‏הצגת רשומות עם תוויות אוטוביוגרפיה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אוטוביוגרפיה. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 10 באוגוסט 2016

מלאלה / מלאלה יוספזאי עם פטרישיה מק'קורמיק



באוקטובר 2014, זכתה מלאלה יוספזאי בפרס נובל לשלום על "מאבקה נגד דיכוי ילדים ובני נוער". 
היא הייתה בת 17 באותה עת וזוכת הפרס הצעירה ביותר בהיסטוריה.


היא נולדה בשנת 1997 במחוז סוואט שבצפון מערב פקיסטן. היא בת בכורה לזיודין, מנהל רשת בתי ספר, וטור פקאי, עקרת בית, ויש לה שני אחים צעירים. מגיל צעיר נהגה לבטא את דעותיה בגלוי, בעידוד אביה, בנוגע לזכותם של ילדים וילדות ללמוד בפקיסטן. עם השנים מילותיה זכו לתהודה רחבה בפקיסטן ומחוצה לה, ויחד עם התהודה הגיעו גם האיומים על חייה וחיי בני משפחתה.

מלאלה הייתה תלמידה טובה כל חייה, היא נהגה להתחרות עם חברותיה על המקום הראשון בכיתה בכל תחום ופעמים רבות זכתה בו. אביה, שניהל רשת בתי ספר במחוז מגוריהם, עודד אותה ללמוד ולהצטיין אף כי התרבות בפקיסטן לא עודדה ילדות, נערות ונשים ללמוד. אמה כשאר בנות משפחתה, מעולם לא למדה קרוא וכתוב. היא מספרת כי הרעיון לפעול למען אחרים הגיע מן החינוך שקיבלה בבית, בין אם במילותיו של אביה ובין אם במעשים הקטנים שנהגה אמה לעשות לטובתם של מי שגורלם שפר עליהם פחות.

במקביל להתבגרותה התרחש תהליך ההשתלטות של הטליבאן על פקסיטן כולה ועל עמק הסוואט בפרט, תהליך שלווה בהקצנה דתית ובקריאה נגד כל תהליך הנוגד את תורת האסלאם לתפיסתם, בכללו לימוד חילוני ולימודיהן של ילדות ונערות בכלל.


כשהייתה בת 10 החלה להתראיין לתחנות טלוויזיה מקומיות בנושא השכלה לבנות.

בגיל 11 כתבה בעילום שם יומן, על החיים בצל הטליבאן כנערה מתבגרת. היומן נכתב עבור רשת טלוויזיה מערבית, ה BBC. זהותה נחשפה בטעות על ידי אביה באחד מן הראיונות שנתן בנושא החיים בעידן הטליבאן ובו סיפר על אחת מן החוויות של בתו, חוויה שפורסמה תחת שם עט אחר ברשת ה BBC והקישור היה מיידי. משם הדרך לכלי התקשורת המערביים הייתה קצרה, צוות של הניו יורק טיימס בפקיסטן ביקש למקד את הסרט הדוקומנטרי שלהם בדמותה של מלאלאה, והיא בניגוד לאביה נענתה לבקשתם.

בגיל 12 פגשה יחד עם אביה את שגריר ארצות הברית בפקיסטן, ריצ'ארד הולברוק, והעלתה בפניו את הנושא שבער בקרבה, הרצון שארצות הברית תפעל גם למען השכלתן של נערות בפקיסטן. השגריר שהיה טרוד בנושאים רבים חייך לבקשתה, אך ציין שזו אינה מצויה בראש סדר העדיפויות של ארצות הברית.

בשנת 2011, כשהייתה בת 14, זכתה בפרס בינלאומי לשלום של קבוצה להגנת ילדים שפעלה מאמסטרדם, על פעילותה למען זכויות ילדים, את מועמדותה לפרס הגיש דזמונד טוטו, ארכיבישוף דרום אפריקאי ממנהיגי מאבק השחורים באפרטהייד וזוכה פרס נובל לשלום בשנת 1984.


בגיל 15 הפכה ליעד של אנשי הטליבאן ואביה שחשש לשלומה ביקש ממנה לחדול מן העשייה שלה המאיימת על חייה, היא סירבה אך הסכימה להתנהל בצורה זהירה יותר. באוקטובר 2012, כשהייתה בדרך הביתה, עלה הרכב שבו נסעה איש טליבאן רעול פנים שירה בה מטווח אפס 2 כדורים בראש. היא שרדה, גם 2 נערות שישבו לצידה ונורו אף הן.

לאחר טיפול ראשוני בבית חולים צבאי בפקיסטן הוטסה לבריטניה ושם טופלה בבית חולים בברמניגהם, עיר שגם אמצה אותה ואת בני משפחתה. כשהחלימה והיא בני משפחתה נותרו להתגורר בברמינגהם, חזרה לפעילותה למען זכויותיהם של ילדים ובני נוער בפקיסטן ביתר שאת.


ביום הולדתה ה-16 נשאה דברים באו"ם ושם גם נולד המשפט שמזוהה אתה יותר מכל:

" ילד אחד, מורה אחד, ספר אחד ועט אחד, יכולים לשנות את העולם. "



הספר יצא לראשונה לאור בשנת 2013, כשנה לאחר שמלאלה נורתה. התרגום לעברית מכיל גם את אחרית הדבר שהוסיפה מלאלה בשנת 2015 כשמלאו לה 18 ובו היא מספרת מעט על מה שעשתה בשנתיים שחלפו וגם מציינת את קבלת פרס הנובל לשלום שריגש אותה: לאחר קבלת פרס הנובל בגיל 17 המשיכה בפעילותה. בשנת 2015 ייסדה הקרן שהקימה " קרן מלאלה " בית ספר לפליטות סוריות בלבנון, שנועד להעניק השכלה והכשרה לבנות 14-18. במקביל, היא מתמקדת בלימודיה על מנת להתקבל ללימודי פילוסופיה ופוליטיקה באוניברסיטה.


זה אמור להיות ברור מאליו, ספר קריאה שהושקעה אהבה בכל תהליך היצירה שלו, אבל כבר מילדותי אני זוכרת שלצד ספרים שהיו מלאכת מחשבת של תפירת הדפים ויצירת הכריכה, היו כאלו שהתפרקו לי בידיים לאחר מספר קריאות, לכן המפגש שלי עם הוצאת צלטנר היה אהבה ממבט ראשון. כל הספרים שלהם הם תוצרי אהבה של כל העוסקים במלאכה, החל בכריכת הספר ותפירת הדפים יחד לכדי יצירה, דרך בחירת הספרים השונים שהם מוצאים לאור וכלה בתרגום ובעריכה המוקפדת של הטקסט ועימודו. מלאלה, הוא עוד ספר של ההוצאה שאני נהנית מנוכחותו על מדפי הספרים שלי גם הרבה אחרי שסיימתי לקרוא בו.


מלאלה, הוא ספר העוסק בקורותיה של נערה פקיסטנית אמיצה אחת ומאבקה למען זכויותיהם של בני גילה בפקיסטן. הספר שכתוב מנקודת מבטה של מלאלה מתאר מבעד לעיניה את הרגעים שעיצבו את אישיותה ואפשרו לה להיות לוחמת למען אחרים. מדובר באוטוביוגרפיה שעובדה כדי להתאים לבני נוער וחשיבותה בכך שהיא מפנה זרקור לעולמם של בני גילם שגורלם לא שפר עליהם. מרתק ומעשיר.


מלאלה      מאת: מלאלה יוספזאי עם פטרישיה מק'קורמיק      מאנגלית: תמי לימון      הוצאת צלטנר ספרים     2016      222 עמ' - כולל תודות ומידע נוסף

יום רביעי, 28 באוקטובר 2015

חתול רחוב ושמו בוב / ג'יימס בוון



קובי יאהב את הספר חשבתי לעצמי כשהתחלתי לקרוא  את 'חתול ושמו בוב'. זו פעם שנייה בה אני סוקרת ספר ושם של קובי משתרבב לסקירה. קובי אוהב חתולים, הוא לא היה קשור לחתולים במיוחד עד שגור חתולים אחד שמצא בכניסה לבניין שלו לפני מספר שנים לכד את תשומת לבו. גם אז לא התכוון להתאהב בו, רק לטפל בו עד שאמו תשוב. הוא אסף אותי לביתו בליל חורף ירושלמי קר במיוחד. כמו ג'יימס בוון, התכוון להחזיר אותו למקום בו מצא אותו למקרה שמישהו מחפש אותו, אבל מצא עצמו שוב ושוב חוזר לטפל בו עד שהפך לבן בית.





ג'יימס בוון פגש את בוב, החתול שלו, כשזה היה גור בן מספר חודשים. הם נתקלו זה בזה במקרה על סיפה של אחת מדלתות הבניין בו עבר ג'יימס להתגורר כשהחליט לקחת עצמו בידיים ולעזוב את החיים ברחוב. לג'יימס הייתה היסטוריה של גידול חתולים, בימים בהם היה ילד אוהב ואהוב באוסטרליה, גידל בבית מספר חתולים במהלך השנים. המפגש עם גור החתולים המוזנח עורר בו רצון טבעי לטפל בו. אך ג'יימס, שלא רצה לעשות רושם רע על שכניו החדשים ולפגום בסיכויי השיקום שלו, לא מיהר לקחת את גור החתולים בלילה הראשון בו ראה אותו.

לאחר שנתקל בו שוב ושוב ביממה שלאחר מכן ווידא שאינו שייך לאחד השכנים, אסף אותי לביתו על מנת לטפל בו עד שיחלים ולשחרר אותו בחזרה לרחוב כדי שישוב למקום ממנו בא.


12/2012 התמונה לקוחה מעמוד הפייסבוק של ג'יימס ובוב


בסיפור החיים של ג'יימס, ממש כמו בשורשיו של בוב החתול, רב הנסתר על הגלוי. ג'יימס גדל בבית חד הורי ונדד אמו ברחבי אוסטרליה ואנגליה בעקבות עבודתה מגיל צעיר. לאחר שהוריו התגרשו חזר אביו להתגורר באנגליה ולא שמר עמם על קשר. ג'יימס, שעלילת הספר מסופרת בקולו, מציין כי העובדה שמעולם לא התגורר במקום אחד לזמן ממושך, הקשתה עליו להשתלב בחברת הילדים ובכל פעם מחדש סבל מבריונות והתנכלות במסגרות הלימודיות השונות אליהן היה רשום. כשנישאה אמו בשנית והשתקעה באוסטרליה היה כבר בשיא גיל ההתבגרות. הוא לא חיבב ג'יימס את בן זוגה ובמסגרת מרד גיל הנעורים החליט לעזוב את בית הספר בו סבל מהתנכלויות חוזרות ונשנות מצד חבריו ללימודים, ולבלות את רוב זמנו ברחוב. ההתדרדרות לשימוש בסמים הייתה מהירה. הדבר היחיד שליווה אותו במהלך השנים הייתה החיבה שלו למוסיקה והכישרון שלו בתחום בכלל ובנגינה בגיטרה בפרט.

הרצון שלו להתרחק מאמו ומחוסר שביעות הרצון שלה ושל בן-זוגה מחייו הוביל אותו לנסות ולחפש את מזלו באנגליה.  הוא עזב את אוסטרליה בברכתה. בתחילה נדמה היה שהכישרון המוזיקלי שלו עשוי להוביל לקריירה בעולם המוזיקה, אבל המשיכה שלו לעולם הסמים לא אפשרה לו להתמיד ובהדרגה מצא עצמו מתמכר לסמים קשים ועובר להתגורר ברחוב. נקודת המפנה בחייו התרחשה סמוך למועד בו נתקל לראשונה בחתול שקרא לו בוב, במסגרת תהליך שיקום וגמילה מסמים בו מימש את זכאותו לדירה מוגנת.


04/2014 התמונה לקוחה מעמוד הפייסבוק של ג'יימס ובוב


עלילת הספר מלווה את ג'יימס ובוב מרגע הפגישה שלהם בשנת 2007 ועד ליציאתו של הספר לאור בשנת 2012. ג'יימס שאינו יודע בוודאות מאין הגיע בוב החתול לבניין המגורים שלו, מגלה כי הלה מתנהג בצורה הרומזת כי היה בעבר בן בית במקום כלשהו, בתחילה הוא מנסה לבדוק האם יש מי שמחפשים את בוב אך עם הזמן השניים נקשרים זה לזה והוא מחליט להסתפק בעובדה כי בוב הגיע אליו.

המפגש בין השניים מסייע לג'יימס לעלות לראשונה על הדרך המלך ולהשתקם באופן מלא מן ההתמכרות לסמים. תהליך השיקום כרוך בחזרה של ג'יימס לעולם הנורמטיבי ובצורך שלו ליצור לעצמו שוב, אחרי שנים של חוסר גבולות, מסגרת. בוב מתגלה כנכס בל ישוער במסע של ג'יימס למצוא פרנסה, ומסייע לג'יימס לשוב וליצור קשרים עם האנשים סביבו, מיומנות שהחיים ברחוב הפכו לכמעט בלתי אפשרית.




יש משהו בדרך בה תופס ג'יימס את בוב כסוג של מושיע בחייו, ההופכת את השתלשלות האירועים מרגע המפגש ביניהם  לקסומה ומיוחדת. ג'יימס בוון מצליח לטוות בספר עלילה מלאת חן וקסם המציגה את עולמם של האמנים והרוכלים ברחוב הלונדוני בצורה חסרת פניות המעניקה לאנשים השקופים הללו פנים. גם הקשר הנרקם בין בני אדם לבעלי החיים שלהם מוצג בספר בצורה בלתי אמצעית המוכרת לכל מי שנקשר אי פעם לבעל חיים.

ואי אפשר בלי מילה טובה לאחת המתרגמות החביבות עלי מאנגלית, קטיה בנוביץ', שכרגיל מצליחה לעשות חסד גם בתרגום הספר הנוכחי בצורה קולחת וטבעית המשקפת בצורה נאמנה את כתיבתו של המחבר בשפת המקור.


לשון הספר פשוטה, אך הכנות והחן בסיפור המפגש והחיים של השניים כמו גם הפתיחות שמגלה ג'יימס לגבי נסיבות חייו עד לרגע בו נתקל בבוב החתול לראשונה, הופכים את הקריאה בספר לחוויה מרתקת ומעוררת תקוה. מומלץ בחום לאוהבי חתולים, אוהבי אדם ואוהבי ספר.


לג'יימס ובוב חשבון טוויטר ועמוד פייסבוק.

חתול רחוב ושמו בוב      מאת: ג'יימס בוון      מאנגלית: קטיה בנוביץ'      הוצאת אסיה      09.2015      297 עמ' - כולל תודות      מחיר בתקופת ההגנה: 66 ש"ח

יום שבת, 29 באוגוסט 2015

אני באה משם / אמה רייס



שמעה של הוצאת זיקית, אשר קמה על מנת להפגיש את קוראי העברית עם ספרות שכמעט ואין לה ביטוי בשוק הספרותי בישראל, עובר מפה לאוזן בעולם הספרות הישראלי. ההוצאה שמה לה למטרה לשנות במעט את הדרך בה צורך הקורא הישראלי את הספרות המתורגמת שלו. כתיבתם של הסופרים שההוצאה בוחרת לתרגם את ספריהם כמעט ולא מוכרת לקרוא הישראלי הממוצע.

מעבר לבחירה לתרגם ספרים של מי ששמם אינו מוכר בישראל וספריהם שונים לעתים קרבות מאלו המככבים בראש רשימות רבי המכר בישראל, הוצאת זיקית שמה דגש על היבטים נוספים בספריה. בעוד אורכו הממוצע של ספר פרוזה היוצא לאור בישראל נע סביב 300 עמ', ספריה של הוצאת זיקית מכילים נובלות אשר אורכן הכולל, גם במתכונת הפיזית הזעירה שנבחרה מראש על מנת לשרת את הז'אנר בו פועלת ההוצאה, קצר הרבה יותר.

מאחורי בחירה זו עומדת ההחלטה לחשוף את הקורא הישראלי לספרות אחרת, פחות מוכרת וככזו פחות טבעית לקורא הנחשף לספרות מתורגמת ולא שולט בשפות המקור. את רוב ספריה של הוצאת זיקית ניתן לקרוא בערב אחד, בישיבה על המרפסת או מתחת לפוך בליל חורף. טעימה מעולם אחר, מנקודת מבט פחות מוכרת. ניסיון להעניק לקרוא הישראלי חוויה ספרותית קצרה, טעימה קצרה ממגוון רחב של יצירות ספרותיות החורגות מזה הרווח בישראל.



'אני באה משם' הוא הספר ה-12 של ההוצאה והוא חורג מעט ממתכונת ספרי ההוצאה שקראתי. ראשית, הוא ארוך יותר מן הספרים הקודמים, 252 עמ' המכילים את הספר עצמו, ועוד כ - 30 עמודים בסיומו, סיפור חייה של המחברת מאת עורך הספר בשפת המקור. עלילת הספר היא אסופה של 23 מכתבים ששלחה המחברת לידיד קרוב ומתארים את קורות חייה. בין המכתבים השונים שכתבה משובצים איוריה.

סוניה ברשילון, מתרגמת הספר, מיטיבה לתאר את ההרגשה המלווה את הקריאה בו בבלוג שלה, היא מספרת על תהליך תרגום הספר: " בקריאה הראשונה הייתי דרוכה מאוד, חששתי מפני הרגע שבו יהיו גילויי התעללות, אלימות קשה או אונס; לשמתי אין בספר דברים מסוג זה, אבל מתברר שפגיעתם של נטישה וחוסר חיבה ואהבה עלולה להיות קשה לא פחות מהתעללות. "

גם לאחר סיום הקריאה בספר וקריאת התוספת המתארת את קורות חייה של המחברת, נותר הקורא בהרגשה כי הן בספר והן בסיפור חייה של המחברת רב הנגלה על הנסתר. משפתו של הספר ניכר כי הכותבת מספרת לנמען את קורות חייה בדרך בה היא מתארת את חייה באופן שוטף. סיפור האירועים השונים בחייה ערוך במתכונת ספרותית, אך הספר מכיל חורים גדולים מאוד "בעלילה" הנותנים הרגשה כי בסיפור חייה של המחברת רב הנסתר על הגלוי.


אמה רייס, מקסיקו, 1952 (צולם על ידי: לולה א. בראבו)


הספר נפתח בתיאור קורותיה של אמה רייס, ילדה בת 4 הנאלצת לעקור מן החדר בו התגוררו היא שני אחיה והאישה שטיפלה בהם, מאז שיכלה לזכור. תיאורי מסעם לבית החדש מועברים מבעד לעיניה של ילדה העסוקה בחוויה הרגעית שלה וחולקת עם הקורא את הבנתה בנוגע למתרחש סביבה, בכלים המתאימים לעולמו של ילד.

אמה רייס נולדה בשנת 1919 בבוגוטה, קולומביה. כשהייתה בשנה החמישית לחייה ננטשה יחד עם אחותה בתחנת רכבת. השתיים נשלחו למנזר, בו שהו עד הגיען לבגרות. הספר המתאר את קורותיה בשנים הללו מתבסס על זיכרונותיה עד ליום בו עזבה את המנזר. רייס מיטיבה לתאר את יחסי הכוחות במנזר הקתולי בו שהתה רוב ילדותה, את החלוקה המעמדית של הילדות ושל הנזירות ואת סדר העדיפויות של כל החיים במקום. היא מתארת במילים פשוטות את חייהן של מי שהופקרו לחסדי זרים, ואת החיפוש הבלתי פוסק שלה אחרי הכרה ואהבה.


רייס קנתה את פרסומה מעבודתה האמנותית. מן המנזר בקולומביה הגיע לבואנוס איירס שבארגנטינה ומשם נדדה לפרגוואי, צרפת (פריס - שם קיבלה מלגה ללימודי אומנות פלסטית) ואיטליה. היא הספיקה להתגורר בישראל תקופה קצרה, לחיות בארה"ב ולבקר בקולומביה ומקסיקו עם עשייתה האמנותית. במהלך השנים נישאה פעמיים. הספר יצא לאור לאחר מותה משום שסירבה כי מכתביה יפורסמו בעודה בחיים.


'אני באה משם' מתאר בצורה קרה ילדות שכמעט ואין בה רגעי חמלה. לא מדובר בספר פרוזה סטנדרטי, עיקר הספר הוא תיאור חיי הילדות במנזר קתולי. 'אני באה משם', אסופת מכתבים שכתבה האמנית אמה רייס לידידה חרמן ארסינייגאס בשנים 1969-1972, בתוספת מילים שכתבה בשנת 1997 וסיכמו את קורותיה, הוא סיפור חייה של ילדה נטושה בקולומביה של ראשית המאה ה-20. הקריאה בספר קולחת ומאירת עיניים.


העמודים הראשונים של הספר זמינים לקריאה בקישור להתרשמות בלתי אמצעית מן הספר.


אני באה משם      מאת: אמה רייס      מספרדית: סוניה ברשילון      הוצאת זיקית      05.2014      285 עמ' - כולל תופסת על חיי המחברת      מחיר בתקופת ההגנה: 50 ש"ח