‏הצגת רשומות עם תוויות ביכורים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ביכורים. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 17 במרץ 2017

ארבעה אבות / אמיר זיו



שלושה קולות הנפרשים על פני 43 שנה, בין השנים 1961 ל 2004, מספרים את סיפורם ואתה הקורא מבין בהדרגה את הקשרים השונים ביניהם.

הספר נפתח בתכתובת שכיחה מהסוג שכל מי שנצרך לשירותי הרשות המקומית שלו בעשורים הקודמים קרוב לוודאי מכיר. במקרה הנוכחי מדובר במר בוכמילר התל אביבי הפונה בטרוניה למנהל מחלקת ההנדסה בעירית תל אביב ומתלונן על בניה בלתי חוקית של השכנה מעליו. הוא זוכה למענה, ישירות מסגן מהנדס העיר - ברוך דומיני, רק החל ממכתבו השני. חילופי המכתבים בין השניים מתמשכים ובשלב מסוים מתחילים לשאת גוון אישי, במהלכו נחשף מר בוכמילר לעובדה כי שכנתו מודעת לתלונה שהוגשה נגדה ופנתה ישירות לסגן מהנדס העיר שמטפל בעניין ואף נפגשה אתו.

מערכת היחסים בין שלושת הנדונים במכתבים נפרשת על פני חלקו הראשון של הספר, המותיר את הקוראים בחוסר וודאות בסיומו.

בשנת 1993, 32 שנה לאחר המכתב הראשון, אנו פוגשים את גיורא בזמן שהוא פוגש את מיכה, מכר ותיק של אשתו, לארוחת צהריים שמתארכת יתר על המידה. גיורא הוא וטרינר עירוני המגדל לבדו את בתו בת ה-6 שנה לאחר מותה של אשתו מתאונת דרכים. היום עליו להספיק לאסוף את בתו נירה מן הגן ולהכין לה עוגת יום הולדת לחגיגות שעתידות להיערך מחר.

לגיורא יש הרגל להעביר את המסרים שלו לאחרים בעזרת סיפורים מעבודתו עם בעלי החיים, מיכה שמע על הדרך המיוחדת שלו מאשתו המנוחה של גיורא וכשהללו מתחילים במהלך הארוחה הוא מנסה לרדת לעומקם. אנחנו מלווים את גיורא בן ההווה לעבר כשהוא משוחח עם מיכה במהלך הארוחה וממהר לגן לאסוף את בתו ולהכין לה את עוגת יום ההולדת. לאט לאט נפרש סיפור הרקע המשפחתי של גיורא ואנחנו מחברים פיסה לפיסה את עולמם של כל מי שלוקחים בו חלק.

גם החלק הזה מסתיים בלי שברור לנו הקוראים אילו חלקים לא גלויים הסתתרו בו.

החלק השלישי והאחרון המתרחש 11 שנה לאחר החלק השני, קושר את כל הקצוות יחד דרך סיפורה של נירה בת ה-17 המלקטת בפינצטה את החלקים החסרים בכל האירועים הקודמים ושוזרת אותם אלו לאלו בעזרת דמות שולית שלקחה חלק בשניהם אך קולה לא נשמע.




אמרי זיו, עיתונאי ועורך, יוצר בספר הביכורים שלו שלושה קולות מובחנים המספרים כל אחד את סיפורו באופן ישיר. שלושה אנשים המגיעים מעולמות שונים בתכלית וכל אחד מהם מסתיר מן הקורא את המעשים שלו, כך שרק בהדרגה מבין הקורא את הרובד הנסתר של דבריו. שלושת הקולות בספר לא מעוררים חיבה בקורא, כל אחד מהם שוטח באופן טבעי את תפיסת עולמו המהווה צידוק מוסרי לכל בחירה שלו, אך הקורא גם כשאינו מצליח להבין בין השורות אילו מעשים נוראיים מסתתרים מאחורי המילים, מתקשה להזדהות או להתחבר אליהם.

אינני יודעת מדוע בחר אמיר זיו לבנות דמויות שקשה להזדהות עמן. אף שכל אחת מהן חוותה חוויות שהפכו אותה לקורבן של נסיבות שאינן בשליטתה. הבחירה שלהן, כל אחת בנפרד, להגיב לנסיבות החיים באופן שיוצר קורבנות חדשים לא מאפשרת לקורא לרכוש להן חיבה.

ארבעת האבות הנרמזים משם הספר הם ארבע דמויות גבריות השזורות בסיפורים השונים שנקודות ההשקה בחייהן משפיעות על מהלך החיים התקין שלהן ומחברות אותן אלו לאלו בדרכים שהקורא מבין רק בסיום הקריאה בספר.


כספר ביכורים מדובר ביצירה בשלה שניכרות בה שנות העבודה הרבות של זיו ככותב וכעורך, אשר סייעו לזקק את הרעיונות שלו ולקצץ חלקים מיותרים. ניכר כי הנאמנות לעולמן של הדמויות מבוססת על עבודת שטח מעמיקה שחלקה נרמז בתודות שכתב בספרו, ואפשרה לו להציג באופן אמין כל כך את עולמן.


האם ניתן להמליץ על ספר קריאה גם כשלא גילית חיבה לדמויות המרכיבות אותו? אני מתקשה לגבש החלטה ברורה בנושא, אך מדובר בספר ביכורים בשל וכתוב היטב ואוהבי ספר ייהנו מאיכויותיו.


להתרשמות בלתי אמצעית, ניתן לקרוא את הפרק הראשון בקישור.


ארבעה אבות      מאת: אמיר זיו      הוצאת עם עובד      2017      313 עמ' - כולל תודות

יום ראשון, 21 בפברואר 2016

גבולות / רונית רפ



חוט מקשר מחבר אצלי בין "הקרקס הנסתר" ו "גבולות". שני הספרים נפתחים בהצגת דמות האבודה בחייה שלה. על אף הפער הרב הקיים בין הדמויות, אנו פוגשים את שתי הנשים המככבות בספרים הללו כשהן פועלות מכוח האינרציה. בעוד בספר "הקרקס הנסתר" ניתן לזקוף עובדה זו לגילה הצעיר של גיבורת הספר, בספר הנוכחי "גבולות" מעט קשה לקבל את העובדה שאישה בת 40, בעלת משפחה וקריירה משלה מוצאת את עצמה תלושה מן המציאות בייחוד כשהיא נדרשת לפעול.


גבולות מתאר את חייהם של בני זוג הילה ומיקי (מיכאל) משתי נקודות מבט. הם יחד כבר שנים רבות ונדמה שפרט לדיווח ממצה על ענייני היום הפסיקו לתקשר. יחד הם מקיימים תא משפחתי נורמטיבי, .כאשר הילה בוחנת את הפער בין הרצון שהיה לה ליצור ולצייר לעובדה שהיא מתפרנסת כגרפיקאית ואילו מיקי עסוק ברצון להגדיל את הכנסת המשפחה ומוצא עצמו עובד יום בשבוע באחת ההתנחלויות הסמוכה לעיר מגוריהם, נתניה.

לשנים שני בנים, שאול (שאולי) ותום. שאולי, הגדול, תלמיד כיתה ד' סובל לאחרונה מהתפרצויות זעם שהילה פוטרת כשום דבר ואילו מיקי מוצא שהוא מתקשה לעבור עליהן לסדר היום. לא מעט פעמים מי שסובל ממצבי הרוח של שאולי הוא תום, אחיו הצעיר, תלמיד כיתה א' המתמודד גם עם המעבר לבית הספר.


הספר נפתח בשתי החלטות שמקבלת הילה: האחת, להיות מעורבת יותר בחייה של אמה המתגוררת בבית ההורים יחד עם המטפלת הזרה ששכרו לה היא ואחיה הגדול. השנייה, להירשם לקורס ציור שיאפשר לה לשייף מיומנויות שתמיד רצתה להתמקצע בהן אך מעולם לא מצא זמן לעשות כן. שתי ההחלטות מעמתות את הילה עם היבטים בחייה שלא שמה עליהם דגש בעבר ומאלצות אותה להתמודד עם דברים שביכרה לא לבחון קודם לכן. הרצון להיות מעורבת יותר בחייה של האם, אשר אחיה הבכור העובד כרופא לקח על עצמו את כל היבטי הטיפול בה, חושף אותה לדאגות חדשות שלא חשבה עליהן בעבר. גם הבחירה לקחת חלק בקורס ציור בגילה מאלץ אותה לבחון מחדש את הדרך שבחרה ואת הפער בין החלומות שהיו לה לחיים שבחרה לחיות.

המחברת מצליחה להעביר לקוראים את התהליך שעוברת הילה, אמנית שהתפשרה על הרצון ליצור לטובת פרנסה וחיי משפחה, מאם ורעיה לאשה ויוצרת. הבחירה של הילה לעורר מחדש את הרצון ליצור מתוארת בצורה בלתי אמצעית המאפשרת לקוראים לחוות את תהליך החזרה שלה לעולם היצירה בצורה מלאה.

חלקו הראשון של הספר מוצג מבעד לנקודת המבט של הילה, החלק השני, שהוא גם קצר יותר, ממשיך את קו העלילה שנפרש בחלקו הראשון אך הפעם מבעד לעיניו של מיכאל, אשר השלכות בחירותיה של הילה משנות את חייו מן הקצה אל הקצה.


שתי הדמויות בספר נאלצות להתעורר מתרדמה רבת שנים כשהמציאות בתוכה הם חיים משתנה ומאלצת אותם להגיב אליה. בעוד שתלישותה של הילה יצרה אצלי תחושה של בת תפנוקים שהרצון שלה לחוות מציאות אחרת מאלץ אותה להתבגר, נדמה שתלישותו של מיכאל נובעת מן העובדה שמעולם לא חשב שיצטרך לסטות מן הנתיב שקבע לעצמו בראשית חייו, נתיב שהוביל אותו להקמת משפחה שהאמין שתלווה אותו עד יומו האחרון. מיכאל מוצא עצמו בסבך מאורעות שהוא מרגיש שאין לו עליהם שליטה, ונדמה שכל ניסיון שלו לשטוח את המציאות כפי שהוא רואה אותה מחריף את מצבו

באופן אישי התקשיתי לגלות אמפתיה לדמות של הילה המוצגת כמי שמחליטה לקחת את גורלה בידיה ולפעול לשינוי המציאות, אולי משום ש"הגילוי" באשר למצבה של האם מפתיע אותה כשהיא מחליטה לקחת חלק פעיל יותר בחייה. התיאורים השונים, שנדמה כי המחברת בחרה על מנת שיעוררו חמלה כלפי הילה, יצרו בי ניכור עז כלפי מי שמעורבותה בחייה של אמה מתמצת בידיעה שזו נתונה בידיו של אחר האמור לדאוג לכל מחסורה. הייתה זו דווקא דמותו של מיכאל , עולה חדש שהמפגש החזיתי המחודש עם המציאות מקלף מעליו גלדים ששכח כי קיימים, ומאלץ אותו לבחון את הדרך שעבר ממעמדו כילד עולה חדש המתאקלם בתרבות חדשה ומפגיש אותו שוב עם התחושה כי הוא חסרים לו כלים על ממת להתמודד עם המציאות המקיפה אותו בצורה טובה. המציאות המשתנה ההופכת אותו לחסר אונים והניסיון , המרע את מצבו, לקבל תמיכה, עוררו בי דאגה לגורלו.


גבולות הוא ספר ביכורים של רונית רפ, בוגרת לימודי עיצוב בבצלאל, שכמאמרו של סטיבן קינג בספרו "על הכתיבה" כותבת על מה שהיא מכירה ועושה זאת היטב. אני סקרנית לקרוא יצירות נוספות שלה, בייחוד כאלו בהן תפרוש את יריעת העלילה במלואה.


גבולות      מאת: רונית רפ      הוצאת עם עובד      01.2016      262 עמ' - כולל תודות      מחיר בתקופת ההגנה: 58 ש"ח

יום שלישי, 21 ביולי 2015

האצבעות על הגבעה / איתן דרור-פריאר



אם לא התבלבלתי בספירה, זהו ספר הביכורים הרביעי שאני קוראת לאחרונה. בניגוד לחלק מקודמיו, הקריאה בו העניקה לי תחושה כי הכותב שולט במלאכת הכתיבה ומצליח להעביר בצורה מדויקת את העולמות שברא באוסף הסיפורים המופיעים בספר הנוכחי.

נובלות מכונים שלושת הסיפורים הקצרים שאוגדו יחד בספר הנוכחי, מבדלים עצמם מסתם סיפורים קצרים שאורכם מגיע בדרך כלל עד ל 7500 מילה (הגדרה שלמדתי מויקיפדיה בדיוק לפני דקה). אני שלא מצליחה לזכור הגדרות ומושגים אאחז בעובדה כי מדובר בסיפורים והם קצרים, דהיינו אינם יכולים כל אחד בנפרד להפוך לספר. כך אתייחס אליהם מרגע זה ואילך.


שלושת הסיפורים בספר הנוכחי מתרחשים במאה הקודמת. עולמן של הדמויות השונות בסיפורים נאמן לתקופת זמן בה טלפון סלולרי היה המצאה שאיש לא חלם עליה, וזה שרווח ברוב הבתים היה טלפון חוגה שספקה בזק לאזרחי המדינה שחפצו לשוחח בטלפון.

הסיפור האמצעי, "העונש של חנוך", עושה שימוש במכשיר הישן ובחוט המאריך שהתלווה אליו ברוב הבתים, זה שאפשר למי שחפץ בכך לקבל תחושה של פרטיות כשגרר אותו אחריו לפינה בה יוכל לשוחח בלי שאחרים יאזינו. במרכז הסיפור מחלתה של נגה המתגלה לחנוך בעלה בשלב מאוחר יחסית, לאחר ששאר האנשים בחייו כבר שמעו עליה מנגה ישירות. התגלית מכה אתו תדהמה, כמו גם העובדה שנגה מנהלת רומן שגם קיומו היה ידוע לחלק מהאנשים בחייו. המשבר מקרב אותו מחדש אל אביו הזקן שלאחר שנפרד מאמו בחר חנוך להתרחק ממנו בהדרגה. מערכות היחסים עם אביו ורעייתו נפרשות בהדרגה במהלך הסיפור והשורשים ליחסים הרעועים הנוכחיים שלו אתם מתבהרים.

הסיפור השלישי והאחרון בספר, "כיכר היונים", מתמקד אף הוא במערכת יחסים בין בן ואביו. האב שמצבו מתדרדר במהירות ולצד הקשיים הפיזיים סובל מאלצהיימר מתקדם, זקוק לעזרה סביב השעון ובנו שעמל על מציאת מטפלת, מוצא את עצמו מתבונן על חייו ועל הבית בו גדל.

הסיפור הפותח, "האצבעות על הגבעה", בוחן את חייה של משפחה אחת בצל אב הלום קרב. התפוררות התא המשפחתי, מוטיב המאפיין את שלושת הסיפורים בספר, נפרשת לקוראים מפיו של בן בוגר אשר בוחן את האירועים השונים שהתרחשו בחיי המשפחה מבעד לעיניו בכל גיל וגיל.


על גב הכריכה מצוין כי המחבר למד ועוסק במוזיקה, מלבד זאת מתברר כי כתב סיפורים קצרים בעבר והוא עוסק בביקורת ספרות. חיפוש מהיר בגוגל לא מעלה שום דבר נוסף על גילו וחייו של המחבר, אבל הסקרנות שלי אינה יודעת גבולות. אני פונה לפייסבוק ושם אני מגלה במהירות שמדובר בגבר צעיר שחולק אתי אי אלו חברים משותפים. דמות הסופר שבראתי במהלך הקריאה מתפוררת במהירות, מתקשה לפנות מקום לדמות שנוצרה בעקבות המפגש עם עמוד הפייסבוק שלו.

בעמוד הפייסבוק אני מגלה שכתיבת הספר ארכה ארבע שנים. מהיכרות עם עולמם של סופרים אחרים אני יודעת שעל מנת להוציא תחת ידך ספר עשוי היטב, אתה זקוק לזמן רב. לצד זמן כתיבת הספר, סופר נדרש לא פעם לזמן ארוך אף יותר כשהוא מנסה להפוך את המילים שהוציא תחת ידיו ליצירה ספרותית טובה שתתרגם לקורא בצורה מדויקת ככל האפשר את העולם שברא בדמיונו. מחבר הספר מצליח לעשות זאת בצורה נפלאה.

"האצבעות על הגבעה" הוא ספר ביכורים בשל. הוא משרה על הקורא אווירה מלנכולית במהלך הקריאה. לולא ידעתי את גילו של המחבר הייתי משערת כי הכותב שרוי בשלהי העשורים השביעי או השמיני לחייו והוא מתבונן ממקומו הנוכחי על האדם שהיה לפני מספר עשורים. החוט המקשר בין הסיפורים השונים בספר הוא תחושת החמצה הבאה לידי ביטוי בכל סיפור באופן שונה. שלושת הגיבורים בסיפורים השונים בספר הם גברים הנמצאים במיטב שנותיהם, אם יש להם ילדים הללו בוגרים כבר ויכולים לעמוד ברשות עצמם, והוריהם המחליפים אתם תפקידים בערוב ימיהם מעוררים בהם זיכרונות מן התקופה בה המצב היה הפוך.


חובבי סיפורים קצרים יאהבו את ספר הביכורים הזה, המצריך מקוראיו אורך רוח במהלך הקריאה. אני ממליצה עליו בחום.


להתרשמות בלתי אמצעית ניתן לקרוא את הפרק הראשון של הספר בקישור.


האצבעות על הגבעה      מאת: איתן דרור-פריאור      הוצאת עם עובד      06.2015      173 עמ' - כולל תודות ורשימת מובאות      מחיר בתקופת ההגנה: 58 ש"ח

יום שלישי, 30 ביוני 2015

צרור חבצלות ליום האהבה, בייבי / חיים שדמי


אחרי שסיימתי לקרוא את הסיפור הראשון בקובץ הסיפורים הנוכחי הייתי בטוחה שאני עומדת להציע למחבר נישואים.


חיים שדמי (צילום: יערה אורן)

הוא בן גילי שדמי, אנחנו חולקים שנתון וחולקים גם תפיסת עולם דומה. כך גיליתי אותו לראשונה, בפייסבוק. נתקלתי במילים שכתב בתגובה לסיטואציות אקטואליות שונות והצעתי לו חברות. על העובדה שכתב ספר לא ידעתי בתחילה. הסטטוסים שהוא מעלה לפרופיל שלו עסקו ועודם, בענייני דיומא. הוא לא מהסס להביע את עמדותיו בנוגע לסוגיות הבוערות גם כשהללו לא רווחות בציבור.

כשנחשף לעובדה שאני כותבת את חוות דעתי על ספרים שקראתי בבלוג משלי, הציע לי להתרשם מספרו. כהרגלי בקודש לפני אמירת כן, גיגלתי את שמו והשקעתי זמן נוסף בעיון בפרופיל שלו, כך גיליתי כי שדמי עוסק בכתיבה וביצירה למחייתו.


'צרור חבצלות ליום האהבה, בייבי' הוא אסופת סיפורים קצרים שהוציא שדמי לאור לפני כשלוש שנים. הסיפורים נכתבו לאורך כעשור וקובצו יחד לספר הביכורים. את הסיפור הראשון, 'הבליינד דייט המושלם' הספקתי לקרוא בדרך הביתה מן הדואר. זהו סיפור מקורי על בליינד דייט, ששדמי קוטע לפני הגעתו לקליימקס וכך לא מתיר את המתח שנבנה לכל אורכו. על סמך הפתיחה של הספר קיבלתי שתי החלטות: האחת - לבדוק אם הוא רווק ואם כן, להציע לו נישואים. השנייה - מדובר בספר ביכורים בשל.

עוד באותו היום סיימתי לקרוא את הספר כולו על 192 עמודיו וחזרתי בי מן ההחלטות שלי. אחרי שגמעתי את הסיפור הראשון במהירות, מצאתי את עצמי הולכת לאיבוד בעולמות שנפרשו בסיפורים הבאים. סגנון הכתיבה השתנה, את המשפטים הנהירים והמהירים החליפו פסקאות ארוכות שהותירו אותי חסרת אוויר בסיום הקריאה. הפסקאות הכילו משפטים מורכבים עתירי פסיקים שלא הקלו במאום על מלאכת הקריאה.

העולמות שבורא שדמי בסיפוריו מהדהדים את המציאות עליה הוא כותב כבר שנים במסגרות שונות. על אף שעלילות הסיפורים רחוקות מחייו שלו ומן החיים של כולנו כשהסיטואציות השונות גולשות אל מחוזות הדמיון והפנטזיה, הוא טווה לתוכם אירועים שהציבור בישראל נחשף אליהם לאורך השנים בדרך המצליחה בד בבד, להרחיק ולקרב אותם לקוראים.


לא ניתן לדון בספר כולו כמקשה אחת. חמישה סיפורים מכיל הספר וכל סיפור עשוי בדרך שונה ההופכת את הקריאה לחוויה לא אחידה. את דעתי על הסיפור הראשון בקובץ הסיפורים כבר הבעתי, ארבעת הסיפורים האחרים הולידו בתוכי תגובה שונה. הסיפורים לא אחידים גם באורכם, הסיפור הראשון מכיל מעט פחות מ 20 עמודים, שני הסיפורים אחריו 'טייפון' ו'בנוגע לכלבים', 50 ו -76 עמ' בהתאמה. הסיפור הרביעי, 'בדידותו של הפתולוג המשפטי הראשי' דומה באורכו לסיפור הראשון. ואילו הסיפור האחרון 'עזרא פרנקו', קצר מאוד, מעט פחות משלושה עמודים.

אתחיל מהסוף כדי לסיים עם שני הקצוות תחילה. 'עזרא פרנקו' מתאר את גלגולו של שם. התחושה בסיום הקריאה הייתה כי מדובר בסיפור קטוע.


האמביוולנטיות בחוויית הקריאה שלי בספר התעוררה בהדרגה במהלך קריאת שלושת הסיפורים האמצעיים. בעוד הסיפור הראשון בספר, 'הבליינד הדייט המושלם' "עשוי לפי הכללים", שלושת הסיפורים הבאים סוטים מן הכתיבה הסטנדרטית.

הסיפור השני 'טייפון' מהווה מעין גשר בין העולם כפי שאנו מכירים אותו לכזה הרחוק במידה מסוימת מן האפשרויות המוכרות לנו בחיי היום יום בישראל. לתוך הסיפור מצליח שדמי לטוות לצד העיסוק בנושא הנדוש ביותר בעולם: אהבה, ביקורת לא מוסוות על הדרך בה מתנהלת מדינת ישראל ומתנהלות מערכות גדולות בכלל. הסיפור חותר לקליימקס אשר בניגוד לסיפור הראשון בספר, מתממש במידה חלקית.

הסיפור השלישי 'בנוגע לכלבים', הוא גם הסיפור הארוך ביותר בקובץ הסיפורים הנוכחי. ציטוט ממנו הוא זה המעניק לספר את שמו. הסיפור מתמקד בריו, המתקשה להשתלב ועובר כל חייו ממקום למקום. עבורי היה זה הסיפור שהכי פחות התחברתי אליו. הרגשתי כי שדמי ניסה לדחוס לסיפור דמויות ואירועים שיכלו בקלות לפרנס ספר שלם, וכך יצא חסר הן מבחינת הסיפור עצמו שהתפרש לכיוונים רבים מדי והן מבחינת הדמויות שהיו יוצאות נשכרות לו יכלו לבוא לידי ביטוי בצורה רחבה יותר. גיבור הסיפור הוא הדמות שהייתה הכי פחות ברורה לי כקוראת בספר הנוכחי. על אף ששדמי מציג את עולמו של ריו ממעוף הציפור, בדרך המאפשרת לך כקורא לצפות בחיבורים השונים בין האירועים המרכיבים את חייו, עולה תחושה כי הדמות נותרת לא מפוענחת גם עבור הכותב.

הסיפור הרביעי, 'בדידותו של הפתולוג הראשי' מתכתב בצורה ישירה עם שני סיפורים שזכו להד תקשורתי נרחב בתקופה בה עסק שדמי בכתיבת הספר. זה גם הסיפור המהלך בצורה הברורה ביותר במחוזות הדמיון והפנטזיה. כמו קודמו התחושה המתקבלת לאחר סיום הקריאה בו היא כי הוא זקוק לעיבוד נוסף שיקציע היבטים מסוימים ויהדק אותו לכדי יצירה קולחת ושלמה.  


שיח יוצרים - פרק שלישי  כתבה על סרטו של שדמי 'יש לי קבוצה להציל'.


שדמי נותר נאמן לתפיסת עולמו העוברת כחוט השני בסיפורים והיא הכוח המניע את העלילות השונות, גם ברגעים שנדמה היה לי כקוראת שסוטים מן הערכים המנחים אותו כאדם. מדובר בספר ביכורים ליוצר שמילים ודמיון הם גם כלי העבודה שלו ביום-יום. סיפורים קצרים הם ז'אנר שלא כל קורא מתחבר אליו, מי שחובבים את הז'אנר וחולקים עם שדמי משהו מתפיסת עולמו ייהנו מן החיבורים המקוריים שהוא יוצר בין אירועי האקטואליה השונים בעשור האחרון לעולם הדמיון.


להתרשמות בלתי אמצעית, שני הסיפורים הראשון בקובץ ('הבליינד דייט המושלם' ו- 'טייפון') זמינים לקריאה בקישור.


צרור חבצלות ליום האהבה, בייבי      מאת: חיים שדמי      הוצאת גוונים      2012      192 עמ'