יום שלישי, 26 ביולי 2016

תפילת האדם / דוד ליברמן



אני לא אדם דתי, אולי ראוי לפתוח במשפט הזה כל סקירה שלי שעוסקת בספרות דתית. אני לא אדם דתי וחלקים רבים בחיים שלי היה לי ספק גם אם אני אדם מאמין. התחנכתי על ברכי הדת, בגוון הספרדי המסורתי, זה שהיה עורך קידוש בליל שבת ומיד לאחריו היה צופה בשיחה על פרשת השבוע עם רב אורתודקסי שהסכים שהתכנית תשודר בערב שבת (בתור ילדה הדבר נראה לי טבעי, שנים אחר כך למדתי מה היה המחיר של ההחלטה הזו). צמנו ביום כיפור, לפעמים גם בתשעה באב, שמרנו כשרות ופסח כהלכתו. היה לי ברור שזה מה שעושים כולם, חוץ ממי שמקפידים בקלה כחמורה ופרט לשמירת השבת כהלכתה מקפידים גם על תוספות שלא כל כך הבנתי את טיבן. המון שנים אחר כך גיליתי שיש אנשים שברירת המחדל שלהם אינה קשורה במאום לטקסים יהודיים.

את התנ"ך חוויתי דרך הלימודים בבית הספר הממלכתי, שלפני שנים התייחס לטקסט בחרדת קודש, גם אם נלמד בקונטקסט תיאורטי במידה מסוימת. בשבתות היו עורכות נערות צעירות מסע שכנועים בקרב ילדי השכונה, מפתות אותנו להגיע לשיעור תורה סמוך לשעת ארוחת הצהריים בשבת, בארטיק או בקרמבו בהתאם לעונת השנה. שיעורים בהם נחשפתי לפנים אחרות של היהדות, פנים שדיברו על שכר ועונש, על חטאים, ועל הצורך לתקן כל הזמן את מעשיך. התשובה הנצחת של אמא שלי למסעות ההפחדה הללו הייתה שגם דוד היה חוטא, חוטא גדול ובכל זאת הובטח לו שהמשיח יהיה מצאצאיו. היא ישבה והסבירה לי גם על החלום של יוסף ועל חטאיהם של האבות, וממנה למדתי שגם גדולי האומה היהודית היו בסך הכל בני אדם. אולי שם ניטעה בי חוסר היכולת לקבל אדם, יהיה בכיר ומוצלח ככל שיהיה, כאוטוריטה מוחלטת בתחום כלשהו.

העניין בתנ"ך התעורר בי בשנים מאוחרות יותר, שנים בהן ניסיתי להכיר את היהדות מכיוונים אחרים, אחד הרבנים שבקרתי בשיעורים שלו, הציע לי להתחיל את ההיכרות שלי כאדם בוגר עם התנ"ך, דרך אחד הספרים, הספר שמדבר אלי יותר מכל. משבחרתי לי את הספר, המליץ לי לחפש פרשנויות שונות שלו ולהתעמק בו בדרך שתהיה נוחה לי, אימצתי את הדרך הזו, גם אם אני כבר מזמן לא פוקדת את שיעוריו.

ספר תהילים עבורי כאדם חילוני, שבתיכון התחנך על דרך ביקורת המקרא, שניתחה לעומק את הסתירות השונות שיש בטקסט המקראי וניסתה לרדת לפרטי פרטים באשר למחברי הטקסטים השונים בתנ"ך ועורכיהם העלומים, הוא ספר תפילה. ספר תפילות אישי שמיוחס לדוד המלך ולשלמה בנו. יש בו מאה וחמישים פרקים, מזמורים, שנהוג לחלק את קריאתם לימי החודש השונים, כך יכול כל אדם לקרוא את הספר כולו במהלך חודש. התפילות השונות בספר נכתבו במצבים שונים, ומתאימות למגוון אירועים הפוקדים את חייו של האדם במהלך חייו. פרקים מסוימים מתאימים לקריאה למען רפואתו של אדם, אחרים למען מציאת זיווג, לפרנסה ועוד. כוחה של התפילה היא באמונה של המתפלל שתסייע.

מעבר לפירושים לספר, נדמה כי הוא טומן בחובו כוח נוסף, שנובע מן העובדה שבמשך מאות שנים, לאורך דורות רבים, התפללו יהודים בכל מקום את אותו הטקסט ממש, באותן הכוונות. לאורך ההיסטוריה היהודית כולה האמינו המתפללים כי למילים הללו יש כוח הנובע ממחברם ומן העובדה שהתקדשו והפכו לטקסט קנוני. אמירת המילים הללו בעברית אלפיים שנה, מעניקה להן כוח שהוא מעבר לזהות הכותב המקורי. השימוש היומיומי במשך מאות שנים באותן מילים על מנת להביע תודה, סליחה ובקשה, הופך צירופי המילים הללו לדרך המלך עבור מי שמבקש שתחינתו מן הבורא תשמע.

דוד ליברמן עוסק במחקר ובהוראת המקרא, תלמוד וחסידות. הוא מנחה בעמותת "קולות": בית מדרש בו משתתפים אנשים ממגוון הקשת של החברה ישראלית, בעלי השפעה מתחומים שונים, העוסקים בלימוד מקורות יהודיים בשילוב עם סוגיות עכשוויות בחברה הישראלית, בדרך פתוחה ורבת פנים. במבוא הקצר שכתב לספר הוא מסביר מדוע בחר להגיש את ספר התהילים במתכונת הנוכחית. הוא פותח את המבוא בציטוט דבריו של רבי נחמן מברסלב: "מענין אמירת תהילים, דיבר עם אחד ואמר לו - שעיקר אמירת תהילים לומר כל מזמורי תהילים על עצמו, ולמצוא את עצמו בתוך כל מזמור ומזמור". (ר' נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן ח"ב, קכה), המציין כי הקריאה בספר התהילים מאפשרת לאדם למצוא את עצמו בתוך המזמורים השונים שבו. ליברמן מציין שאנשים קוראים בספר בדרכים שונות ומסיבות שונות, לעתים שפת הספר אינה ברורה לקורא די צרכה ומטרת הספר שלו היא להעניק לקוראים ליווי שיקרב אותם אל המילים.

הספר מחולק לשלושים חלקים המקבילים לשלושים הימים בחודש בהם קוראים את הספר מתחילתו ועד סופו. כל חלק מכיל בתוכו את המזמורים ליום מסוים בחודש ובסיומו סיכום תוכן המזמורים לאותו יום. לפני כל מזמור מופיעה כותרת שנתן לו ליברמן, והיא ציטוט מן המזמור עצמו - שלדעת ליברמן מתמצת אותו. תחת הציטוט, מופיע הסבר קצר על המזמור בלשונו של ליברמן וסיווגו לאחד מששת סוגי המזמורים בספר תהילים: עלילה, תיאור, הגות, קריאה, בקשה והודאה. לצד המזמור עצמו מופיעים בצידי הדף ביאורי מילים המסייעים לקורא בן ימינו לרדת לעומק הפירוש של התוכן. ליברמן מציין שמרבית ביאורי המילים לקוחים מן המקורות היהודיים השונים.

בסיום כל מזמור מובאת הצעתו של ליברמן שבהתבסס על דבריו של רבי נחמן , נובעת ממציאתו את עצמו במזמור, לביאור הטקסט המקראי. הטקסט עצמו, אשר מובא בחלוקה לפסקאות, מביע את דרכו של ליברמן בתפילה, אך אינו מהווה פרשנות בלעדית לטקסט. ליברמן מקווה שבעזרת הכלים שרכש לעצמו עם קריאת הטקסט, יתאפשר גם לקוראים הרחוקים ממנו לטעום משהו בדרכם ובזכות זאת לגלות את הטעם הפנימי של הטקסט בתוכם.

ליברמן כלל בסיום הספר גם אוסף פסוקים מספר תהילים, שנתקל בו במהלך העבודה על הספר הנוכחי, וערך יוסי בן טולילה: ותהי-לי(ם)... - האמונה האישית בלקט פסוקים מספר תהילים. יוסי בן טולילה כלל באוסף שלו פסוקים שיש בהם אמירה אישית בהירה ומשמעותית עבורו.  האוסף מובא בליווי הקדמה אישית של יוסי בן טולילה ומהווה מאגר פסוקים בנושאים שונים מתהילים.

באופן אישי, ניכרת כוונתו של ליברמן בעריכת ספר התהילים בדרך שתהפוך אותו לנגיש גם למי שלא גדלו והתחנכו על ברכי התנ"ך מילדותם וחפצים לטעום משהו מן המזמורים המופיעים בספר תהילים. למי שהמפגש עם הספר הוא לו המפגש המעמיק הראשון עם הטקסט הזה, צפויה חוויה נעימה בקריאת הספר כטקסט אישי וקנוני כאחד בהדרכתו של ליברמן, שאינו מבקש להקנות את פרשנותו האישית לטקסט לקוראיו, אלא רק לסייע להם להעמיק את היכרותם עמו.


תפילת האדם      מאת: דוד ליברמן      הוצאת ידיעות ספרים      2012      440 עמ'

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה