יום רביעי, 13 ביולי 2016

גודאי / זהבה גושן ומעין בן הגיא



רגע לפני שהתיישבתי לכתוב סקירה על הספר הנוכחי הצצתי באתר של ההוצאה. באודות שלה כתוב משפט שאני שמחה לצטט " הכותרים נבחרים בקפידה ובהעזה, מתוך אהבת הספרות ויחס של כבוד והערכה לקוראי העברית. " מבט חטוף על רשימת הספרים שהוציאה לאור ועל אלו שעתידים לצאת בשנה הקרובה מגלה שאכן, יש בבחירה של ההוצאה אילו ספרים להוציא לאור מקוריות וגם אומץ להוציא ספרים שלא בהכרח ימצא להם בית תחת קורת גג אחרת. 

'גודאי' עבורי מהווה מעין חיבור בין מורשת לחיי היום יום. לא ניתן להתייחס אליו במנותק מן הרקע לכתיבתו ומן העובדה שהוא משקף את חייהם של עולים רבים מאתיופיה ומציג בצורה בהירה את הפער בין חיי היום יום שלהם באתיופיה לחיים בארץ ישראל.  מעבר לייצוג הספציפי בספר לחוויית החיים של יהודים באתיופיה במאה שעברה, נדמה שהוא מאפשר לישראלים רבים שאינם מהגרים בעצמם להבין משהו על הפער בין חוויותיהם של מהגרים בארצות המוצא ובארץ החדשה אליה הם באים. ומה הוא מצריך מהם כשהם מנסים להתאים את עצמם ואת מנהגיהם לעולם חדש השונה בתכלית מזה בו גדלו וחיו רוב חייהם.


בזמן שקראתי את הספר סערה הארץ בעקבות דוח ועדת ביטון , ועדה שמינה שר החינוך נפתלי בנט כדי שתקדם את לימוד ההיסטוריה והתרבות של קהילות המזרח וספרד. מתוקף המנדט שניתן לה בחרה הוועדה לעסוק במגוון היבטים בחיי הקהילות השונות: ההיסטוריה, הספרות, ההגות, חיי הקהילה והתרבות, פיוטים ועוד. הוועדה תרה אחרי דרכים שונות לחשיפת תלמידים וסטודנטים בני כל הגילאים, לעולם הידע של הקהילות היהודיות השונות במרחב, אשר לא תמיד ניתן לו מקום במסגרות הלימוד השונות.

לצד העיסוק ביהודי צפון אפריקה וארצות ערב השונות, עסקה הוועדה גם בסיפוריהן של קהילות היהודים בגיאורגיה, הקווקז, הודו ואתיופיה. צוות הוועדה שטח בדוח המסכם שלה (שניתן לקרוא בקישור) מקורות מידע וכלים מגוונים מהם ניתן ללמוד וללמד על הנושא. נדמה כי ספר הילדים של זהבה גושן ומעין בן הגיא יכול לשמש אף הוא ככלי ראשוני להכרת התרבות האתיופית ועולמם של העולים ממנה לישראל.



הספר מלווה את קורותיה של הילדה גודאי (שם שמשמעו באמהרית: 'את דרכי האל לא נדע') במהלך שנה אחת רווית תהפוכות ומסופר בקולה שלה. הוא נפתח בתורנות השמירה שלה על שדה התירס של המשפחה. על גבי סככת שמירה קטנה ומוגבהת בשולי השדה היא מבלה את התורנות בה עליה לגרש בעלי חיים פולשים על מנת שלא יאכלו את תנובת השדה. גודאי חוששת משלושת הקופים שנמצאים באותה עת בשדה וכשהצעקות שלה לא עוזרות להרחיקם, היא מפחדת לרדת אליהם על מנת לאיים עליהם עם מקל כפי שהורה לה אביה לעשות אם לא יתרחקו בשל צעקותיה. למזלה אחותה הקטנה אלמז מגיעה באיחור עם הארוחה ומגרשת אותם בעצמה.

גודאי היא השביעית מבין שמונה ילדים, לאביה שדות טף, תירס, חיטה ושעורה ובשנים בהן היבול עולה יפה מצבה של משפחתה טוב. השנה בה נפתח הספר היא שנה כזאת. גודאי ואחותה הקטנה אלמז מעבירות את שעות היום בביצוע מטלות שנותנת להן אמן. אלמז נוהגת להתחמק מהן בדרך כלל בתואנות שונות ופונה למשחקים החביבים עליה אם ילדי השכנים ובני המשפחה.  גודאי, אשר לא ניחנה באומץ שיש לאחותה ולקרובות המשפחה, מבלה שעות רבות לצד אחותה הגדולה למלם אשר נישואיה הראשונים בגיל צעיר לא עלו יפה ובוטלו וכעת היא ממתינה לשידוך נוסף.

כשאחד מאחיה מתחתן היא מתוודעת לראשונה כילדה בוגרת לתהליך החיזור של בני הזוג הנשואים, למנהגו של האח להעניק לכלתו סוכריות מדי לילה ולנוהגה של זו לרחוץ את רגליו עם שובו מיום העבודה. לה ולאלמז אחותה הצעירה יש דעות ברורות על המנהגים השונים והעדפות משלהן לגבי העתיד לבוא בחייהן. כשנמצא חתן ללמלם מחליטה גודאי להצטרף אליה לעיירה הגדולה ולהתחיל את לימודיה בבית הספר היסודי. בניגוד לנשות המשפחה חשוב לה לדעת קרוא וכתוב. אחיה וורקט מבטיח לסייע לה לשכנע את אב המשפחה ועומד במילתו. היא כבר יודעת מעט קרוא וכתוב שלימד אותה ומכירה גם את המספרים. כשמגיע היום הגדול הוא מלווה אותה לבית הוריו של חתנה של למלם והיא מתגוררת שם בזמן שהיא מתחילה את לימודיה בבית הספר.

על ארץ ישראל ועל ירושלים שמעה כמו רבים מבני משפחתה מסיפוריהם של סב המשפחה ושל יהודים העוברים בכפר בדרך אליה. את המסע הראשון לארץ הקודש היא עוברת יחד עם בת דודתה אך תנאי הדרך הקשים מחזירים אותן לבית המשפחה במהרה. למסע הארוך בסיומו יגיעו לישראל תצא עם בני המשפחה כולם לאחר שאביה יבחר לתת מחסה לקרוב משפחה שערק מן הצבא. כשהשלטונות מגלים על כך אבי המשפחה מקבל אזהרה ומחליט למכור את רכוש המשפחה ולצאת למסע לישראל. לאחר מסע מפרך ברגל ברכב ובטיסה מגיעה המשפחה עם גדאו בת ה-10 לישראל בשנת 1984.


מעין בן הגיא וזהבה גושן (צילום: יעל אילן)

הספר הנוכחי הוא תולדה של מפגש בין זהבה גושן שעבדה כמתורגמנית ומגשרת של הקהילה האתיופית ומעין בן הגיא, עובדת סוציאלית של לשכת הרווחה בבית שמש.  השיחות ביניהן הולידו את כתיבת הזיכרונות של גושן שעלתה לארץ בגיל 10 מאתיופיה, זיכרונות שבעבודה משותפת החליטו לכרוך לכדי עלילה ספרותית שתתורגם בסופו של התהליך לספר.

מעין מספרת שעלילת הילדה גודאי מתבססת על חוויותיה של זהבה כילדה, אך הן עובדו בדרך שתתאים לילדים הישראלים כיום. יחד עם זאת היה חשוב לשתיים לשקף באופן נאמן את מציאות החיים של זהבה באתיופיה והן הקפידו לתאר את חיי היום יום שם בצורה מדויקת ככל שניתן. מן הספר עולה בצורה בלתי אמצעית חווית הילדות של ילדה יהודית באתיופיה. הקוראים יכולים לדמיין את הריחות, הטעמים והעולם בתוכו חיה זהבה בקלות, בזכות התיאורים המפורטים והקולחים בספר. על אף כי הבחירות של גודאי חורגות מן המקום שניתן לנערות ונשים בקהילה האתיופית, הן משורטטות בצורה עדינה  ודרושה עין בוחנת כדי להבחין בחריגותן בנוף המקומי בו גדלה.

עיקר כוחו של הספר נובע מן העובדה כי הוא קול ייחודי בנוף הספרותי המקומי. הספר מתרגם את עולמם של בני הקהילה האתיופית לילדים ישראלים בדור הנוכחי ועושה זאת בדרך המאפשרת להם לטעום משהו ממנו. ואולי אף להבין את המרחק שהיה עליהם לעשות עם הגעתם לארץ ורצונם להפוך לחלק בלתי נפרד ממנה.

על עטיפת הספר הופקדה הצלמת יעל אילן שהצליחה להפיק תמונה מרהיבה המתכתבת עם תוכן הספר.


גודאי הטווה את זיכרונות הילדות של זהבה גרשן מאפשר הצצה לעולמם של העולים מאתיופיה עלי ידי טוויתם של זיכרונות ילדות שונים לאסופת סיפורים המתחברים אלו לאלו ומתארים את חווית ההתבגרות והמסע לישראל של ילדה אחת. הספר מתאים לתלמידי חטיבות הביניים ויכול לשמש כבסיס לשיחה על הקהילה האתיופית והעליה שלה לישראל ועל תופעת ההגירה בכלל. מומלץ בחום.


להתרשמות בלתי אמצעית מן הספר ניתן לקרוא את הפרק הראשון באתר הפנקס.


גודאי      מאת: זהבה גרשן ומעין בן הגיא      צילום עטיפה: יעל אילן    הוצאת אסיה      2016      250 עמ' כולל תודות

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה