‏הצגת רשומות עם תוויות דגן אביגדור. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דגן אביגדור. הצג את כל הרשומות

יום שני, 19 בספטמבר 2016

בינת השכווי / אביגדור דגן


קסם אמתי אי אפשר להסביר


כשקוראים ספר טוב מתרחש קסם, בלי קשר לז'אנר בו נכתב, לאורכו או אפילו לשפתו. בספר טוב מרכיבים מדידים רבים ורכיב מסתורי אחד, קסם, אשר בספר הנוכחי נמצא בשפע.


בסיפור המעטפת של הספר מתבונן רופא כפרי מזדקן על חיי היום יום שלו. את סדר יומו מלווים נוכחתו התמידית של התרנגול שלו, פדרו, והערותיו של הלה על טבעו של עולם וטבע בעליו. דרך עיניו של הרופא אנחנו מתוודעים לכפר ולאנשים השונים המרכיבים אותו, כשאנו מתלווים לשגרת יומו ומתבוננים על המציאות כפי שהוא רואה אותה.

בהיותו בא בימים, ניתנת לרופא הכפר האפשרות לבחון את הסובבים במבט על. גילו המופלג וניסיונו העשיר מאפשרים לו להרהר בטיבו של העולם ולתהות על טיבם של בני האדם.  העין היפה בה הוא מתבונן על הסובב אותו הופכת את חווית הקריאה בספר לממתק שמתקשים להיפרד ממנו גם לאחר סיומו.

חבר הטוב של הרופא - אתאיסט מוצהר, הנו כומר הכפר. עמו הוא נפגש פעם בשבוע למשחק שח, בו הוא בדרך כלל מנצח, ולדיון שלעולם אינם מגיעים בסיומו להסכמה על הקיום ועל קיומו/אי קיומו של האל. פרט לרופא הוא מקפיד לפגוש מדי יום במהלך הסיור שהוא עורך עם פדרו ברגל את המורה דנה ואת תלמידיה הצעירים שמקפידים לברך את פדרו בקריאת קוקוריקו שמחה ברגע שהם רואים אותו.

הוא מכיר את אופיים של כל דיירי הכפר, מכיר מקרוב את מכאובותיהם הגופניים והנפשיים כאחד, קרוב לוודאי שהיה אחראי על הטיפול בהם במהלך השנים הרבות בהם שימש בתפקידו והללו נולדו, גדלו והיו למבוגרים. הוא יודע להשתמש בידע הרב שצבר כדי לרפא פצעים של הגוף ושל הנפש ולחבר ולפשר בין בני האדם. תושבי הכפר רוחשים לו כבוד ורבים מהם חולקים אתו את צרותיהם במועדים שונים. שנים של מפגש עם הטבע האנושי בכל שעותיו יצרו אצלו תפיסת עולם מגובשת אך הזקנה, המשנה את מהלכו של הזמן, מובילה אותו להתבונן בעולם הסובב אותו מחדש ולגלות בו תוואים שמעולם לא פסע בהם.

הספר הקטן הזה, 183 עמ' מרווחים המחולקים לפרקים קצרים, מעביר את הקורא מסע בעולמו של אדם המתבונן על קיומו ממרום שנותיו ומגלה בגילו המופלג דרכים חדשות לפיוס עם עצמו. את התהליך כולו הוא עובר בעזרת תרנגולו הנאמן המלווה אותו לכל מקום ומתעקש לאתגר את תפיסת המציאות שלו שעה אחר שעה ויום אחר יום. הדיאלוגים אותם הם מנהלים, לצד השיחות הפנימיות שמנהל הרופא עם עצמו, חושפים בפנינו את השינויים שעובר אדם גם באחרית ימיו, שינויים שיש בהם מן התקווה כי גם בגיל מאוחר יזכה אדם להרחיב את היכולת שלו לחוות ולספוג לתוכו מן היופי שיש לעולם להציע לו.


File:Jan Šplíchal, portrét Vikora Fischla.jpg
אביגדור דגן, 02.04.2012 (התמונה לקוחה מערך הויקיפדיה העברי של הסופר)

הוא נולד בשנת 1912 במחוז בוהמה באוסטרו-הונגריה (לימים צ'כוסלובקיה, ובימינו אנו: צ'כיה) בשם ויקטור פישל. הוא למד באוניברסיטת קארל בפראג עד לקבלת תואר דוקטור במשפטים ומדע המדינה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עקר ללונדון ושם עבד לצד יאן מסריק, שר החוץ הצ'כי הגולה. בשנת 1948, רגע לפני השתלטות הקומוניסטים על צ'כוסלובקיה, עלה לישראל בהמלצת יאן מסריק, בארץ התקבל לעבודה במשרד החוץ וכיהן כדיפלומט ביפן, בורמה, יוגוסלביה, פולין, נורווגיה ואוסטרליה. ב 1977 פרש מתפקידו והתמסר למלאכת הכתיבה.

בשנת 1955 עברת את שמו לאביגדור דגן. בשנת 1969, כשהיה בן 57, החל לכתוב את ספר הפרוזה השני שלו, 'בינת השכווי' שנכתב על ציר אוסלו - ירושלים. הוא סיים את כתיבתו שנתיים מאוחר יותר. הספר יצא לאור לראשונה בשפה הצ'כית בשווייץ בשנת 1975, בעברית יצא לאור  בשנת 1978. אביגדור דגן הלך לעולמו בשנת 2006 והוא בן 94.


        העטיפה המקורית, 1978

על עיצוב עטיפת ההוצאה המחודשת של הספר הופקדה דורית שרפשטיין, אשר מצליחה בעצם הבחירה שלה להעביר משהו מרוחו של הספר.


את הספר הזה, ממש כמו יין טוב, כדי לגמוע במתינות כדי להתענג על הטעמים והריחות שלו ולא לבזבז את החוויה המופלאה שהוא יכול להעניק לך כקורא בקריאה מרתונית אחת. מומלץ בחום לאוהבי הקריאה ואוהבי האדם.


להתרשמות בלתי אמצעית, ניתן לקרוא את הפרקים הראשונים של הספר באתר ההוצאה.


בינת השכווי      מאת: אביגדור דגן      מאנגלית: צבי ארד      הוצאת עם עובד      2016 (הספר ראה אור לראשונה בשנת תשל"ח (1978) בסדרה ספריה לעם      183 עמ'