשוב ולתרגל את העובדה כי לא תמיד ניתן לפתור את הדילמות השונות המתעוררות בחייהם באופן מיידי ויכולה להיות פתח לדיון על משמעות הזמן, מושג ההמתנה ונגיעה בנושא חוסר הוודאות.



גדלתי על סיפוריה וספריה של ימימה אבידר-טשרנוביץ והאפשרות להעניק גם לילדי הדור הנוכחי פיסות מן הילדות שלי היא משהו שאני מתקשה לפסוח עליו. יש משהו בעולם שבוראת אבידר-טשרנוביץ בספריה שמשמר עוד קצת את התום הילדותי גם כשהגיבורים בספריה נאלצים להתמודד עם מציאות לא קלה או פשוטה.  השיטוט בגוגל באפשר לי לפגוש מחדש את כריכות ספריה שזכרתי מילדותי ולהעלות זיכרונות.


רמה זוטא - הילדה רמה מהספר 'ביקור הצעצועים'. בתה של ימימה אבידר טשרנוביץ שהייתה בת 3 כשהספר יצא לאור לראשונה לפני 80 שנה. (התמונה לקוחה מעמוד הפייסבוק של הוצאת עם עובד)


ההדפסה המחודשת של ספר הילדים הישן והטוב של ימימה אבידר טשרנוביץ היא מפגש בין נוסטלגיה לספרות העומדת במבחן הזמן. המלצת קריאה חמה למי שרוצים להעניק לילדים של היום פיסה מהילדות של פעם ומילדותם.


ביקור הצעצועים      מאת: ימימה אבידר-טשרנוביץ      אייר: דיוויד הול      הוצאת עם עובד      2016      לא ממוספר

יום שלישי, 4 באפריל 2017

חֲלוֹם עַל שֻׁלְחָן כָּחֹל / אמי רובינגר



כשקיבלנו את הספר  'חֲלוֹם עַל שֻׁלְחָן כָּחֹל' כבר ידענו למה לצפות. אחרי שקראנו את ספרו הקודם של רובינגר  'טמבלולים' הנחנו שנקבל בדיוק את אותו הדבר, ובכן: כמעט. מדובר, ממש כמו בספר הקודם שגם סקרנו בבלוג, בספר מאויר בחרוזים חסרים שהילדים מתבקשים להשלים, אך איכשהו הספר הזה מתעלה על קודמו והסב לנו הנאה עוד יותר גדולה.


במרכז הספר הנוכחי ניצב שולחן כחול שהילד מניח עליו את ראשו ונרדם, ובחלומו הוא יוצא עם השולחן למסע ארוך ומלא הרפתקאות שעובר גם ליד הפירמידות במצרים ובו לשולחן שימושים רבים ומגוונים.

בצידו הימני של כל צמד עמודים בספר מופיע טקסט בין שני משפטים בחרוזים, כאשר המשפט השני שיתחרז עם הראשון, מסתיים בשלוש נקודות במקום במילה, כדי לדעת את פשרן של שלוש הנקודות צריך למצוא מילה שמתאימה במשמעותה להגיון של המשפט ומתחרזת עם המילה האחרונה במשפט הקודם.

וכך הוא נפתח:

אם אני עייף, ולהתרכז לא יכול,
  אני מניחה את הראש על השולחן ה... "

במקרה של צמד המשפטים הנוכחי, המופיע בצמד האיורים הראשון, אנחנו מחפשים מילה שתתחרז עם המילה 'יכול' ומתארת את השולחן. המילה היא כחול ואם אנחנו לא בטוחים, האיורים מסייעים לנו לקבל את ההחלטה.


הספר בנוי מצמדי עמודים, בכל צמד עמודים עטוף הטקסט המנוקד המודפס בפונט גדול, באיורים בגווני פסטל המרחיבים את המתאר בטקסט ונפרשים על רקע בצבע משתנה. הילדים, גם אם אינם יודעים עדין לקרוא, יכולים ליהנות מן הקריאה בספר בעזרת התבוננות באיורים באופן שיסייע להם לקחת חלק פעיל כבר מהקריאה הראשונה בעת שישלימו את החורזים החסרים במשפטים השניים.


חווית קריאה משותפת מענגת לבני 4-6 ולמבוגרים שאתם, וחוויה נפלאה לעושים את צעדיהם הראשונים בעולם ראשית הקריאה. מומלןץ בחום ומתאים כמתנה לחגים.


חלום על שולחן כחול      כתב ואייר: אמי רובינגר      הוצאת כתר      2017      לא ממוספר

יום שישי, 3 במרץ 2017

בינק וגולי / קייט די קמילו ואליסון מגי



זה לא כתוב בספר בשום מקום אבל בינק וג'ולי הן אחיות. לא קשה להבין את זה כשבוחנים את מערכת היחסים שלהן בספר. אמנם על הכריכה כתוב שהן חברות אבל בשום מקום לא מצוין שהן לא אחיות. ואנחנו, בדיוק אחרי שסיימנו לקרוא ספר על שני אחים, מזהים מערכות יחסים אחאיות בכל מקום בו הן נמצאות.




הספר נפתח כשבינק יושבת על הכיסא ואוכלת חמאת בוטנים ישירות מן הקופסה, גולי קוראת ספר על הספה. בינק מתקשרת לגולי ושואלת אותה מה היא רוצה לעשות, לגולי יש חשק להסתחרר אז הן מחליטות לצאת לרכב על הגלגיליות שלהן. הן רוכבות יחד ברחובות העיר עד שהן נתקלות במודעה שתלויה על חלון אחת החנויות ומספרת על מבצע מכירה של גרביים. בינק זקוקה לגרביים ומציעה שייכנס לקנות. יש בהן קצת חילוקי דעות לגבי הגרביים שצריך לקנות אבל בסוף הן מגיעות להסכמות.

בהזדמנות אחרת, גולי רוצה לצאת לטיול בעולם ואחרי שהיא מוצאת את היעד היא תולה על הדלת שלט שמציין שיצאה למסע. מכיוון שהיא לא מציינת למי הוא מיועד בינקי רוצה לוודא במה מדובר ודופקת על הדלת כמובן שגולי שנמצאת באמצע המסע לא יכולה לדבר אתה ובינק מבינה. אבל בינק משתעממת וחוזרת לבקר בחדרה רק כדי לגלות שלטים נוספים שהיא לא מבינה ולכן מפריעה לגולי שוב. עד שגולי מגיעה ליעד שלה.

אי ההסכמות ביניהן באות לידי ביטוי כשהן הולכות יחד לקנות דג ובינק בוחרת אחד פשוט שגולי לא מתרשמת ממנו, אבל בינק נקשרת אליו כל כך שהיא הולכת אתו לכל מקום גם כשהיא וגולי אוכלות או הולכות לקולנוע הדג נמצא ביחד אתן. כשהן יוצאות יחד לרכב על גלגליות משהו קורה לדג אבל בנקי מגלה שגולי עדין חברה טובה.




אם יש לכם ילדים בעידן הנוכחי אין ספק שתזהו כבר מן העמוד הראשון את ההשפעה שיש לטכנולוגיות של היום על התקשורת ביניהם. כשבינקי רוצה לדבר עם גולי, היא לא מרימה את קולה כדי שיעבור בין החדרים ויגיע אל גולי, אלא מתקשרת אליה. וזו, על אף שהיא קוראת ספר, מחזיקה בהישג יד את הטלפון שלה כך שהיא יכולה לענות לה במהירות.

גם את מערכת היחסים בין האחיות תרגישו בין האצבעות כשתדפדפו בין העמודים ותראו את הבעות הפנים של השתיים בסיטואציות השונות, כמו ברגע בו במהלך ההחלקה המשותפת בינקי מגלה מבצע מכירות של גרבים וכל תשומת הלב של מוסטת לעבר החנות שעל חלונה התפרסמה המודעה. את הבעת הפנים של גולי שדומה יותר מכל להשלמה של אדם בוגר עם גחמותיו של ילד מזהים בקלות. אבל העובדה שגולי עדין ילדה בעצמה קופצת מן התמונה בה הן נמצאות בחנות בה מתקיימת מכירת הגרביים וגולי מגלה שיש פופקורן חינם, הבעת הפנים שלה כשהיא ממלאת את קרטון בפופקורן דומה לזו שניתן לראות על פניו של כל ילד שמגלה שהוא יכול לאכול משהו שהוא אוהב.

לאורך הספר כולו התגובות של השתיים זו לזו, הבאות לידי ביטוי בהבעות הפנם שלהן, מוכרות לכל מי שיש לו כאלו בבית ורואה אותן נעות בין חברות, למשחק, לכעס, תסכול ואהבה.







על דפי כרומו עבים נפרשות החוויות שעוברות בינקי וגולי יחד ולחוד. כאשר פרט לדמויות של השתיים ולפריט המרכזי בכל סצנה, כל איורי הספר נעשים בשחור לבן ובקווים משורטטים המפנים את הבמה כולה לדמויות האנושיות ולרגעים הספציפיים שהן חוות. הבחירה הזו, מאפשרת גם לילדים הצעירים שעדין לא שולטים ברזי הקריאה, לחוות במהלך הקריאה את האווירה של הספר ולקבל מעבר לטקסט עצמו, מידע על הדרך בה חוות בנקי וגולי את האירועים השונים המתוארים בו.

הספר המנוקד מתאים הן לילדי הגן הבוגרים שיוכלו להתבונן באיורים היפים בזמן שהם מקשיבים למבוגר המקריא להם אותו, והן לילדי ראשית הקריאה שהפונט הגדול והמנוקד והטקסט הקצר בכל צמד עמודים, מתאימים ליכולות שלהם בצורה נפלאה.

על איורי הספר אחראי טוני פוסיל, מעצב ומאייר שאחראי גם לעיצוב הדמויות בסרט האנימציה משפחת סופר על.



נדמה לי שכבר אין צורך להציג, לפחות בבלוג שלי, את הכותבת: קייט די-קמילו, שסקרנו בעבר חלק מספריה שתורגמו לעברית ומתאימים לגילאים מעט בוגרים יותר. בספר הנוכחי היא מצליחה, בלא מילים כמעט, לשקף את חווית האחאות משני צידי המתרס: אחות גדולה ואחות קטנה, בדרך שמתאימה למאוד לעולמם של הקטנים שזקוקים לסוף הטוב כדי להתמודד עם סיטואציות וללמוד מהן.

חוברת לה בספר הנוכחי אליסון מגי, גם היא סופרת ילדם אמריקאית שחיברה מספר ספרי ילדים ששהו ברשימות רבי המכר.




קסם של ספר לילדי הגנים הבוגרים וילדי ראשית הקריאה, המלצה חמה שלנו.


בינק וגולי      מאת: קייט די קמילו ואליסון מגי      איורים: טוני פוסיל      מאנגלית: שהם סמיט ואמנון כץ      הוצאת כנרת      2017      92 עמ'

יום רביעי, 1 במרץ 2017

אחחח איזה אח / פטל



כל מי שהוא אח גדול יזדהה עם תיאוריה המשעשעים של פטל המתארים את חווית האח הגדול. 




אורן מתבשר שעתיד להיות לו אח קטן בקרוב והוא קצת מתחרט על כל הפעמים בהם פנה להוריו וטען שמשעמם לו. כשהאח הקטן שלו דני מגי, הוא מבין במהירות שדברים כבר לא יחזרו להיות אותו דבר. דני חולק אתו חדר והחלל מצטמצם כשהרהיטים שלו מצטרפים לאלו של אורן. גם הצרכים של דני באים לפעמים על חשבונו של אורן, החיתולים הרבים שצריך להחליף לו והריח שנודף ממנו בשל כך, העובדה שהוא חייב להכניס לפה כל מה שהוא רואה וכך כל הצעצועים של אורן מתמלאים ברוק. הנטייה שלו לבכות בדיוק כשלאורן יש תכנית אהובה בטלוויזיה...

כשהוא גדל הצרות גדלות. הוא רב עם אורן ובוכה כשהוא לא מקבל את שלו וארן צריך לוותר לו, כשהולכים לטייל הוא הולך ממש לאט ואורן צריך לחכות. הוא גם רוצה לעשות כל מה שאורן עושה ...

בקיצור, אורן ודני הם כמו כל שני אחים שאתם מכירים ויש להם גם צדדים טובים ביחד אבל עליהם אורן פחות מדבר.




כל הורה שיש לו יותר מילד אחד ובטח כזה שהיה אח גדול, יזדהה עם התיאורים המשעשעים ששזורים בעלילת ספר הילדים המקסים שכתבה פטל. הספר הוא חלק ראשון בסדרת ספרים שעוסקת ביחסי אחים ונקראת 'מציק ומצחיק'. כמי שהיא אחות בכורה כמו פטל המחברת, חייכתי לעצמי לאורך הקריאה בספר כשזיהיתי כמעט כל סיטואציה שמתוארת בספר מן הילדות שלי. הילדות כיום, על אף לא מעט חידושים והמצאות, לא שונה כל כך מזו של דור ההורים. אין ספק שאחים גדולים יישאבו הנאה רבה מן הספר הנוכחי שמדבר בגובה העיניים על החוויות השונות שהם עוברים עם אחיהם הצעירים.

הספר המודפס בפונט גדול יחסית ומנוקד, מתאים לקריאה משותפת של הורה וילד וגם לילדי ראשית קריאה בליווי מבוגר. החריזה בספר חביבה ומתגלגלת בקלות על הלשון, מה שיאפשר לילדים צעירים להשלים לבד את החרוזים השונים במהלך הקריאה כבר בפעם הראשונה, ויוסיף להנאה שלהם מהספר.




על איורי הספר אחראית אלינה גורבן, מאיירת ומעצבת בוגרת שנקר שאנו זוכרים מאיוריה לספרים נוספים שסקרנו (מארי קירי, הפתעות הפתעות ומשפחה שכזאת). הוא צבוע בצבעים עזים המושכים את תשומת הלב של הקוראים הצעירים. צבע הרקע בכל צמד עמודים משתנה והטקסט מופיע על גבו בצבעים שונים, מודפס  בצד הימני של כל צמד ודמוי כתב יד בצד השמאלי.

הדמויות עתירות הבעה והאיורים משלימים את הטקסט ומשקפים לקוראים הצעירים פרטים שהם מכירים מעלמם שלהם. המאיירת הוסיפה על גבי הציורים, איורים קטנים המזכירים קשקושים שנוטים ילדים צעירים להוסיף לתמונות קיימות. ומעניקים תחושה כי ילד קטן שאינו מבין עדין את משמעותו של ספר עבר על עמודיו השונים והוסיף להם קישוטים משלו. תופעה לא נדירה בקרב פעוטות שמגלים ספרים המיועדים לילדים גדולים מהם ומוצאים אותם כר נוח לאיורים שלהם עצמם.


ספר נפלא לאחים גדולים ואחיות גדולות שמראה להם שגם כשנדמה להם שאף אחד לא מבין אותם, יש מי שרואה את העולם דרך עיניהם. המלצה חמה שתשעשע גם מבוגרים שיקריאו להם אותו.


אחחח איזה אח      מאת: קרן פטל גונן      איורים: אלינה גורבן      הוצאת מטר      2016      לא ממוספר

יום חמישי, 9 בפברואר 2017

חיפושית בגשם / רותי דפנה



השכונה בה גדלתי הוקפה בוואדיות ובשטחים פתוחים וגם גן הילדים אליו הלכתי שכן לצדו של וואדי שסיפק לילדי הגן מראות של טבע שנשקפו מבעד לסורגי החצר הגדולה. אחד התחביבים של ילדי הגן היה להרים בעדינות חיפושיות משה רבנו כשהללו מילאו את הגן בתקופת הפריחה וניצבו בגינת הפרחים הקטנה שמישהו טיפח ברחבי החצר. לא נמניתי על הילדים שיכלו לאחוז בידם את החיפושיות הקטנות ונהגתי להעריך את האומץ של מי שמגע בחרקים לא העביר בהם חלחלה או פחד ושיכלו לשאת את המגע המרפרף של החיפושיות רגע לפני שהללו מאסו בידיים הקטנות שאחזו בהן ופרשו כנף.

המפגש עם הספר הנוכחי לוכד בתוכו משהו מן הדרך בה ילדים צעירים חווים את העולם סביבם, והחיה בי מחדש את חוויות גן הילדים.




לאורך הספר, אנו נלווים למסעה של חיפושית אחת. היא נחה בארגז החול בגן המשחקים עד שטיפות הגשם מאלצות אותה למצוא מחסה. היא תרה ברחבי הגן אחר מקומות בהם תוכל להסתתר אך מגלה שחרקים אחרים הקדימו אותה ותפסו את המקום. גם חתול רחוב שמצא מסתור מסרב לאפשר לה לנוח עד שילד אחד קטן, עדו, לבוש במעיל ומגפיים אוסף אותה אל כף ידו האחת כשהשנייה משמשת לה כמחסה מן הגשם. יחד הם מטיילים עד שהגשם פוסק והחיפושית שבה לדרכה.




ספר הילדים הנוכחי הוא ספרה הראשון של רותי דפנה ויצא לאור במסגרת התחרות "איך סיפור נולד" שערכה הוצאת כנרת, זמורה, דביר. הסיפור שיצא במקום הראשון באתר מאקו פונה לילדי הגן ומדבר על מקום שכולם מכירים, גן המשחקים וארגז החול שבתוכו. גם הגיבורה שלו, החיפושית, מוכרת לילדים צעירים שהסביבה בה הם נמצאים מספקת להם גירויים בלתי פוסקים והם ערים לכל המרכיבים שלה, קטנים וגדולים כאחד.

שפתו של הספר מעט גבוהה ומאפשרת להעשיר את אוצר המילים של הילדים בצורה חביבה. בחלק מן הדפים מופיעה סיום החוזר על עצמו ההופך כבר את חווית הקריאה הראשונה של הספר לכזו המאפשרת לילדים לקחת בה חלק. הבחירה של המחברת לא לאלץ את המשפטים כולם להתחרז נבונה ולא יוצאת אילוצים לשוניים וחריזה מתאמצת.




על איורי הספר, אשר כמו בכל ספר ילדים חשובים לא פחות מהטקסט, הופקד אביאל בסיל שאנו מכירים מספרים ילדים רבים וטובים שאייר בעבר, טביעת האצבע שלו העלתה חיוך של זיהוי על פנינו עוד לפני הקריאה בספר. אביאל אייר את הספר הנוכחי, שהודפס על דפי כרומו עבים, בצבעים עזים הלוכדים את תשומת לבם של הקוראים הצעירים. הבעות הפנים של הדמויות השונות בספר, הילד עדו, החרקים וכו', ברורות ומעוררות זיהוי ברור של התחושות השונות שלהן.


חיפושית בגשם הוא ספר ילדים חביב המתאים לילדי הגן ומספר את סיפורה של חיפושית אחת קטנה ביום גשם. המלצת קריאה חביבה מאוד המתאימה לעונה המתקרבת.


חיפושית בגשם      מאת: רותי דפנה      אייר: אביאל בסיל      הוצאת כנרת      2017      לא ממוספר

יום שלישי, 10 בינואר 2017

האריה של אלן / קרוקט ג'ונסון



לרגעים בהם אתה כמבוגר נפגש עם ספרי ילדים ומצליח לחוות משהו מן הילדות שלך יש קסם מיוחד, כשהקסם הזה מדבר גם לילדי העידן הנוכחי הוא גדול כפליים.




כילדה, גדלתי על ספרה של דברה עומר "הנשיקה שהלכה לאיבוד" אשר הכיל שורה של שירים וסיפורים קצרים בנושאים שונים שדיברו אלי כילדה עירה וזכורים לי עד היום. עורך הספר ההוא, עמירם רביב, הוציא לפני שנים ספורות אסופת סיפורים קצרים נוספת "סיפור סיפור" בה אוגדו מספר סיפורים קצרים המותאם לפעוטות ומעוררים דיון בנושאים שונים מהווי חייהם.

הקריאה הספר הנוכחי שכרונולוגית קדם לספרים הנ"ל ויצא לאור לראשונה בשנת 1959, מצליחה להעניק לקוראים הצעירים את אותה החוויה. הספר הנוכחי מצליח לדבר כבר  כמעט 60 שנה לדורות של ילדים בדרך בלתי אמצעית, המותירה אותו רלוונטי כבר עשורים רבים. את הספר כתב קרוקט ג'ונסון שמוכר להורים רבים כאביו של אהרון והעיפרון הסגול. בראיון אתו ציין הסופר ששני הספרים שכתב על אלן והאריה שלה היו החביבים עליו מכולם.




12 סיפורים קצרים מרכיבים את הספר הנוכחי, במרכזם אלן הפעוטה ואריה הבד שלה. בכל סיפור ממחיזה אלן בעזרתו של אריה הבד סצנה כלשהי שהיא רוצה לחוות ומעניקה לאריה הבד תפקיד משלו. 12 הסצנות הנפרשות לאורך הספר עוסקות בהיבטים שונים מחיי היום יום של פעוטות ויוצרים פתח לשיחה עם הילדים על הנושאים השונים.

כחלק מתהליך ההיפרדות של התינוק מהאם הוא מאמץ לעצמו לא פעם אובייקט מעבר, חפץ כלשהו (חיתול בד, שמיכה, צעצוע וכו') המאפשר לו לחוות שוב את תחושת הכל יכול. תהליך כזה מתחיל לקראת גיל שנה וממשיך גם לשנות הגן הראשונות בהן החפץ הוא בדרך כלל בובת צעצוע רכה. האובייקט מקבל חיים משל עצמו ודרכו מעבד הפעוט את חוויות היום יום שלנו בצורת משחק בו משמשים המציאות והדמיון בערבוב.

בספר הנוכחי אריה הבד של אלן הוא חפץ המעבר שלה ומשמש אותה להתמודדות עם הבדידות, השעמום, הפחד ושאר הרגשות והתחושות שעולות בה במהלך היום והלילה. היא משוחחת אתו על הפחדים והחששות שלה, מדברת אתו על החולמות שלו וחולקת את המחשבות שלה. הם שרים יחד, משחקים בצעצועים ובמשחקי תפקידים.

באופן אישי מצאנו כי הסיפור העוסק בפחד מן החושך עשוי להפחיד מעט פעוטות ודורש תשומת לב מיוחדת במהלך הקריאה ואולי גם הכנה קטנה לפני.




האריה של אלן הוא ספר ילדים קסום הפונה לילדים ולהוריהם כאחד ועוסק בנושאים הרבים המעסיקים פעוטות ומאפשר שיחה עם הילדים על הנושאים השונים הנידונים בספר לאחר הקריאה. הספר מורכב מ-12 סיפורים הנפרשים על פני עמודים בודדים ומלווים באיורים בצבעי לבן שחור אפור וחום הנפרשים על רקע כתום (פרט לסיפור המתרחש בלילה ונפרש על רקע שחור). במרכז האיורים ניצבים אלן ואריה הבד שלה במגוון תנוחות והבעות המשקפות את מה שעובר עליהן בסיפור.

גם כשאני ממליצה על ספרים בבלוג שלי אני לא נוטה להמליץ על רכישתם בהכרח, משום שרבים מבין הקוראים של הבלוג מנויים לספריה ומשום שלא תמיד יש להם אפשרות לרכוש ספרים, במקרה הנוכחי אני מאמינה כי מדובר בספר שראוי לו לשכון על מדף ספרי הפעוטות ואין לי ספק שמרגע שיגיע אל מדף הספרים שלהם יעשה בו שימוש שוב ושוב. מדובר על ספר מתנה נפלא לפעוטות ולהורים לפעוטות שמתאים לכל מועד ועונה.


קלסיקה ספרותית לפעוטות שלא נס חינה כבר כמעט 60 שנה. מומלץ לבני 4-6 ולהוריהם כבסיס לשיחה וכסיפור לפני השינה. מתנה נפלאה לכל משפחה עם ילדים בגיל המתאים. המלצה חמה במיוחד.

האריה של אלן      כתב ואייר: קרוקט ג'ונסון      מאנגלית: מאירה פירון      2016      63 עמ' - כולל אחרית דבר

יום שלישי, 20 בספטמבר 2016

ים-יבשה / שירי צוק



הילדים מאוד רוצים לצאת החוצה ולהשתולל אבל קר בחוץ, זה קורה בחורף. אנחנו מציעים להם שישחקו בבית. כבר הוצאנו את כל משחקי הקופסה ופרשנו אותם על השטיח, אבל הילדים מסרבים להירגע, הם רוצים לצאת החוצה ולהשתולל. רגע לפני שאנחנו מורטים את השערות, אנחנו נזכרים בספר 'ים-יבשה' שכתבה שירי צוק ויודעים שלפחות בדקות הבאות נפתרה הבעיה...

זה בדיוק התסריט שעלה בבית שלנו כשקראנו את הספר 'ים-יבשה'. כמה כיף יהיה לפרוש את השטיח, לקרב את הספה ולשחק, ממש כמו בספר. כמובן שתסריט שכולל זינוק מן הספה לשטיח ובחזרה, נפסל על הסף. אבל האפשרות לקפץ בין השטיח לרצפה תמיד פתוחה....

הקריאה בספר חווייתית מן הרגע הראשון ממש, אימצנו את ההמלצות שנתנו בעמוד הראשון, הכנו את האצבעות ובמהלך הקריאה שיחקנו עם רני, הגיבור שלו, ים-יבשה. אנחנו, הקראנו, והילדים (כל אחד בתורו) שיחקו, נפסלו קצת, הצליחו ונהנו. 


אחרי שסיימנו עם המשחק, קראנו את הספר שוב, הפעם התמקדנו בטקסט ובאיורים.  רני נמצא בבית בחופש, חם והוא רוצה ללכת לים אבל להורים שלו כבר יש תכניות אחרות. לנקות את הבית. אבא ואמא נגשים למלאכה ועל רני מוטל רק דבר אחד, לא להפריע. הוא באמת עומד בזה עד שאבא מזיז את הרהיטים שהיו על השטיח וזה, נראה לו פתאום כמו ים ונותן לו רעיון, משחק "ים-יבשה". וכך בעוד שההורים מנקים את הבית רני מפליג בדמיון... הסמרטוט שבדלי הופך לדולפין, העציץ בסלון לדקל, השואב לתנין... עד שהבית נקי וכולם יושבים בסלון לאכול אבטיח.


כשאומרים לילד 'רק אל תפריע' זה סימן בשבילו לתהות מדוע, בדרך כלל ילדים באמת לא מתכוונים להפריע אבל העניין שהם מגלים בכל דבר מוביל אותם לבחון את הדברים ו... ובכן, גם להפריע. רני, שבאמת לא רוצה להפריע אבל מאוד משעמם וחם לו, מגלה שניקיון הבית יכול להיות גם חוויה מהנה עבורו, הוא יכול להשתמש בדמיון שלו, ממש כמו בגן, ולשחק בכאילו, וזה מה שהוא עושה בספר.


הספר, מלבני וגדול, נתון בכריכה קשה. הטקסט מנוקד וכולו בחרוזים. יש רגעים בהם החריזה מעט מאולצת, ייתכן והספר היה יוצא נשכר מכך שהמחברת לא הייתה מתעקשת עליהם. האיורים של איה גורדון-נוי זכורים לנו לטובה מן הספרים הקודמים שקראנו ולוו באיוריה ('אלף-בית' מאת נעמי שמר,  'בדיוק כמו שרציתי' מאת אלינוער קלר ונעמה פלג סגל, 'בכיסים של גילי' מאת איריס ארגמן ועוד)  אנחנו מזהים את הטכניקה הייחודית שלה מרחוק ושמחים לפגוש אותה שוב, דנים בינינו לבין עצמנו בדרכים השונות בהן עוצבו איורי הטקסט בספר הנוכחי, קולאז' המורכב מאיורים, תמונות ועוד...


ספר ילדים  שהוא גם משחק, כך סיכמנו את החוויה שעברנו עם הספר. לצד ההנאה מן הסיפור הילדים נהנים גם ממשחק שעשוי לקדם את הספר לראש רשימת הספרים האהובים עליהם. אנחנו נהנו, מאוד, וממליצים בחום רב להורים לילדי גן (וגם ילדי בית הספר צעירים) לקרוא את הספר ביחד אתם וליהנות מחוויית משחק משותפת. 


ים-יבשה      מאת: שירי צוק      איורים: איה גורדון-נוי      הוצאת כתר      2016      לא ממוספר

יום חמישי, 7 ביולי 2016

הגוף שלי הוא רק שלי / יעל פדר



אלימות היא חלק מן החברה האנושית מאז ומתמיד, גם בפרודיות על תקופת האבן, הנבוט שימש כלי שיחה עוד לפני שמילים היו קיימות. פגיעות מיניות הן חלק מאלימות בכל גיל, אבל כשזה מגיע לחייהם של ילדים, שאינם יודעים תמיד להבדיל בין טוב לרע ולמחות על דברים הפוגעים בהם, יש חשיבות גדולה מאוד לסייע להם להבין את זכויותיהם.

יש מספר תכניות הפונות היום לגנים ולבתי ספר יסודיים ומטרתן לחשוף בפני הילדים את זכויותיהם. כל התכניות הללו אינן חלק מתכנית הלימודים הרשמית באותן מסגרות, הבחירה האם להביא אותן לגן או לבית הספר נתונה לשיקול דעתו האישי של הגורם הממונה. לעתים, מעדיפים בחלק מן המסגרות הללו שלא לחשוף את הילדים לנושאים הללו, משום שחשיפה כזו מולידה פניות של ילדים לצוות וזה לא תמיד ערוך להתמודדות עם ההשלכות.

כמי שעבדה מספר שנים מול גנים ובתי ספר בתפקידים שונים, אני יודעת ממקור ראשון שמסגרות שבחרו להביא את הנושאים הללו לידיעת הילדים בעזרת משחק ושיחה, קיבלו מן הילדים פניות שחשפו בעיות שונות. ילדים הם כר נוח להטמעת ערכים. ילדים יטמיעו בתוכם את מה שגדלו לתוכו, הוא זה שייתפס על ידם כנכון וטבעי. כמות הפגיעות המיניות או האלימות הפונה כלפי ילדים לא השתנה, השינוי הוא במידת החשיפה לה זוכה הנושא בתקשורת ובדיון הציבורי, חשיפה שראוי היה לה שתלווה במערכת תמיכה שתסייע להתמודדות עם מקרים קיימים, ובמניעת מקרים נוספים.



אל תוך החלל הזה, נכנסות היום מספר תכניות העובדות מול גנים ובתי ספר יסודיים ומטרתן העלאת המודעות של הילדים להבדל בין טוב ורע . יעל פדר, היא עובדת סוציאלית בת 40 שהגיעה לנושא כמעט במקרה, בעת שעסקה בהצגות ילדים וקיבלה פניה מן האגודה להגנת הילד ליצור הצגה בנושא פגיעות מיניות בילדים. ההצגה רצה כבר קרוב לשמונה שנים, לפני שהיא מוצגת בפני הילדים היא מוצגת לצוותים שמקבלים הדרכה משפ"י איך להתמודד עם מה שיעלה במסגרת החינוכית בעקבות ההצגה.

בעקבות ההצגה נולד הספר "הגוף שלי הוא רק שלי", שנכתב בסיוע יעוץ מדעי של ד"ר כרמית כץ מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב.


הדוברת בספר היא אמא של תמר וגיא, שחוזרים הביתה מבית הספר ומספרים לה שלמדו בגן על הגוף שלהם. הם מספרים לה שלמדו על כך שיש הבדל בין בנים לבנות, הבדל באיברים הפרטיים שלהם - איברים שהם רק שלהם ולאף אחד אחר אסור לגעת בהם: גם לא לאמא, אבא, אח, אחות, סבא, סבתא, הגננת או לילדים אחרים. הם גם למדו שאם מישהו עושה להם משהו לא נעים בגוף שלהם, הם צרכים לומר לו שזה לא נעים להם, להגיד לא חזק וברור, ולברוח משם. הם למדו שאם עושים להם משהו לא נעים בגוף שלהם, הם צריכים לספר את זה למבוגר שעוזר, גם אם נאמר להם לשמור על זה בסוד.

את כל הדברים הללו לומדת אמא של תמר וגיא מן השיחה איתם, היא שואלת אותם שאלות והם מסבירים לה ממש כפי שלמדו מן הגננת בגן, מה מותר ומה אסור. הם מדברים איתה על כך שלאמא ואבא מותר לחבק, לנשק ולקלח אותם, שלרופא מותר לבדוק אותם גם באיברים הפרטיים וגם אם זה לא נעים להם, אבל גם מסבירים לה שלרופא הולכים עם אבא או אמא או בן משפחה מבוגר.

בסוף הספר, יש פניה ישירה להורים איך להתמודד עם תגובות הילדים לספר, איך לדבר איתם על שאלות שסביר שיעלו לאחר הקריאה, ואיך להתמודד עם חשש שהילד עבר פגיעה כלשהי.


הורים עושים את כל המאמצים על מנת לשמור על ילדיהם, על אף כל זאת הם חשופים לסכנה של פגיעה מינית. רוב הפגיעות נעשות על ידי אדם המוכר לילד (קרוב משפחה, חבר, שכן, בייביסיטר ... ) ולא תמיד ילדים מספרים עליהן. בכתבה שמופיעה באתר nrg מופיעים מספר כללי זהירות להורים בנושא:


כך תסבירו את כללי הזהירות לילדים בני ארבע עד שבע

1. על ההסבר להיות מאוד פשוט וברור, הסבר של שחור ולבן. המסר העיקרי הוא שהגוף שלהם הוא ברשותם. האיברים הפרטיים של הילד הם האיברים המכוסים בבגד ים (פין, פות, חזה, ישבן).

2. לאף אחד אסור לגעת באיברים הפרטיים של הילד (אלא אם כן יש סיבה רפואית לכך), וגם לילד אסור לגעת באיברים הפרטיים של האחר, אפילו אם הוא מבקש או מציע מתנות. אם זה קורה צריך לומר "לא", ולספר למבוגר שעוזר.

3. חשוב שהילד יידע לאיזה מבוגר לספר: לאמא, אבא, סבא, סבתא, דוד, דודה, מורה, גננת, רופא.

4. האיברים הפרטיים של הילד שייכים לילד, ולא מקובל לחשוף אותם בפני זרים.

5. אסור לקבל מאדם שלא מכירים שום חפץ כמו ממתק, צעצוע או משחק.

6. לא ללכת או לנסוע עם אדם שלא מכירים, ולא למסור פרטים, כגון שם, כתובת ומספר טלפון למישהו שלא מכירים.

7. חשוב להסביר מהם הבדלים בין סוד טוב (מסיבת הפתעה, הריון) לסוד רע. סוד טוב מותר לשמור. סוד רע חייבים לספר.


כמו גם, שורה של סימנים העשויים להעיד על פגיעה מינית:

קשיים בהליכה או בישיבה.

בגדים תחתונים מוכתמים או קרועים.

תלונות על כאב או גירוי באיברי המין, לעתים נראים חבורות או שטפי דם.

רחצת יתר או לחלופין היגיינה לקויה.

תלונות על כאבי ראש, כאבים פיזיים פתאומיים והפרעות בשינה.

התנהגות רגרסיבית (חוסר שליטה בעשיית צרכים, מציצת אצבע וכו').

פחד או סלידה ממקומות או מאנשים מסוימים.

ילד המכונס בתוך עצמו, עסוק בפנטזיות ומציג התנהגות ילדותית.

יחסי חברות מועטים עם ילדים אחרים.

בעיות משמעת, התנהגות חריגה בגן או בבית הספר, ירידה בלימודים.

עוינות או התנהגות אלימה.

סימנים המעידים על דיכאון, התקפי חרדה, הפרעות אכילה. ירידה בהערכה העצמית, ניסיון לרצות את הסביבה באופן חריג.

חיקוי התנהגות מינית של מבוגרים, ייתכן גם במקרי חשיפה לסרטים/ תמונות פורנוגרפיות.

* יש לשים לב כי הסימנים מעידים על מצוקה של הילד, ולאו דווקא מצוקה כתוצאה מפגיעה מינית. יש לשים לב כי הסימנים עשויים להופיע בו זמנית.


ודגשים לשיחה עם הילד במקרה של חשד לפגיעה:

1. האמינו לילד והתייחסו לדבריו ברצינות.

2. תנו לו לספר את הדברים בזמן ובקצב שלו, אל תפעילו עליו לחץ לדבר על ההתעללות.

3. שוחחו עם הילד בגובה העיניים, בהתאם לגילו ולרמתו. הימנעו משאלות סגורות (כן/לא) ומשאלות מנחות, ואפשרו לילד להתבטא באופן חופשי.

4. הביעו אמפתיה כלפיו.

5. תנו לו הרגשה שהוא בטוח ומוגן במחיצתכם.

6. חזקו אותו על הצעד שעשה (קשה מאוד לילד לחשוף סוד כזה).

7. אמרו לילד שהוא לא אשם.

8. ילדים בדרך כלל חווים תחושת אשמה קשה.

9. הילד הוא תמיד הקורבן של הפגיעה-הוא לעולם לא הגורם.

10. בדקו את הסיפור הכללי עם הילד וודאו שהבנתם היטב.

11. שתפו את הילד בהמשך התהליך, כדי להחזיר לו את תחושת השליטה בחייו.

12. חשוב לא לתחקר את הילד, זה אינו תפקידכם.

13. אל תבטיחו סודיות אפילו אם הילד דורש זאת.

14. צמצמו ככל האפשר את מספר הפעמים שהילד חוזר על הסיפור.

15. נהגו לפי הוראות משרד החינוך ודווחו לגורמים הרלוונטיים.


איוריה של לי קורצווייל, עשויים בגוונים פסטליים והופכים את חווית הקריאה בספר נעימה וידידותית מאוד לילדים. האיורים מתארים את דרכם של גיא ותמר עם אמם הביתה. יחד עם כלבם הם פוסעים בפארק ירוק, לצד ציפורים, פרפרים ומראות מוכרים ומספרים לאמם את מה שלמדו בגן. כל אירוע המוזכר בסיפור, מלווה באיורים מתאימים הממחישים אותו: דמויות המשפחה, תמונת המקלחת הביתית, משחקי הילדים בגן, בדיקת הרופא, הריבים של הילדים, ואיורים הממחישים פחד, שמחה, אמירת סוד והבעת רגשות שונים. האיורים נעשו בצורה עדינה, המתכתבת בצורה ישירה עם המילים בספר והופכת אותן לטבעיות ורכות, בדרך המאפשרת לקוראים הצעירים לדון בנושא בצורה נוחה ככל האפשר.


מדובר בספר שחשוב שיהיה בכל בית. אף הורה לא רוצה שילדיו יסבלו מפגיעה כלשהי, אך על אף מאמציהם של הורים לשמור על ילדיהם, אין באפשרותם למנוע לחלוטין מאנשים אחרים לפגוע בהם. הספר כתוב בלשון בהירה, המותאמת לקריאה משותפת של ילד והורה, ופונה לילדים דרך הדיון שעורכים גיא ותמר עם אמם באשר למה שלמדו בגן על גופם.


הגוף שלי הוא רק שלי      מאת: יעל פדר      איורים: לי קורצווייל      הוצאת שוקן      2012      לא ממוספר

יום חמישי, 16 ביוני 2016

תינוקות לא צומחים על עצים / סופי בלקאול



גיבור הספר הוא ילד שהולך לגן, ילד גדול ואחראי. עובדה, בבוקר מיד כשהוא קם, הוא ממהר להעיר את הוריו. את אבא, את אמא ושוב את אבא. אחר כך הוא מתלבש, מאכיל את בראיין החתול ויושב עם ההורים לאכול ארוחת בוקר.


היום אחרי ארוחת הבוקר, לאבא ואמא שלו היו חדשות: תינוק חדש מגיע.

כמובן שיש לו המון שאלות, אבל בעיקר האם יש עוד דגני בוקר. אבא ואמא שלו מוזגים לו מיד עוד צלחת והוא מחליט שזה בגלל שהם מאושרים, הוא לא שוכח לוודא שהצלחת מלאה. כשהוא רוצה להבין איך בדיוק יגיע התינוק החדש לבית שלהם, אבא ואמא מאוד ממהרים.  גם אוליב, הילדה של השכנים שלוקחת אותו לגן בכל בוקר, כבר עומדת בדלת ומחכה. הוא ישאל אותה.



אוליב מאוד נחמדה. היא כבר גדולה ולומדת בתיכון. היא יודעת המון. הוא שואל וברור שהיא יודעת את התשובה: זורעים זרע שגדל, והופך לעץ תינוקות.


בגן הוא שוכח מהתינוק החדש כי יש לו הרבה דברים לעשות. רק אחרי ארוחת הבוקר, המשחקים והמנוחה, כשכולם מתחילים לצייר, הוא נזכר ומנסה לצייר עץ תינוקות, אבל זה לא יוצא לו מוצלח.

הוא ניגש לגננת כדי לראות אולי היא יודעת מהיכן מגיעים תינוקות והיא עונה לו בביטחון "מבית החולים." הוא כבר ביקר בבית החולים כשסבא שכב שם מאושפז ולכן הוא מחליט שסבא הוא הכתובת הנכונה כדי לשאול מהיכן באים תינוקות. 


כשמגיע יום הביקור אצל סבא, אחרי שהם מבקרים את היונים המתגוררות על גג ביתו, הוא מתפנה סוף סוף לשאול, ומקבל תשובה:
" החסידה מביאה את התינוק בלילה ומשאירה אותו בצרור עטוף כמו חבילה, על מפתן הדלת של הבית. "


בבוקר הוא ממהר לבדוק את בפתח הבית אך פרט למכתבים שחילק הדבר אינו רואה שם דבר. גם את הדוור הוא שואל מהיכן באים ילדים, הדוור מספר לו שהם בוקעים מביצים.


כל זה מאוד מבלבל אותו, אז אחרי ארוחת הערב, האמבטיה והסיפורים לפני השינה הוא מחליט לשאול את אמא ואבא את אותה השאלה: " מהיכן באים תינוקות? " ואמא ואבא מסבירים ועושים סדר בכל התשובות שקיבל.


איך באים ילדים לעולם?

נדמה שזו שאלה שכל הורה מכיר. ילדים רוצים לדעת הכל, הם סקרנים להכיר את העולם הסובב אותם וגם מאוד מעוניינים לדעת מהיכן הגיעו ולאן הם הולכים. אח או אחות חדשים הם מקור נרחב לשאלות בנושא והזדמנות טובה להסביר לילדים קצת על הדרך בה באים ילדים לעולם.

סופי בלקאול מצליחה בספר הילדים שלה להעניק להורים ולילדים כאחד חווית קריאה נעימה המצליחה לתת מענה לשאלה המוכרת, בדרך המתכתבת עם שלל הגישות שאפיינו את התשובות שנתנו לילדים בעבר ועדין ניתנות להם מפי האנשים השונים המרכיבים את סביבתם הקרובה.

על דפי כרומו עבים בצבע קרם, מופיעים איוריה הצבעוניים ומלאי חן של סופי בלקאול ומציירים לילדים את המסע אליו יוצא הילד כדי לגלות מהיכן באים תינוקות. בכל האיורים ניתן מקום מרכזי לילד ולמבוגרים השונים אותם הוא שואל. גם התשובות השונות שניתנות לו מאוירות באופן המעניק מקום מרכזי לתינוקות שזה מכבר באו לעולם, חנוטים בעטיפות שונות (עלי גביע, בדים, קליפות) בהתאם לתשובות שקיבל.

התחושה העולה מאיורי הספר היא תחושה רכה ועוטפת, בכל העמודים ניתן מקום לדרך ההתבוננות של הילד על עולם המבוגרים, אליהם הוא פונה כדי לקבל מענה לתהיותיו. הבעות הפנים של הילד השואל ושל המבוגרים השונים שעונים לו, ברורות ומשקפות נאמנה את דרך ההתמודדות של גורמים שונים בחיי הילדים עם שאלותיהם.

העמוד האחרון של הספר מיועד להורים ומרחיב מעט על הדרכים השונות בהן ניתן להסביר לילדים על הדרך בה באים ילדים לעולם, גם במשפחות מסוגים שונים.


חדי העין מביניכם אולי יבחינו כי האיורים בספר הנוכחי מתכתבים עם האיורים בסדרת ספרי הילדים המוצלחת "אייבי+בין", ואכן מאיירת סדרת הספרים הזו היא גם המאיירת והמחברת של הספר הנוכחי. משהו מן הקסם שמופיע בסדרת ספרי אייבי+בין נשמר גם בספר הנוכחי שפונה לקהל יעד צעיר יותר.

 סופי בלקאול 10.2015 
   (התמונה לקוחה מחשבון הטוויטר של הסופרת)

סופי בלקאול היא מאיירת וסופרת ספרי ילדים שלצד העשייה הפורה ביחד עם אנני ברוז, מחברת סדרת ספרי "אייבי+בין", הוציאה לאור גם ספרי ילדים שכתבה ואיירה בעצמה. "תינוקות לא צומחים על עצים", הוא אחד מהם.



סופי בלקאול מצליחה בדרך חיננית ומשעשעת לשזור בספר הילדים החדש שלה, את שלל ההסברים השכיחים שנתנו לילדים לאורך ההיסטוריה אודות הדרך בה באים ילדים לעולם. היא מסיימת את הספר בהסבר פשוט, מאיר עיניים ושימושי להורים המצפים לילד נוסף ומחפשים דרך פשוטה להסביר לילדיהם על הדרך בה באים ילדים לעולם. מומלץ בחום להורים, סבים וסבתות, הנשאלים על הדרך בה ילדים באים לעולם.


תינוקות לא צומחים על עצים      כתבה ואיירה: סופי בלקאול      מאנגלית: יעל שכנאי      הוצאת רימונים בשיתוף ידיעות ספרים      04.2016      לא ממוספר      מחיר בתקופת ההגנה: 54 ש"ח

*
איורי הספר ששולבו בסקירה לקוחים מן המהדורה בשפת המקור. האיורים במהדורה העברית הם רובם ככולם תמונת ראי לאיורים המקוריים.