‏הצגת רשומות עם תוויות גרוסמן ליאורה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות גרוסמן ליאורה. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 16 ביולי 2017

איש המים של גילי / אמיר גלבוע



כל מי שניהל שיחה עם ילדים קטנים יודע שפעמים רבות היא מתנהלת כמו מונולוג מתמשך של הילד או הילדה, בהם המבוגר משתתף בעיקר בעזרת שפת גופו והבעת פניו זהו גם לב ליבו של הספר הנוכחי 'איש המים של גילי' אשר תמונה שהיא רואה בלוח השנה שלהם מעוררת בה אסוציאציות הרודפות זו אחר זו ואינן נותנות לה מנוח.



לבה של התמונה בה מתבוננת גילי הקטנה הוא איש שלג ולצידו ילדות קטנות הנוסעות על מזחלת שלג, גילי מתבוננת בתמונה היטב ומחלקת את דמויות הילדות הקטנות לאהובות ושאינן כאלו. יש לה הסבר לכך שאינה אוהבת את אחת הילדות וההסבר הזה לוקח אותה למחשבות על שלג ועל חורף ועל שלג בחורף בירושלים, נסיעה לירושלים ואיש מים.

איש מים?, אף אחד אומנם לא שואל את גילי מה המשמעות של איש מים כזה אבל היא ממהרת אחר מחשבותיה מסבירה בקול לאביה ולכל מי ששומע איך תיצור איש כזה ותקשט אותו ומאנישה אותו ומסבירה שיכול לשוחח, וללכת ואז מחליטה שעדיף שלא יוכל להתרחק....

וכך דקות ארוכות גילי מפרטת ומסבירה על איש המים שלה עד שמשהו אחר מסיח את דעתה ולוכד את מלוא תשומת ליבה והיא מחליטה להתחקות אחריו.



יש קסם בעולם הילדות, קסם שרק ילדים ומי שלרגעים אחדים שוכחים מכבלי המציאות המקיפה אותם, יכולים לחוות. אמיר גלבוע מצליח ללכוד רגע אחד כזה ולתרגם אותו למילים באופן ההופך אותו לחוויית קריאה נפלאה. גלבוע לוכד את הלך הרוח של ילדה קטנה אחת, הלך רוח שנדמה שמאפיין ילדים בכל זמן ובכל מקום: היכולת לשקוע בתשומת לב מלאה בעניין יחיד ואף להיעלם לתוכו לפרק זמן מוגבל.

בגיל בו הדמיון והמציאות עדיין מעורבבים זה בזה רגעים כאלו הופכים לחוויה ייחודית ומלאת קסם ואם הסובבים את הילד קשובים לו היטב, גם הם יכולים ולו לרגע פלאי אחד, לחוות אותם באותו האופן.


כריכת הספר 'איש המים של גילי', ספרית פועלים, 1963

הספר ראה אור לראשונה בשנת 1963, והיה הספר היחיד שכתב המשורר אמיר גלבוע לילדים. האופן בו כתב גלבוע את הספר מצליח לגעת גם היום, 54 שנה אחרי, בקוראים הצעירים של הספר על אף השינויים שחלו בשפה העברית ובכתיבה לילדים מאז.

גביראלה גלבוע, יוני 2017 (התמונה לקוחה מעמוד הפייסבוק של הוצאת כנרת)

את יציאתו מחדש של הספר לאור יזמה גבריאלה גלבוע, אלמנתו של אמיר גלבוע אשר הלך לעולמו בשנת 1984 כשהוא בן 67. גבריאלה מספרת שהרצון להוציא את הספר לאור מחדש היה קיים במשך שנים אך צירוף הנסיבות גרם לכך שיצא לאור רק כעת.

על נסיבות כתיבת הספר היא מספרת: "המשורר דוד רוקח היה חבר טוב של אמיר ויבואן מכשירי חשמל משווייץ. בכל תחילת שנה היה מביא לבנותינו לוחות שנה צבעוניים מודפסים על נייר כרום – תאווה לעיניים. יום אחד כשתגיל (גילי) הייתה בת שלוש בערך היא התיישבה על ברכיו של אמיר, דפדפה באחד מלוחות השנה והתחילה לספר לאמיר מה היא רואה תוך שהיא מוסיפה פרשנויות והערות משלה. אמיר הקשיב לה כמו תמיד בריכוז...אחרי כמה שנים פנה לאמיר ט' כרמי, עורך ספרי ילדים ונוער בהוצאת ספרית פועלים, בבקשה לכתוב ספר לילדים. אמיר שלף מתא הזיכרון שבמוחו את דבריה של גילי וכתב את הסיפור על איש המים שלה."





את הטקסט הנפלא של אמר גלבוע עוטפים ציוריה הרכים של ליאורה גרוסמן, מבכירות המאיירות בישראל והאהובה עלינו במיוחד, אשר נאמנים לתקופה בה נכתב. גרוסמן משרטטת ביד אוהבת את סממני התקופה ההיא, שנות ה-60, באופן היוצר אפקט עתיק ומעניק להם ממד נוסטלגי שאין ספק שידבר לדור ההורים והסבים של הקוראים הצעירים.

על אף שהטקסט והאיורים מתחילים בעמודים נפרדים, איוריה של גרוסמן גולשים בטבעיות לכיוון הטקסט בעמוד הסמוך להם ומחברים אותם אלו לאלו באופן היוצר אפקט בו השלם גדול מסכום חלקיו.



יש מושגים שקשה לכמת, נדמה לי שהנוסטלגיה נמנית ביניהם. בספר הנוכחי חוברים יחד טקסט בן 54 שנים ואיורים נפלאים לכדי יצירה ספרותית איכותית לילדים, אשר אני מאמינה כי תפרוט על נימי הלב של כל מבוגר שיקריא להם אותו. המלצה חמה מאוד שלנו.


* ניתן לקרוא את העמודים הראשונים של הספר בתחתית הפוסט.


איש המים של גילי      מאת: אמיר גלבוע      איורים: ליאורה גרוסמן      הוצאת כנרת      2017      לא ממוספר




יום שלישי, 13 ביוני 2017

גוזלים בראש / יונתן יבין



הספר, כך מספר יבין בראיון למוסף גלריה של הארץ, נולד בעקבות איור שיצרה ליאורה גרוסמן לסופרת אחרת אבל נדחה בגלל שדמותה של הילדה לא הייתה חמודה דיה לדעתה. יבין אימץ את הדמות לחיקו ויצר סביבה עלילה שלמה העוסקת בה ובשערה, ואם יותר לנו לומר, בצורה קסומה ומעוררת חיבה לדמות הקטנה שמתעקשת לפעול רק על פי הכללים שקבעה לעצמה.



זה סיפור או אולי אגדה, על ילדה שרעמת השער שלה הקנתה לה את שמה, כן: רעמה. ילדה שרעמת השער שלה גדלה בלי גבולות, בלי מסרק או מברשת, סיכות, כובע או קשת, בלי להרטיב או לחפוף ובמקרים שהשער בכל זאת נרטב, בלי ליבש. והכי הרבה, בלי לאסוף. 

החיים יכולים היו להמשך כרגיל עבור רעמה לולא בוקר אחד התעורר לגלות קן ציפורים בשערה. רעמה מחליטה לצאת  למסע חיפושים אחר אמם של שני הגוזלים השוהים בקן שעל ראשה, מסע שיעניק לה תובנות חדשות לגבי עצמה ושערה.



מתוך שלא לשמה, בא לשמה. יבין מספר בראיון שנערך אתו שדמותה המאוירת של הילדה המככבת בסיפור, אשר נדחתה על ידי סופרת אחרת, עוררה בו רצון לעטוף אותה בסיפור משלה ונדמה כי הדמות הזו מאפשרת לו, ולקוראים הצעירים, לעסוק אם אחד החלקים הקסומים והמעצבנים ביותר בילדות, בו זמנית, העקשנות.

כל הורה לילדים מכיר את השלב הזה בו הילדים מחליטים לנהל בעצמם את חייהם, זה מתחיל בגילאים מוקדמים מאוד ואחרי הפוגה קצרה חוזר בגילאים בהם קשה יותר להציב להם גבולות. הילדה בספר הנוכחי אומנם צעירה מאוד אבל בעלת עקרונות ברורים וחדים בנוגע לשערה, עקרונות שאיש (אפילו לא אמה) לא יכול לשנות. יבין, נאמן לדמותה של הילדה העצמאית שהתאהב בה, מיישר אתה קו ומאפשר לה להתמודד לבד עם ההחלטות שלקחה בחיים ולעצב את העקרונות והערכים שלה בעצמה.



על פני עמודי הספר השונים פרושים בין האורים מספר משפטים בחרוזים לא מאומצים, המתגלגלים על הלשון בטבעיות ומאפשרים כבר בפעם הראשונה קריאה משותפת בה הילדים משלימים בעצמם את החרוזים (עם מעט עזרה).

על האיורים הנפלאים ועשירי הפרטים בספר אחראית ליאורה גרוסמן, בוגרת המחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל, אשר סקרנו לא מעט ספרים שעל איורם הופקדה בעבר ולמדנו לזהות את טבעית האצבע שלה בספרים השונים המגיעים אלינו. את הספר הנוכחי, היא מספרת בעמוד הפייסבוק שלה, איירה בטכניקה החביבה עליה ביותר, כי רק בה יש לה את השליטה הגדולה ביותר בפרטים הקטנים: צבעי עיפרון.

הגוונים הפסטלים שלו עוטפים את הטקסט של יבין ומעניקים לו רכות מנחמת גם ברגעים בהם הדמות של רעמה נדמת מעט אבודה ומבולבלת. עושר הפרטים מאפשר לילדים לשקוע אל תוך עולמה הקסום של רעמה בהדרגה כשהם בוחנים את החלקים הרבים המרכיבים את דמותה ואת הסביבה בה היא מתנהלת לכל אורך הספר.


'גוזלים בראש' הוא ספר קסום על ילדה קטנה ועצמאית המתעקשת להיות האחראית היחידה על שערה ומוכנה לשלם את המחיר. הספר מנוקד ומתאים לקריאה משותפת עם ילדי הגן הצעירים, אך גם ילדים בוגרים יותר ותלמידי הכיתות הנמוכות בבית הספר היסודי ייהנו ממנו לא פחות.  המלצת קריאה שמתאימה לכל הורה עם ילדים עצמאיים בכל הגילאים.


גוזלים בראש      מאת: יונתן יבין      איורים: ליאורה גרוסמן      הוצאת עם עובד      2017      לא ממוספר

יום רביעי, 18 במאי 2016

לילה במרדף אחר בני לקרדה / אורית רינגל אמיר



ילדים אוהבים הרפתקאות, לפעמים נדמה שכל מאורע החורג מעט מסדר יומם יכול להפוך בקלות לעלילה פתלתלה ורבת תהפוכות בדמיון שלהם. ילדים גם אוהבים בעלי חיים, רוב הילדים, את רוב בעלי החיים. לילה במרדף אחר בני לקרדה, ספר שלישי בסדרת הספרים העוסקת בכלבה לילה, מכיל תערובת של שני הדברים שהופכת אותו לספר מסקרן עבור קהל היעד.


לילה הייתה הכלבה של גבי, אמא של מיקה. מיקה ואבא שלה הביאו לאמא של מיקה את לילה במתנה. עם הזמן הקשר בין מיקה ללילה הלך והתחזק ולילה התחילה לחכות למיקה כשזו חזרה מבית הספר. בזמן האחרון לילה נעלמת במהלך היום למספר שעות ולמרות שמיקה יודעת שבמושב בו הן מתגוררות יש ללילה הרבה חברים שהיא הולכת לבקר היא קצת מודאגת ומחליטה ללכת לחפש אותה ולראות היכן היא משוטטת בשעות בהן היא נעלמת.


לו לילה ידעה לדבר בשפת בני האדם היא הייתה מבקשת ממיקה לא לדאוג ושתמתין עד שלילה תדע בדיוק מה קורה בצריף הקטן במושב שלהם. היא הבחינה בו כששמעה נביחות של כלבים שהיא לא מכירה ומיהרה לחפש אותם. מאחורי הגדר שהקיפה את הצריף הקטן ראתה חמישה כלבים מטופחים שברור שמישהו מגדל אותם באהבה והתפלאה למצוא את כולם יחד. לצדם ראתה גם כלב עלוב ומוזנח שאוזנו השמאלית חתוכה, זה היה גם הכלב היחיד שהבחין בה וניגש אליה. הוא לא הכביר במילים ורק הזהיר אותה מפני בני לקרדה שעלול לחטוף גם אותה.


לכלב שלילה פגשה קוראים רמבו ובני לקרדה מצא אותו ברחוב לאחר שברח ממכלאת כלבים של העירייה כשהתברר שאיש לא רוצה לאמץ אותו. גם בני גר ברחוב באותה תקופה ומאז הם מסתובבים יחד. הוא ביקש מלילה לפגוש אותו בשדה רחוק ושם סיפר לה עליו על בני לקרדה, שחוטף כלבים גזעיים כדי לקבל את הכופר שמציעים תמורתם הבעלים שלהם. רמבו מרגיש צורך להתנצל בפני לילה ומספר לה שבני לא היה כזה תמיד אלא פנה לדרך הפשע כשאיבד את עבודתו.

גם את קולו של בני לקרדה אנו שומעים בסיפור וארבעת גיבורי הספר מספרים לנו על הרגעים שמובילים למפגש בין כולם. גם אביה של מיקה דוד והחייל שאימצה סבתה אלכס, מצטרפים לקולות המספרים בספר ומסייעים לעלילת הספר להגיע לפתרונה.


יש משהו חדשני בספר הילדים שכתבה אורית רינגל אמרי, מעבר לעובדה שלכל הדמויות בספר שלה יש קול מובחן ובמה לשאת את דבריהן, היא מצליחה להציג את העולם הפנימי של כל אחת מהן. כתוצאה מריבוי נקודות המבט, אין בספר הנוכחי טוב ורע מוחלטים אלא הצגת הנסיבות האישיות ונקודת המבט הייחודית של כל דמות בספר לקוראים הצעירים הנפגשים עם תפיסת העולם הגורסת שלא הכל שחור ולבן. מדובר בנקודת מבט מרעננת בעולם הדיכוטומי של ספרי הילדים.

הערת אגב: אינני בטוחה אם לכך כיוונה המחברת, אך שם משפחתה של הדמות המככבת בכותרת הספר, לקרדה, היה בילדותי שם נרדף לדגים מלוחים שאני ורוב חברי סלדנו מטעמם.

את הספר מלווים איורי שחור לבן נפלאים של ליאורה גרוסמן, יוצרת שאני עוקבת אחר עשייתה, בייחוד זו המתמקדת בספרי ילדים.

הספר נתון בכריכה קשה המסייעת לספרים להישמר על המדף לאורך הזמן, בחירה שעבורי מהווה הוכחת רצינות של העוסקים במלאכת ההוצאה לאור. שפתו היפה מתאימה לקהל היעד ומכבדת את הלשון העברית והקוראים כאחד. הספר מנוקד ומתאים לבני ובנות 8-10 סקרנים, חובבי הרפתקאות ואוהבי בעלי חיים בכלל וכלבים בפרט.  אף כי מדובר בחלק שלישי בסדרת הספרים בה מככבת הכלבה לילה, הוא עומד גם בפני עצמו.

ניתן לקרוא את הפרק הראשון של הספר בקישור.


לילה במדרף אחר בני לקרדה      מאת: אורית רינגל אמיר      איורים: ליאורה גרוסמן      הוצאת רימונים בשיתוף ידיעות ספרים      01.2016      121 עמ'      מחיר בתקופת ההגנה: 58 ש"ח